פרחי כהונה רנ

מלקות איסורא איכא בגרושתו שנשאת ונתגרשה, אף בבעל ולא קידש דומיא דכהן: איך שיהיה הרי קאמר מר אפילו אם היה איסור דרבנן נוכל להתירו משום הצלת נפשות. ועלה לימודו יפה בסייעתא ממ"ש רב"י ז"ל במי ששלחו לו שהוציאו בתו בשבת וכו', וממנו נקח ללמוד לנדון שלפנינו וכאמור: גם הרב מופת הדור המלאך רפאל אנקאווא ז"ל נשאל על ענין כזה בבחור שחשקה נפשו בעלמה נכרית והיא קבלה ע"ע להתגייר ולהנשא לו. ואם ימנעוה ממנו. קרוב הדבר שיאבד עצמו רח"ל. או ימיר טוב ברע ה' יצילנו, והשיב הוא ז"ל בסה"ג שו"ת תועפות ראם סי' נ"ב דכיון שאין כאן שום איסור והויא גיורת גמורה אלא משום לעז גזרו שלא תתגייר וישאנה פשוט דבמקום פקוח נפש כנדו"ד ודאי לא גזרו. וע"ז אמינא דיש לנו להתירה להתגייר ולהנשא לו. הן מצד פקוח נפש כאמור. הן מצד שאם לא נתירה להתגייר ולהנשא לו ימיר טוב ברע וישאנה. ולא תהיה לו תקומה עוד וע"ז אמרו מוטב שיאכלו בשר וכו'. ונסתייע ממ"ש הרב משפטים ישרים הנז"ל. ועוד הביא לו ראיה ממ"ש הרב צוף דבש בחיו"ד סי' כ"ו שנשאל על אחד שהמיר דתו לדת הנוצרים ונשא אשה בנימוסיהם בבית האלמיר"י ועבר זמן מה ורצה להתגייר הוא ואשתו שנכנס רוח בקרבם לחזור לדת האמת. מה יהיה משפטם לאחר הגירות אם יכול לישב עמה עוד ע"כ. וע"ז אחר שעשה הרב הנז' איזה צדדים להתיר. כתב ז"ל ועוד כיון שמוכרח עליו לפרנסה ככל הצורך. אפ' ישא ישראלית העיקר הוא בנימוסיהם. שהאשה השנייה. אינה נקראת אשתו בנימוסיהם. והוא לאו בר הכי שיכול לפרנס שתי נשים. א"כ הוא נמנע מלישא אשה אחרת. ובטל מפריה ורביה שהיא מצוה דאורייתא משום לזות שפתים והלא אמרו מוכרים ס"ת כדי לישא אשה לפרות ולרבות וכגון זה ליכא מאן דאמר שלא יכנוס לכתחלה. ובודאי משום הני טעמי ודאי כשתבא להתגייר מקבלין אותה ומפרישין אותה ממנו ג"ח כדין הבא להתגייר הוא ואשתו כמ"ש הש"ע יו"ד סי' רס"ט ואח"כ נושא אותה בקידושין עכ"ל הרב צוף דבש. וסיים התו"ר וא"כ הרי לך דבמקום שיש טעם להתיר להתגייר מתירין. לאו מילתא דפסיקתא היא. אלא הכל לפי ראות עיני הדיין וכמ"ש הרב"י ביו"ד סוס"י רס"ח שכתב דיש לדון בזה עפ"י ראות עיני הדיין יעו"ש. וא"כ הנלע"ד הוא דיכולים לגיירה ולהשיאה לו. ולא יהיה הדבר למכשול עכ"ל וכל זה הוכחה וסייעתא רבה לדברינו בסמוכי'ן דרבנן כולם טהורים כולם ברורים בס"ד: וכאשר כתבתי כל זה לפי קוצ"ד. אח"כ האיר ה' את עיני ובא לידי ספר הרב יש"א איש ז"ל. ומצאתי כתוב שנשאל על נדון זה בשאילת חכם כקש"ת הרב אברהם בעבער וכו' והביא דבריו שם באה"ע סי' ז' וז"ל השייך לעניינינו ולפי זה אשוב אתפלא על הב"ד שנהגו לסדר להם חו"ק, ואפשר משום עת לעשות יען כבר נישאו זה לזה עפ"י חוקי הממשלהולא יכול להיפרד זה מזו. וגם מאשר לא ישמעו לנו ויפרשו מכל וכל מיהודים. ומוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. וכהאי גוונא מצאתי ראיתי בתשובת הרמב"ם ז"ל שאלה קל"ב בבנימין אשר קנה שפחה וכו' ובסוף התשובה כתב ואף כי הנטעון על השפחה ונשתחררה. אינו יכול לישאנה לכתחילה. אכן כאשר פסקנו בדברים כאלה שישחררנה וישאנה. פסקנו כך מפני תקנת השבים. ואמרנו מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו. וסמכנו על אומרם ז"ל עת לעשות הפרו תורתיך ויכול לישאנה. וה' ברחמיו יכפר עונותינו כאשר דבר לנו ואסירה כל בדיליך וכו' ע"כ מהרמב"ם ז"ל. עכ"ל מהרב השואל והרב יש"א איש השיב לו ע"ז ומה יקרו דברי הר"מ במז"ל בתשובה שהביא מעכ"ת שבודאי מותר לקיימה: והרב יש"א איש הנז' כתב בענין זה וז"ל ועתה בנ"ד שזאת האשה כבר נתרצית שלי"ת ונתגיירה ליכנס בדת ישראל. וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. וליכא למימר בזה שנתגיירה לשום איש דהא בעודה נכרית היתה נשואה עמו בפהרסייא ואין מכלים ובודאי שזאת היתה כוונתה לידבק בדת ישראל ומותר לקיימה. וכמ"ש התוספות דכתובות ד"ג ע"ב בד"ה ולדרוש להו דאונס שרי וז"ל מכאן התיר ר"ת לבת ישראל שנשתמדה ובא עליה גוי לקיימה לאותו גוי כשנתגייר דלא שייך אחד לבעל ואחת לבועל בביאת מצרי דהויא כביאת בהמה וכו' יעו"ש. ורבים וגדולים הקשו על ר"ת דהוא הפך התוספתא הביאה הרב המגיד ז"ל בפ' יו"ד מה"ג הי"ד גוי ועבד הבא על בת ישראל. אעפ"י שחזר הגוי ונתגייר העבד ונשתחרר. הרי זה לא ישאנה. ואם כנס אין מוציאין אותה מידו והגאון החיד"א ז"ל בס' חיים שאל ח"א סי' מ"ט גם הוא הקשה לר"ת ז"ל וסיים בדבריו סוף סוף לא יכנוס מדין נטען. ותי' דעובדא איירי איירי באופן שהאשה המירה. ונשאת עם הגוי בגיותו ושוב חזרו ונתגיירו כמ"ש התוס' ביומא, וכ"כ התה"ד סי' רי"ט וכן משמע ממ"ש התוס' ריש כתובות וסנהדרין דף מ"ד דהתיר ר"ת לקיימה שמשמע שהמירה ונשאת והו"ל ככנס יעש"ב. באופן דשמעינן מדברי הגאון ז"ל הנז' דאם נשאה בגיותו. הו"ל כדיעבד כמו אם כנס לא יוציא דתני בתוספתא. וא"כ דון מינה לנדו"ד שכבר נשאו זה לזו בנימוסיהן. והוי כדין עבר וכנס אין מוציאין אותה מידו ומותר לקיימה לכתחילה ע"כ. והביא שם עוד פסק ע"ז מהרב כש"ת יוסף חיים פראג והביא סברות הנ"ז דר"ת ודהח"ש להתיר ועוד סברות אחרות מהרב תורת חיים וה' ויאמר יצחק וה' שוא"ל ומשיב מג' שאסרו וכתב ואנכי מיראי הוראה. וזה היה מעל הגולה בימי עזרא ולכן לא היתה גאולה שלימה כידוע אכן מי לנו גדול מהרמב"ם בס' פאר הדור שהעלה להתיר דמוטב וכו'. וכן ראיתי להרב נוה שלום מנהגי