פרחי כהונה רמט

וכענין זה מצאתי כתוב להרב הגדול המלאך רפאל בירדוגו ז"ל במשפטים ישרים ח"ב סי' ק"ע. שנשאל על נדון איש אחד שהיה נשוי עם אשתו דינה כדת. וקרהו מקרה רע שהמיר רח"ל. ואעפ"י כן היה נשמר מכל דבר רע וכו'. ולימים גרש את אשתו דינה בגט כריתות. והלכה ונתקדשה לשמעון ולא נכנסה לחופה ושלחה האיש האחרון בג"כ. ושוב רצה להחזירה בעלה הראשון האנוס כי לא היה יכול לישא ישראלית אחרת כי היא סכנה וכו' ומוכרח להחזיר אשתו הראשונה שאם לא כן קרוב הוא שיכשל בנשג"ז. ושוא שקד שומר וכו' ונפשו לשאו"ל הגיעה אם יכול להחזיר את אשתו דינה הנז'. בתורת פיליגש בלא קידושין ובלא כתובה והשיב הרב הנז' שלזה צדדנו צדדין אולי תעלה ארוכה לנפש א' מישראל. ולו יהיה בדרך צר ודחוק כמלא נקב מחט סדקית. והוא דגרסינן פרק י' יוחסין דע"א הכל מודים במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קידש אינו לוקה מ"ט לקחתה כתיב עכ"ל. והביאו הכ"מ בה"ג הי"ב על לשון רבינו עיי"ש. הנה מבואר דמחזיר גרושתו לא הזהירה תורה אלא שלא יקח דהיינו קידושין ואם בעל בלא קידושין אינו לוקה. והאריך בענין זה. וסיים ובזה מצאנו תרופה לזה האיש שיחזיר גרושתו בלא קידושין רק שתספור ז' נקיים ותטבול. ותהיה עמו כאשתו לכל דבר. והיא היא הפילגש שאמרה תורה ואף די"ל דמ"ש שמחזיר גרושתו אינו לוקה מ"מ איסורא איכא דמדרבנן אסירא. י"ל דבדרבנן לא מצינו מפורש שום איסור זה בדברי רז"ל. ולא נחדש איסור מדעתינו. וסיים שלהציל נפש אחת מישראל שלא יטמע בגוים ראוי להעמיד הדבר על ד"ת. אפילו אם היה איסור דרבנן נוכל להתירו משום הצלת נפשות. וכה"ג כתב הב"י בא"ח ובש"ע ס"ס ס"ו. מי ששלחו לו שהוציאו בתו בשבת כדי להוציאה מכלל ישראל. מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה וכו'. אפילו חוץ לג' פרסאות וכו' וכתב הרב"י ע"ז אפי' למ"ד ג' פרסאות דאורייתא. דלגבי שלא תמיר ותעבור כל ימיה חילול שבת. הוי זה איסור זוטא. דמוטב לחלל עליה שבת אחת כדי שתשמור שבתות הרבה עכ"ל. הכא נמי נאמר אפילו היה איסור דרבנן כדי שלא יטמע בין הגוים נתיר לו איסור דרבנן עכ"ל: הרי לך מעשה ר"ב דמשום שלא יכשל באיסור נשג"ז התירו לו לקחתה בתורת פילגש אעג"ב שיהיה בה איסור דרבנן שהוא מחזיר גרושתו מנשאת דאעפ"י דמדאורייתא אינו לוקה עד שיקדש מ"מ איסורא דרבנן מיהא איכא. והכא נמי נאמר אנן בדידן דכדי שלא יעבור כל ימיו באיסור חתנות דמדאורייתא. מוטב דנתיר לו איסור דרבנן. אלא דקשה לי בדברי הרב ז"ל דקאמר מר דבדרבנן לא מצינו מפורש שום איסור זה בדברי רז"ל ולא נחדש וכו', דהא בראייתא היא בכתובות דכ"ח המגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו. ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי. וכתב הרא"ש ואשתו שנישאת לאחר ונתארמלא או נתגרשה אינה כי אם בלאו. ויש לה דין גרושה לכהן ע"כ. וכן הביאה הב"י בסי' קי"ט וכתב עליו ומשמע מדבריו דבישראל כל זמן שלא נשאת דרה עמו אפילו במבוי. דגם כשיבוא עליה ליכא אפילו לאו ע"כ. הרי דגם לרב"י דכשלא נשאת הוא דאין בה לאו, אבל כשנשאת ונתגרשה יש בה לאו ואיך הר"ב הנז' במלחך עפר שעל קברו העלים עין מדברי הרא"ש והרב"י ופסק דאין במחזיר גרושתו משנשאת לאו כשאין מקדש כפשטא דגמרא. והגם דאיכא למימר דלהצלת נפש אחת מישראל. נטה דעתו לפסוק כהר"ן שכתב בפ"ב דכתובות משם ר"י וז"ל איכא מ"ד דאף גרושת ישראל שנשאת ונתאלמנה או נתגרשה. דינה כגרושת כהן שלא נשאת שאינה צריכה להתרחק אלא מן המבוי ור"י ז"ל כתב דכיון דאסיקנא בפרק י' יוחסין דמודו אביי ורבא במחזיר גרושתו משנשאת שאם בעל ולא קידש אינו לוקה, משום דהויה כתיבה בה. אף במבוי רשאה לדור עמו. אבל כחצר ודאי לא. עכ"ל. והיינו משום דאין בה לאו לכן לא גזרו איסור במבוי. אבל מ"מ הרי קאמר מר דבחצר ודאי לא. והיינו טעמא דאפילו אין בה איסור לאו. מ"מ איסור דרבנן מיהת איכא להכי גזרו בחצר. א"כ הרי מצינו דיש הא איסור מדרבנן. והיכי קאמר מר דאין מצינו מפורש שום איסור בזה. וי"ל דסבירא ליה להרב ז"ל דלא מצינו שום איסור מפורש בייחוד במחזיר גרושתו משנשאת ונתגרשה וכו' בבעל ולא קידש. והא דאסרו לדור עמו בחצר. שמא יבואו לדבר עבירה. לאו משום איסור מחזיר גרושתו וכו' אלא משום איסור פנויה דעלמא. והא דאסרו בזה ולא כן מצינו שאסרו בפנויה דעלמא שאינה גרושתו. היינו דחששו בזה יותר משום דלבו גס בה ומכרת ברמיזותיו וקריצותיו וכמ"ש רש"י שם. וכן כתב הרב חלקת מחוקק דחיישינן בגרושתו יותר מפנויה דעלמא דגזרו על יחוד פנויה כמו שנתבאר לעיל סי' כ"ב וסי' כ"ו. היינו משום דלבו גס בה וכו' עיי"ש בסי' קי"ט ס"ק י"ז. ועיי"ש בס"ק שאחריו שכתב על מ"ש רמ"א בהג"ה ואם נשאת לאחר אפי' בישראל לא תדור עמו במבוי וכו' לכאורה משמע אפילו נתגרשה מן האחר, דהא מ"מ איכא איסור לאו וכו' וכן הוא בטור וברא"ש אבל ר"י כתב דמאחר דקיי"ל בעל ולא קידש אינו לוקה וכו'. א"כ אין בה איסור לאו. ומותרת לדור עמו במבוי כמו גרושה גרידא עכ"ל. הרי דלסברת ר"י דאפילו בנשאת ונתגרשה שאין בה איסור לאו. שוה לגרושה גרידא שאין בה איסור אלא משום איסור פנויה וכאמור. ולהכי קאמר הרב משי"ש דלא מצינו בה איסור מפורש היינו איסור משום גרושה מנשאת, אלא שצריך עיון קצת לפי מ"ש הרב בית שמואל שם ט"ו על דברי רמ"א הנז' דמיירי בנשאת ונתגרשה. ומ"ש הר"ן בשם ר"י וכו' לא קיי"ל כוותיה. גם הרמב"ם חולק עליו דהא פסק דף ט"ו וט"ז ה"א בכהן הבא על הגרושה בלא קידושין אין לוקין אותו וכאן פוסק דצריכה ריחוק ממבוי ש"מ דלא תליא במלקות ע"כ. הרי אף דליכא