פרחי כהונה רמח

נפשו להתרחק ממנה. ונמצא כל ימיו בעבירה. לכן מוטב הוא לדחות האי מאי דאמור רבנן לכתחלה לא. מקמי איסור חתנות דאורייתא: האמנם כל זה יצדק לדעת הרמב"ם שכתב בהא"ב פי"ב הא'. ישראל שבעל עכו"ם משאר האומות דרך אישות, או ישראלית שנבעלה לעכו"ם דרך אישות הרי אלו לוקין מן התורה. שנאמר לא תתחתן בם וכו' ע"כ. דאז שייך לומר מוטב לדחות האי דאמור רבנן לכתחלה לא. מקמי איסור לאו דאורייתא. אלא לדעת רבינו הטור שכתב באה"ע סי' ט"ז שכתב על דברי הרמב"ם הללו ונ"ל שאינו אלא בשבעה עכו"ם דלא קיי"ל כרבי שמעון דאמר כי יסיר לרבות כל המסירין וכו' ומפרש בב"י דרביהט"ו קיי"ל כרבנן דאמרי דלא תתחתן בם קאמר בשבעה עכו"ם דוקא. אבל בשאר האומות אין בהן איסור לאו אפילו דרך אישות. א"כ השתא קשה דאיסור חתנות דשאר אומות דרבנן. ולכתחל' לא דרבנן. ולא דחינן חד מקמי חד. דמאי אולמיה דהאי מהאי. וכמ"ש הרב לקט הקמח הלכות יי"נ כששני האיסורים הם מדאורייתא. או תרי דרבנן. אין לנו להתיר האחת מחשש שלא יבוא לעשות האחרת וכמ"ש הרשב"א ז"ל לענין טילטול מת בשבת. דלא שרינן אלא בדאיכא חששא לבוא לידי איסורא דאורייתא אבל אי שרינן ליה לא אתי אלא לידי איסורא דרבנן לא חיישינן כלל ע"כ. וא"כ דלדעת הטור אין כאן איסור דאורייתא לא דחינן מאי דאמור רבנן לכתחלה לא הגם שאי אפשר לפרוש ממנה שאפי"ה אינו אלא מדרבנן. והשתא הדרא קושיא לדוכתה היכי מקבלינן גרים שבאו להתגייר בגלל דבר כאמור. וי"ל דהאי לא תברא. שהרי רבינו ב"י תירץ יתוב קושית הטור דהא דפסק הרמב"ם כר"ש בהא מדאמרינן בקידושין ס"פ האומר דף ס"ח כותית דולדה כמוה מנ"ל א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי דאמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי וכו' ההיא בשבעה עכו"ם כתיב. שאר עכו"ם מנ"ל א"ק כי יסיר לרבות כל המסירין. הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא. אלא לרבנן מאי טעמייהו וכו' ומדחזינא דסתמא דתלמודא כר"ש אלמא הילכתא כוותיה ע"כ. וכ"פ בש"ע שם נמצא לפי פסק מרן הוי איסור חתנות דאורייתא. ועל דבריו אנחנו סומכין. והשתא שפיר אמרינן דדחינן האי דרבנן מקמי דאורייתא. ועוד אפי' לדעת הטור דסבר שאין בה איסור דאורייתא אלא דרבנן. מ"מ דחינן מאי דאמור לכתחלה לא. מקמי איסור כותית. משום דהאי לכתחלה אינו רק משום מצוה כמ"ש הרמב"ם ז"ל בלשונו הטהור המצוה הנכונה כשיבוא הגר או הגיורת להתגייר בודקין אחריו וכו' אשר לא כן בכותית שאיסורה חמור מדרבנן שהוא חייב עליה משום נדה ומשום שפחה ומשום עכו"ם ומשום זונה. וכמה עונשים המפורשים שם בטור. והשתא שפיר אמרינן דדחינן האי דלכתחלה לא. שהיא משום מצוה דוקא מקמי איסור חמור דכותית. ועיין בב"י בתחלת סי' שנ"ד או"ח ביישוב קושית מוהרי"א ז"ל מענין זה וכו' ובדרך זו תלך ליישב מאי דקשיא לן מעיקרא היכי מצינן לסדר להם חופה וקדושין ולהורות לו היתר לקיימה לו לאשה והוא דהחשש בזה הוא משום דאמרינן בגמרא הנטען על השפחה והכותית ונתגיירה וכו' לא יכנוס לכתחלה. ואם כנס אין מוציאין מידו והיינו טעמא דלכתחלה לא. משום לזות שפתים. שפירש"י ז"ל דאתו לאחזוקי לקלא קמא ע"כ. אח"כ מצאתי שכן פירש מהר"ר ן' נחמיאס ז"ל עיין יד אהרן סי' י"א הגב"י וכן פירש הרב משחא דרבותא א"ה ח"א סי' י"א, עיין כ"ז בויאמר יצחק באורך בח"ה סי' קנ"ה ומקום שאמרו לקצר הוא שאין נ"מ לדינא. ועיין צוף דבש להר"ד מועטי ז"ל ביו"ד סי' נ"ו. והשתא לפי פירש"י משמע דדוקא היכא דנטען כפירש"י נחשד, שאין כאן אלא חשד בעלמא. הוא דאמרינן דלא יכנוס לכתחלה משום דאתו להחזיק הקול הראשון. אבל אם הוא ידוע שבא עליה בודאי. שכבר נתחזק הכל ופגום ועומד. איכא למימר דאין ה"נ דמותר לכנוס לכתחלה אמנם הרשב"א בתשובה הביאה ב"י בסי' י"א כתב דטעמא דלא יכנוס לכתחלה אינו אלא משום לזות שפתים שלא יאמרו בשביל זה נתגיירה. זהו הפירוש הנכון אף עפ"י שרש"י לא פי' כן ע"כ, נמצא לפי פירוש הרשב"א לא שנא נחשד דוקא. ל"ש בא עליה בודאי. לא יכנוס לכתחלה משום לזות שפתים שלא יאמרו בשביל זה נתגיירה. והשתא אתאן לנדו"ד דלפי פירש"י אתי שפיר שמותר לכונסה לכתחלה. שהרי כו"ע ידעי שבחיקו תשכב. והוא פגום ועומד בקול זה ונתחזק בעיני הכל אמנם לפי פי' הרשב"א שלא יאמרו בשביל זה נתגיירה בודאי הוא שאסור לנו להורות לו לכונסה לכתחלה. שהרי באמת באה להתגייר בשבילו. ואיכא לזות שפתים אבל מה נעשה וחופשיות הזמן עפ"י חוקי הממשלה גבר עלינו. והרס יסודי דתינו הקדושה. ואין כחנו אפילו בפינו. להרים מכשול מתוך עמנו. ומי יאמין לשמועתנו. לאמר לאסורי"ם צאו רחצו הזכו הסירו רוע מעללכם מנגד עיני ה'. שנא שלח והייתם נקיים מה' ומישראל. והיינו ללעג וקלס תחת תוכחותינו. ועל פנינו ישיב ברח לך אל מקומך. לא אוסיף עוד ראות פניך, מי שמע כזאת מי ראה כאלה לעזוב אשת נעוריו אשר אהבתו כנפשה והיא שעשועיו וחמד בחורותיו. וכזאת וכזאת יטיח דברים. קשים ומרים. ועל דברי רבותינו במעל ידו ירים. אי לזאת אין ענינו לעשות רק לתקן עותתו. ולהורות לו את הדרך אשר בה ילך לצאת ידי חובתו. אולי יתנחם ושב מרעתו. להיטיבו באחריתו: אשר על כן הואיל והורו לנו רבותינו ז"ל שאם כנס אין מוציאין מיידו. הכא נמי חשבינן ליה כאלו כנס הואיל ואי אפשר לנו להוציאה ממנו וכמו שהוכחנו למעלה בס"ד דמוטב שתדחה דברי רבותנו ז"ל שאמרו לכתחלה לא. ואל יהיו כל ימיו באיסור דאורי' ודרבנן