פרחי כהונה רמז

להיות כי רבתה המספחת הזאת מעשים בכל יום. ואל ה' ויאר לנו. ובמעגלי צדק ינחנו. להוציא לאור כדת של תורה. אמן: תשובה בס"ד איתא ביבמות דף כ"ד ע"ב משנה הנטען על השפחה ונשתחררה או על הנכרית ונתגיירה הרי זה לא יכנוס. ואם כנס אין מוציאין מידו. גמר"א הא גיורת מיהא הויא ורמינהו אחד איש שנתגייר לשום אשה. ואחד אשה שנתגיירה לשום איש. וכן וכו' אינם גרים דברי רבי נחמיה וכו' הא איתמר עלה אמר רבי יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב הלכה כדברי האומר כולם גרים הם. א"ה לכתחלה נמי, משום דרב אסי. דאמר אסי הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך ע"כ. ופסקו הרמב"ם ז"ל בהא"ב פי"ג הי"ז וז"ל גר שלא בדקו אחריו וכו' אפילו נודע שבשביל דבר בא להתגייר. הואיל ומל וטבל יצא מכלל העכו"ם וחוששין לו עד שתתברר צדקתו. ואפילו חזר ועבד עכו"ם הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קידושין ע"כ וכ"פ הרא"ש והטור והש"ע יו"ד סי' רס"ח. וכ"כ הנמק"י פ"ב דיבמות על המשנה דהנטען וכו' וז"ל וטעמא דלא יוציא דכיון שנתגיירו וקיבלו עליהן. חזקה הוא דאגב אונסייהו גמרו וקבלו. דגמרא גמיר לה דאחד האיש שנתגייר לשם אשה ואחד האשה שנתגיירה לשם איש גרים גמורים הם. וכיון דגיורת מיהא הויא ומותרת היא לו, ל"ש יש לו בנים ממנה. ל"ש אין לו יוציא. וכ"כ הרמב"ן ז"ל עכ"ל: אמור מעתה דהא דאמרינן דהגר הבא להתגייר בודקין אחריו שמא בגלל דבר בא להתגייר אין זה רק לכתחלה. אבל אם כבר נתגייר ולא בדקו אחריו אפילו נודע שבגלל דבר בא להתגייר מ"מ הוא גר גמור. ואין דבר אחר עומד לנגדו לעכב על ידו. והשתא יצאנו לידון בדבר חדש באמת באמור הניחא היכא דאפשר לבדוק אחריו. ולכשימצא לו דבר המנגדו אין מקבלין אותו ואז אין נזקקין לו מכאן ולהבא. ונתקיים קרא ואסירה כל בדיליך. האמנם היכא דאם באנו לבדוק אחריו וכ"ש בענין שמראש לא בסתר דבר אלא בא להתגייר לשם אשה. ואשה באה להתגייר לשם איש. ואם באנו לדחותם בשתי ידים לא הועלנו ולא כלום. שהרי מקודם שבאו לידי מידה זו קשורה עמו ככלב שהם נשואים בהאלמיר"י שאי אפשר להפריד בין הדבקי"ם. והגם דמרחקת להו מ"מ נצולנו מן הפח ונפלנו בפחת שכל ימיהם בעבירה באיסור דאורייתא כמ"ש באה"ע סי' ט"ז א' דישראל הבועל ארמית דרך אישות או ישראלית שנבעלה לארמי דרך אישות. הרי אלו לוקין מן התורה שנא' לא תתחתן בם ע"כ. בכגון זה איכא למימר כדי להצילם מאיסורא קרינן בהו והתעלמת, והוי כדיעבד כיון שאין כח בידינו יד כהה להכות באגרוף רשע ולאפרושי מאיסורא. וכיון דגיורת מיהא הויא בדיעבד מוטב לנו להעלים עין ממ"ש רבותינו ז"ל לבדוק אחריהם וכו' יותר עמה שנניחם באולתם באיסור דאורייתא וכמה עונשים המפורשים שם בהר"ם במז"ל והש"ע כיעו"ש וע"ז וכיוצא בזה אמרו בגמ' קידושין כ"א בענין יפת תואר מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ולא יאכול בשר תמותות נבילות. פירו"ש תמותות שחוטות מסוכנת שחוטה שהיא מאוסה אבל לא יאכלו בשר תמותות לאחר שימותו שהם נבילות. עיין פחד יצחק אות מ'. והכא נמי אמרינן מוטב שנעלים עין מדברי רז"ל ולא לבדוק אחריהם. ממה שיעברו על איסור דאורייתא כנ"ל: והשתא חל עלי חיבת ביאו"ר היכן מצינו שאמרו רבותינו להעלים עין מדברי חכמים כדי שלא לעבור על דברי תורה. והוא ממאי דאיתא בשבת דף מ"ג לימא כתנאי אין מצילין את המת מפני הדליקה. אמר רבי יהודה בן לקיש שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה. ומוקמינן לה דכ"ע טילטול מן הצד שמיה טילטול, והיינו טעמא דר"י בן לקיש דמתוך שאדם בהול על מתו אי לא שרית ליה אתי לכבויי אמר רבי יהודה בן שילא א"ר אסי אר"י הלכה כר"י בן לקיש במת. עכ"ל עיין תוס' והרי"פ והרמב"ם פכ"ו מה"ש הרא"ש מה שכתבו בענין זה אי שרינן ליה לטלטלו אפילו טילטול גמור ופסק הש"ע בסימ"ן שי"א ס"א שאם אי איפשר לו בטילטול מן הצד מותר לטלטלו טילטול גמור עיי"ש. הרי שו"ר לפניך דשרינן איסור טילטול בשבת שהוא מדרבנן. משום שמא יעבור על איסור דאורייתא שיבוא לכבות הדליקה בשביל מתו: ועוד ראיה אחרת ממאי דאיתא בנדרים דף כ'. מי שנזר ועבר על נזירותו. אין נזקקין לו עד שינהוג בו איסור כימים שנהג בהן היתר וכו' וכתב הר"ן ז"ל כתבו בתוס' חכמי הצרפתים ז"ל מעשה באחד שנדר מכל פירות שבעולם חוץ מדגן ועבר על נדרו ובא לישאל לפני הרב. ונזקק לו לאלתר והתירו, ולא הזקיקו לנהוג איסור כימים שנהג בהן היתר. וטענת הרב היתה דאעג"ב דנדרא דאורייתא היה. ואפילו לרבנן צריך שינהוג איסור. אפי"ה כיון שאם אתה מעכבו אתה מכשילו. שהרי נדר בדבר שא"א לו לעמוד עליו וכו' לכך נזקק לו וכו' ע"כ וכ"כ הרא"ש והריטב"א והנמק"י כולם משם התוס' וכ"פ רבינו הטור והש"ע יו"ד סי' ר"ח. והכ"נ הרי קנסו חכמים למי שעבר על נזירותו ואמרו שם בגמ' דבי דינא דנזדקק לו משמתינן ליה ע"כ. ואין נזקקין לו עד שינהוג איסור כימים שנהג בהן היתר ואפי"ה במקום שיבוא לידי מכשול איסור דאורייתא שיעבור על נדרו ולא יכול לעמוד עליו. התירו חכמים להזקק לו ולמצוא לו פתח להצילו מאיסור דאורייתא ודחו איסור דרבנן דגזרו עליו שלא להזקק לו עד שינהוג איסור כימים וכו': ומעתה צא ולמד לנדו"ד, דאי לא מקבלת לה להאי גיורת ושלחתה לנפשה. משום מאי דאמור רבנן לכתחלה לא הרי אתה מכשילו לבעל באיסורא דאורייתא כנ"ל. שהרי אינו יכול ליזהר ולעמוד על