פרחי כהונה רמו

שהיא טמאה דתו ל"מ לה אמתלא. וא"כ גם זה ל"מ ליה תו מה שאומר בפני ישראל שהוא יהודי כיון שאמר בפני נכרים שהוא מאמין בע"ז ואינו נאמן מכח הסברא הנ"ל שגדול כחה כאמתלא. אלא ודאי דשאני לן בין שאומר בפני רבים ישראל. לאומר בפני רבים נכרים שאינם יודעים דת יהדות. ולהכי זה שאומר בפני רבים נכרים שהוא מאמין בע"ז לא הורע כחו במה שאומר אח"כ בבית יש' שהוא יהודי דנאמן מכח הסברא הנ"ל דהוי כאמתלא. וברור הוא: ולא תיקשי לך מהא שכתב הטור ביו"ד סי' קנ"ז שאסור לאדם לומר שהוא עכו"ם כדי שלא יהרגוהו דכיון שאומר שהוא עכו"ם הרי מודה לדתם וכופר בעיקר. דמשמע שאפילו בפני נכרים אסור לומר שהוא נכרי. די"ל דההוא מיירי שהיה ידוע שהוא ישראל. וכיון שנתפס להריגה אומר להם שהוא עכו"ם. בהא ודאי איכא חילול ה'. שמראה על עצמו שמודה להם וכופר בעיקר. אבל אם אינו ידוע להם מעיקרא איכא למימר דאין כאן איסור. וכ"כ מהרא"י בת"ה סי' קצ"ה הביאו הד"מ שם דאפילו בשעת השמד אין איסור אלא כשהעכו"ם מכירים אותו ורוצים לכופו כדי להעבירו. אבל ללבוש בגד העשוי כבגדי עכו"ם אז ליכא חילול ה'. שהרי אין העכו"ם מכירין אותו, וכתב עליו הד"מ מיהו מדברי נ"י אינו משמע דמחלק בהא. דהא משני דאסור לשנות אפילו ערקתא דמסאנא בענין אחר עכ"ל. אבל באמת אין ללמוד מזה כלל. דנהי דמצית אמרת דכשאין מכירין אותו אין חשש ללבוש בגד העשוי כבגדי עכו"ם. מ"מ אם שאלו אותו אסור לומר להם שהוא עכו"ם אפילו באין מכירין אותו דהכי דייק הרא"י מהמדרש פרשת בשלח משני תלמידים של רבי יהושוע ששינו עטיפתם וכו' עיי"ש. וכתב הרב"י מבואר הוא דלא מהני שינוי העטיפה, אלא לשמא לא ישאלום מאיזה דתיהם. אבל אם ישאלום אסור להם לומר שהם עכו"ם ע"כ והנראה לומר בנדו"ד דבאמת איסורא איכא. אבל ליכא למימר דאבדה אמתלא שלה למה אמרה כן בפניהם. וכיוצא בזה כתב רבינו בית יוסף בבד"ה שם וז"ל איסור דרבנן כגון אסור למלאת שחוק פיו. ברכות ל"א. ולשמש מטתו בשני רעבון. תענית י"א. ולישן ביום יותר משינת הסוס. סוכה כ"ו, וכיוצא בהן. אין עליו לא מלקות ולא נידוי. אבל קורין אותו עובר על תקנת חז"ל ע"כ ויותר נראה עוד לומר דהכא בנדון שלפנינו אפי' איסורא ליכא לפי שלא אמרה בפ"י אפילו בפני נכרים שהיא נכרית. רק שאמרה שהיא "מאיטליא". והשומע סובר שהיא נכרית. והיא עשתה כן כדי שלא יתפרסם קלונה שהיא ישראלית. ויהיה נמשך מזה חילול ה' כי נבלה עשתה בישראל והראיה שעדיין שם ישראל נקרא עליה אפילו בין העכו"ם שהרי בכתב תעודת יישוב מדיני הנקרא "קארט־דיטי' נכתב בשם משפחתה פילו"ש שהוא שם ישראל פשוט רק שם העצם שלה קראה בשם אחר. "מארי". שהשם הזה נקראים בו יהודים על שם מרים וגם הערלים נקראים בו, מ"מ לא נשתכח שם ישראל ממנה אפילו בין הערלים. רק כמ"ש שעשתה כן כדי שלא יתגלה קלונה וכו' וזה דומה למ"ש רמ"א בהג"ה שם משם הנמק"י דאעג"ב דאסור לומר שהוא גוי. מ"מ יוכל לומר להם לשון דמשתמע לתרי אפין. והעכו"ם יבינו שהוא עכו"ם והוא יכוין לד"א. וכן אם יכול להטעותן שהם סוברים שהוא עכו"ם שרי ע"כ וכשהרציתי הדברים לפני מעלת הרב הגדול זקן זה קנה חכמה. כמוהר"ר דוד הכהן נר"ו היושב על כסא ההוראה בעוב"י "אוראן" יע"א הסכים לדברי ועשה להם סמוכין מדנפשיה מהאי דאיתא בחגיגה דף י' אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו. ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל ש"ש בפרהסיא ע"כ. והאשה הזאת קיימה בדנפשה מימרא זו. ודברים ניאותים הם למי שאמרן. ואל ה' ויאר לנו. בתורתו הקדושה יפתח לבנו. ובמעגלי צדק ינחנו. ומשגיאות יצילנו. והיה שדי בעזרתנו, לכוין לאמיתה של תורה אכי"ר הצב"י מסעוד הכהן סי"ט: סימן י חדשות אני מגיד. אשר אנכי אחזה לי בהביא האיש את אשתו ארמית. אשר נשאה בגיותה זמן מה. ואחרי זאת נתעורר. בין מפי עצמו בין מפי אחרים וישם על לבו להכניסה תחת כנפי השכינה. ולעשות רצון בעלה מקבלת על עצמה. כל אשר יצוה עליה הרב המורה בקבלת היהדות. והנה בענין זה עמדתי משתומם על המראה. איך וכיצד שרו לן עורב"א רבני הדור יתום הזה. והוא נגד דברי רבותינו ז"ל כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהא"ב פי"ג הי"ד וז"ל שהמצוה הנכונה כשיבוא הגר להתגייר בודקין אחריו שמא בשביל ממון וכו' ואם אשה היא בודקין שמא עיניה נתנה בבחורי ישראל וכו'. ופסקה מרן בש"ע יו"ד סי' רס"ח סי"ב עיי"ש הרי דלכתחלה חל עלינו חובת בדיקה אחר הגר והגיורת שמא בגלל דבר באו להתגייר ולא יוכל להתעלם קרינן בה. וא"כ היאך מצאו ידיהם ורגליהם רבני הזמן בדבר זה. שמקבלים אותם להתגייר על מנת כך. ומחזיקים ידם יד כהה לסדר להם חופה וקידושין שהוא נגד משנה וגמרא ערוכה ביבמות דף כ"ד ופסקה מרן באה"ע סי' י"א ס"ה וז"ל הנטען על השפחה ועל הנכרית ונתגיירה או נשתחררה לא יכנוס וכו' ע"כ. הרי לך שתים שלא כהלכתן. דמקבלין גרים אשר באו בגלל דבר זה שנתנו עיניהם בבחורי ישראל. ועוד זאת ידם נטויה בחבו"ר עצבי"ם אחר שהוא בודאי בא עליה. שכל אדם חזו בו. והם מורין לו לכונסה לכתחלה ומאין יצא להם היתר זה ועל מה סמכו בזה, ועל פי זה יצאתי לשחר בדברי רז"ל ראשונים ואחרונים. אולי אמצא סמך לדבר זה. כי ההכרח אלצני לעמוד על זה לרחק או לקרב