פרחי כהונה רמה

דיבורה הרא' אבל לא לסמוך אדבורה השני ולהתיר וכו' הנה בלשון מהרש"א לא הזכיר דין זה בפירוש. אלא דקאמר מר על דברי התוספות דאפילו בנתנה אמתלא לדבריה לא תנשא. ועלה קאמר מהרש"א ומיהו לא עדיפא משתקה וכו' ומזה הוכיח רע"ק איגר ז"ל דאמתלא מהני רק לדונו בשתיקה מתחלה ועד סוף. אבל לא להתיר ע"י דיבור השני. ומזה הקשה על פסק הצ"צ שכתב שאמתלא טובה לענין מעוברת חבירו מהני והוא מיישב דסברת המהרש"א הוא. רק דא"א לדון לשוייא דיבורו הב' לעדות כההיא דמת בעלך דהימנוהו רבנן מדין עדות. אבל בנדון הצ"צ דאף דבעי הודאתו. מ"מ לאו מדין עדות הוא אלא מדין ברי. וברי לענין זה מהני אמתלא עיין בפ"ת אה"ע סי' מ"ז סק"ב. ומרמיזות כת"ר ניכר שמעלתו לא עיין רק בפ"ת הנז' והו"ל להשפיל עינק"ו בסיפא דעניינא כמש"ל ולא תיקשי ולא מידי. אדרבה מזה סייעתא לדברינו דבדין ברי מהני אמתלא להודאת עצמה וכאמור ואי קשיא הא קשיא לפי מ"ש הט"ז ביו"ד סי' קפ"ה סק"ב לתרץ קושית הטור על הרמב"ן כנז' בדברנו לעיל. והוא שכ' משם מהר"ל מפראג דשאני הוחזקה נדה בשכנותיה. ולאו כו"ע ידעי מן האמתלא. וא"כ על מי סמכה כשהחזיקה עצמה נגד כו"ע. משא"כ באמרה לבעלה טמאה אני אפשר שסמכה עצמה שאח"כ תאמר לו את האמתלא. וכתב עליו הט"ז דתירוץ נכון הוא, ולמד ממנו עוד. דאפילו באמרה יש חילוק דאם אמרה בפני רבים שהיא טמאה'. לא מהני אח"כ אמתלא ע"כ כתבו הפוסקים אמרה לבעלה וכו' דאין הדין כן אלא באמרה לבעלה לחוד כן עכ"ל הט"ז: ומעתה לפי"ז אם אמרנו נבא לדין האשה הזאת שאמרה בפיה שהיא נכרית ולכל שואלה אמרה שהיא נכרית הדר דינא כמו שאמרה טמאה אני בפני רבים דלא מהני לה אח"כ אמתלא. ולא מפיה אנו חיין. ובאמת מן הדין צריכין על הבירור מאנשי מקומה: איברא דצריכין אנחנו לחקור על ענין זה אם עלה בהסכמת כל הפוסקים שכדאי הוא להקשות ממנו. והנה כתב הרב תורת השלמים על ה' נדה מהמחב"ר שבות יעקב ז"ל דמוכח מש"ס דכתובות פ"ב דאפילו אמרה טמאה אני בפני אחרים מהני לה אח"כ אמתלא. וכן משמעות הטור וכן דעת הרשב"א וכן משמע בתשובת הרמ"א סי' ג' דלא כמ"ש הט"ז בשם גדול א' דדוקא לבעלה קאמר. אבל אמרה כן לאחרים אפילו בטענה אמתלא אינה נאמנת. ובאמת זה אינו עיי"ש. וכ"כ המחה"ש על הט"ז. מה שתי' משם מהר"ל מפראג כבר השיגו בס' מנ"י מהא דכתובות אמרה א"א אני וחזרה וקדשה את עצמה ונתנה אמתלא וכו' ואמרו שם דנאמנת בנותנת אמתלא. וקשה הא גם שם איכא סברת הט"ז בשם הגאון הנ"ל דמתחלה אמרה א"א אני ובאמתלא שנתנה אח"כ לא ידעי ביה רבים. והול"ל דלא מהני. לכן מחוור הטעם שכתב הרב"י בשם הרשב"א וכו' ולהאי טעמא אפילו אמרה בפני רבים טמאה אני מהני אמתלא ע"כ: אמנם כתב הרב חוות דעת בביאורים אות ה' בא"ד היוצא לנו מזה דאמתלא אינו מועיל רק נגד שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא. משא"כ בדבר שהוא מטעם נאמנות הנוגע לאחריני. אז ודאי דאפילו אמתלא אינו מועיל וכו' ובהכי ניחא לי מאי דקשיא לי בט"ז סק"ב במ"ש משם מהר"ל בפראג דבאמרה כן בפני רבים דלא מהני אמתלא וקשייא ליה מהא דכתובות במעשה שהיה דאמרה נתקדשתי בפני רבים, אפי"ה היה מועיל לה אמתלא. ולפמ"ש א"ש דשאני התם גבי נתקדשתי דלא הימנה רחמנא, רק דאיסורא מטעם שויא אח"ד. לא החזיקוה רבים בא"א. דלא הימנוה רבים דלא נאסרה על אחרים משום א"א. רק אנפשה איסורה הוא דרביעא ולא נעשית בחזקת א"א. משא"כ בנדה דהימנה רחמנא והימנוה רבים והוחזקה לנדה ביניהם עפ"י הנאמנות דהימנה רחמנא. דמה לי אם הוחזקה עפ"י שנים או עפ"י עד אחד דהימניה רחמנא. בכל מקום דהימניה רחמנא לעד אחד הרי כאן שנים עכ"ל ולפי"ז הגם דמצית אמרת דאיתא להא שכתב הט"ז משם מהר"ל מפראג. מ"מ אין כאן קושייא ולא מידי להנוגע לנדו"ד לפי מה שחלק החו"ד הנ"ל שאף שאמרה נכרית אני בפני רבים. לא הימנה רחמנא ולא הימנוה רבים שהיא בחזקת נכרית ליאסר על אחרים. רק מטעם איסורא דרביע עלה דשויא אח"ד, ובהכי מהני לה אמתלא וכדאמרינן בההיא דנתקדשתי וכו': ועוד נראה לי דאין כאן קושייא מעיקרא דהא דאמרינן אף את"ל שאמרה האשה הזאת בפני רבים נכרית אני היינו בפני רבים מנכרים שהיתה מתגוררת ביניהם ולא דמיא לההיא שכ' הט"ז שאמרה טמאה אני בפני רבים דלא מהני לה אח"כ אמתלא. דההיא היינו רבים מישראל. שהם בקיאים בטיב דת יהדות והוחזקה לנדה ביניהם, משא"כ הכא שאמרה בפני נכרים שאינם בקיאים בטיב יהדות, ואח"כ אמרה בפני ישראלים שהיא יהודית מהני לה אמתלא למה אמרה כן בפני נכרים: ונראה להוכיח חילוק זה ממ"ש הש"ע ביו"ד סי' קי"ט סי"א מומר שבעיר אחת מאמין בע"ז בפני עכו"ם ובעיר אחרת נכנס בבית ישראל ואומר שהוא יהודי. אינו עושה יין נסך ע"כ ומבואר בב"י מפי רבינו יונה ז"ל שממנו נובע מקור דין זה הטעם דאינו עושה יי"נ כי הע"ז מלתא דמסתבר שהוא שקר וכשאומר שמאמין בה הוא עושה להנאת יצרו הרע ואינו מאמינו בלבו וכשהוא אומר לנו שהוא ישראל הוא אומר בלב טוב לפי שאמונתנו אמונה היא וטובה ואמתית ומילתא דמסתברא היא ע"כ. והשתא תיקשי לך לפי דעת הט"ז משם מהר"ל מפראג. הגם דמ"מ מוחזק לנו במומר זה שהוא מזרע היהודים. אלא שאומר בפני נכרים שהוא מאמין בע"ז הו"ל כאשה שאמרה בפני רבים