פרחי כהונה רמד

ימים מכח אמתלא הא הוי מוחזקת ל' יום באמירתה שהיא מקודשת ותו לא מהני לה אמתלא. אלא בוודאי דבאמירה לחוד בלא ראיה לא הויא מוחזקת. ולהכי מהני לה אמתלא: ובדרך זו תלך בההוא עובדא דמייתי הפתח"י תשובה סי' י"ט סק"ג משם השבו"י בפנוי ופנויה שבאו מפאריז והחזיקו את עצמן באח ואחות. והנה היא הרה ומודים היא והוא שאין להם אחוה כלל ועכשיו רוצה לישא אותה וכו' והשיב אך מצד אחר אסור לעשות הנישואין אלו כיון שכבר הוחזקו באחין שהוא איסור ערוה ואמתלא לא מהני כיון שכבר החזיקו עצמן יותר מל' יום וכו' הכא נמי איכא למימר שהחזיקו עצמן בראיה וקירוב אחוה כאח עם אחותו שהגדילו בתוך הבית כנז' בגמ' וגם שהוחזקו בקירוב זה יותר מ"ל יום בוודאי פשוט הוא דלא מהני תו אמתלא: ומעתה בנדון שלפנינו שלא שמענו מפי האשה הזאת שאמרה שהיא נכרית. הנה בוודאי אין אומר ואין דברים. אלא אפילו את"ל ששמענו מפיה שאומרת שהיא נכרית. ועבר זמן רב באמירתה, אפי"ה לא מיקרי הוחזקה בנכרית. דכיון דאין עמה מעשה מוכיח לאחזוקה בנכרית. ובאמירה לחוד לא מהני בל' יום. ומעתה אם נתנה אמתלא לדבריה למה אמרה כן נאמנת: שוב ראיתי בדב"ק מאי דאמר מר דלא מהני לה אמתלא מטעם כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ושכן כתב הגאון הרשב"ש ז"ל בנדון דידיה ומקד"ם לעי"ן כתבתי שאין מצוי כעת בידי ספר שו"ת הרשב"ש ז"ל לעיין בדבריק"ו במאי עסיק מר, איברא מ"מ צריכין אנו לעמוד על האי דינא דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. והנה רבינו ב"י ז"ל כתב בח"מ סי' כ"ט על דברי רביהט"ו שם. בתוספתא דסנהדרין תנן כל העדים שהעידו בין לטמא בין לטהר בין לרחק בין לקרב בין לאסור בין להתיר בין לפטור בין לחייב אם עד שלא נחקרה עדותן בב"ד אמרו מבודין היינו הרי אלו נאמנין משנחקרה עדותן בב"ד אמרו מבודין היינו אינן נאמנין ובכמה דוכתי אמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ובפ' שבועת העדות דף ל"א ע"ב תנן וכו' השביע עליהם ה' פעמים וכו' אר"ש מה טעם מפני שאינן יכולין לחזור ולהודות עיי"ש. ואפילו אם נתנו אמתלא לדבריהם אינן נאמנין מהא דפרק נגמר הדין דף מ"ד ע"ב דאי הדרי בהו סהדי. אעג"ב דיהבי טעמא למילתייהו קרינן בהו כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. עיי"ש בב"י, וכן מצינן דין זה נמי במקום שנאמן עד אחד כגון בעדות אשה אמרינן כן. כמ"ש באה"ע סי' י"ז ס' ח' אם עד א' אמר לאשה. מת בעלך וכו'. באה לב"ד ואומרת מת בעלי אבל אם בא העד שאמרה בשמו מת. ואמר שלא אמר מת לא מהימנא. ושם בסעיף כ' מי שהיה מערער אל אשה לומר שהיא זקוקה ליבם. ואח"כ העיד הוא בעצמו בפני ב"ד ששמע שמת זה זמן רב סומכין עליו כיון שהדברים הראשונים לא היו בפני ב"ד ע"כ. ומפורש שם בב"י שהדברים אלו הם מתשובת הר"ן סי' מ"ז וסיים שם שכל שלא העיד בב"ד חו"מ בב"ד אעפ"י שמכחיש דבריו הראשונים ע"כ. וכ"כ בשמו הכנה"ג הגב"י אות א' וזה הדין שייך נמי במקום דאמרינן עד א' נאמן באיסורין בין להעיד לאחרים לאסור ולהתיר בין להעיד ולאסור על עצמו ונעתיק מ"ש הרב חוות דעת בביאורים להלכות נדה סי' קפ"ה וז"ל בדילוג נראה ברור דבכל מקום דהימניה רחמנא לעד אחד דלא מהני המתלא להיות חוזר ומגיד. כהביאר בח"מ סי' כ"ט וכו' וכן בעד סוטה. וא"כ נראה דהוא הדין בעד א' באיסורין דכיון דהימניה רחמנא אינו יכול להיות חו"מ אפילו באמתלא. דמאי שנא מעד א' לשבועה וכו' ועוד ראיה דבעד א' באיסורין אינו חו"מ אפילו באמתלא. מהא דכתב הרמב"ם בפ' ט"ז מסנהדרין דאמר עד א' חלב כליות הוא זה ובא א' ואכלו דלוקה. ואי הוא מועיל אמתלא לחזור ולהגיד לא היינו מלקין דהתראת ספק היא. כמו שהזכיר הרמ"א בתשובה סי' ב' דאינו מועיל אמתלא בהוחזקה נדה מהא דהיה לוקה עליה עיי"ש. אלמא דכל היכא דלוקין לא מהני המתלא לחזור ולהגיד ובזה מפרש מאי דבעי הש"ס אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני. אי מהני אמתלא ופשיט לה דאף בזו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת. והטעם לזה נראה דאף בכ"מ לא מהני אמתלא לעד א' במקום דהימניה רחמנא. וכל נאמנות דאיסורין מנדה ילפינן דכתיב וספרה לה לעצמה כמ"ש התוס' גיטין דף ג' ע"א ד"ה עד א' נאמן מטעם דהא דכתיב אם לא יגיד דילפינן מניה דכיון שהגיד שוב אינו חו"מ בב"ד כתיב כמ"ש בב"י ח"מ סי' כ"ט משם התוספתא וכו' ובאה"ע סי' יז' משם הר"ן וכו'. וא"כ גבי טמאה אני לך כיון שלא אמרה בב"ד. אם היו דנין על זה מטעם נאמנות באיסורין. אפילו מבודה הייתי בלא אמתלא. היתה יכולה לומר. כמו בכל עד דאיסורין. דמנדה ילפינן, רק כיון דבטמאה אני לך איכא ג"כ סברא דשוייא אנפשה חתיכא דאיסורא צריכא אמתלא. ע"כ השייך לעניננו ועיי"ש שהאריך לפרש דברי התוס' שם וכו': הרי תורה יוצאה בהינומא דהא דאמרינן כיון שהגיד שוב אינו חו"מ. היינו דוקא בב"ד ובנדון שלפנינו אפילו את"ל דאמרה בפיה שהיא נכרית כיון שלא אמרה כן בפני ב"ד שוב יכולה לומר מבודה הייתי אפילו בלא אמתלא. אלא רק משום דבאמרה מעיקרא נכרית אני שוייא אנפשה חדאי'. כמ"ש ביבמות דמ"ז גבי ההוא דאתא לגביה דר"י וכו' ולזה צריכא אמתלא לאפוקי נפשה מההוא איסורא. ופשוט הוא דאמתלא מועיל נגד שוייא אחדאי'. כמ"ש הש"ס בההיא דאמרה א"א אני וחזרה וכו' דפריך הש"ס והא שוייא אחד"א. ומשני כגון שנתנה אמתלא לדבריה דרי דהאמתלא מועיל נגד שוייא אנפשה חד"א. ואין מהצורך להאריך בזה: גם מה שרמז כת"ר על דברי מהרש"א ביבמות דקי"ח על התוס' ד"ה סד"א וכו' דאמתלא מהני לסלק