פרחי כהונה רמב

ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דאמר מלקין על החזקות וסוקלין ושורפין וכו' מלקין על החזקות כדר"י דאר"י הוחזקה נדה בשכינותיה בעלה לוקה עליה משום נדה ושורפין על החזקות כדרבה בר רב הונא דאמר רבה בר רב הונא. איש ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית נסקלין זה על זה ונשרפין זע"ז. אמר ר"ש בן פזי אריב"ל משום בר קפרא מעשה באשה אחת שבאת לירושלים ותינוק מורכב לה על כתפה והגדילתו ובא עליה והביאום לב"ד וסקלום לא מפני שבנה וודאי אלא מפני שכרוך אחריה ע"כ. ופירש"י ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דאמר סמכינן אחזקה שהוחזקו ליכרך אצלה בחזקת שהיא אמו. אפילו לענין דיני נפשות וכו' וכ"ש ליוחסין להכשר כהונה. הוחזקה נדה בשכינותיה שראו שכינותיה שהיא היום היתה לובשת בגדי נידותה איש ואשה וכו' בחזקת שהיא אשתו ואלו בניהם ואין אנו מכירין בהם בעדות גמור נסקלין זע"ז וכו' ותינוק מורכב וכו' והגדילתו בחזקת בנה ע"כ: נמצינו למידין דהא דאמרינן מלקין על החזקות וכו' היינו בחזקה שיש בה מעשה כגון הכא שלבשה בגדי נידותה והחזיקה עצמה לטמאה או שבניה כרוכין אחריה שהחזיקה עצמה שהללו בניה. ובלא"ה לא שייך בה חזקה. והטעם הוא שמצינו לרז"ל כמה סוגי חזקה בחזקת איסור יש חזקת איסור שהיא ממילא בחזקת הגוף כגון בהמה בחייה בחזקת איסור אבר מן החי עומדת ויש חזקה שע"י מעשה שעשה באיזה דבר כגון חזקת חבר שאינו יוצא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן עיין נדה דף טו' ע"ב. וכגון שבדק הסכין ונמצאת יפה ושחט בה בלא בדיקה ונאבדה וכו' ויש חזקה שמחזיק עצמו בדבר לאיסור כגון הוחזקה נדה בלבישת בגדי נידותה בדבר להתיר כגון המחזיק עצמו לכהן או ללוי במתנות כהונה או לויה כההיא דפרק הזרוע לאחזוקי נפשאי בכהני. ויש חזקה דאתייא ע"י טעם כגון חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה. נמצינו למידין השתא הכא לנוגע לענייננו לענין חזקה שמחזיק עצמו בדבר לאיסור או להיתר. לא סגי עד דעביד עובדא בנפשיה להורות על עצמו שהוא מוחזק בכך. ואז יתנו עידיהם ויצדקו כל רואיהם יכירום ויתארום עפ"י תואר מעשיהם כההיא דכתובות דף כ"ה ע"ב ת"ש חזקה לכהונה נשיא"כ וחילוק גרנות ועדות ופריך עדות חזקה היא. אלא לאו ה"ק נשיאות כפים כי עדות. מה עדות ליוחסין אף נשיאות כפים ליוחסין. ומשני לא עדות הבאה מכח חזקה כחזקה. כההיא דאתא לקמיה דרבי אמי אמ"ל מוחזקני בזה שהוא כהן. אמ"ל מה ראית. אמ"ל שקרא ראשון בבהכ"נ בחזקת שהוא כהן או בחזקת שהוא גדול שקרא אחריו לוי. והעלהו רבי אמי על פיו לכהונה. וכמה עובדי התם כהאי גוונא באופן דלא מצינן למימר שהוחזק בכך אלא בעושה מעשה. ומעתה בעובדא דהאי איתתא דלא עשתה לענינו שום מעשה שיוכיח על פניה להחזיקה בנכרית מהיכי תיתי למיסק אדעתין למימר שהוחזקה בנכרית ולהחמיר עליה כדי שלא נבוא להקל נגד החזקה שאין כאן דין חזקה. ושפיר אמרי אנא זעירא דיש צד להקל וכו': ועיין מוהריק"ו בשורש פ"ח שכתב בתשובה על אודות אשה שנתקדשה לאיש אחד והיתה בחזקת ארוסתו י"ב שנה ואחר כך המיר דתו ולא יכלו להשיג ממנו גט ושוב עמדה בעיגון זה שנתים ימים בחזקת מקודשת ואח"ז העידו קרובי האשה שאין כאן קידושין שלא נתקדשה אלא בעניהם והם פסולי עדות. והשיב דפשיטא שאין לומר דלא מיקרי חזקה אלא היכא שיש עמה מעשה גמור המעיד עליה. כההיא דפרק עשרה יוחסין איש ואשה תינוק וכו' ומעתה באשה אחת שבאת לירושלים וכו' מפני שכרוך אחריה וכו' דוודאי גבי דיני נפשות לסקול ולשרוף צריך חזקה גדולה וכו' אבל לענין אחר ואפילו לחלקותו דפשיטא דגם בזה בעינן ראיה גדולה קודם שנלקהו. מ"מ לא בעינן כולי האי. אלא מכיון שאנו מוחזקין שכן הוא. כלומר שזו אשתו של פ' או שזו ארוסתו של פ' פשיטא דמלקין על חזקה זו ולא בעינן מעשה מוכיח. וכתב עוד שם דעניין זה שהוחזקה האשה זו מקודשת כמה שנים. לא גרע מהוחזקה נדה בשכינותיה שבעלה לוקה עליה. כגון שלבשה בגדי נידותה הרי דבמעשה כל דהו אנו מחזיקין אותה בחזקת איסור ואעג"ב שאינו ראיה גמורה דאיכא למימר כמה אמתלאות וטעמים דשמא לא נזדמנו לה באותה שעה בגדי טהרתה, והכ"א נמי אין לנו לתלות ולומר דשמא לא ידעו שאין עדות קרוביה מועיל ע"כ. הנה משמעות דב"ק ז"ל לחלק יצא בין דיני נפשות לעניין מלקות או דבר אחר. מ"מ אין סתירה מזה לדברינו דאמרינן דלא מיקרי חזקה אלא היכא שיש עמה מעשה דבאמת לעולם לא מיקרי חזקה אלא היכא שיש עמה מעשה. בין לענין מלקות ואיסורא בין לענין מיתה. אלא דלא שוו בשעורייהו דהאי כדאיתא והאי כדאיתא דלגבי מיתה בעינן מעשה גמור דליכא לספוקי ביה ההיא דכרוך אחריה. דלא חיישינן דמרחמא דלא דידה ובודאי היא אמו דהמעשה מוכיח עליו. אבל לגבי מלקות די לנו במעשה כל דהו לאחזוקי ביה, כההיא דלבישת בגדי נידותה אעג"ב דמצית אמרה דלא נזדמנו לה בגדי טהרתה. עם כל זה אמרינן דהוחזקה נדה ובעלה לוקה עליה. אבל מכל מקום בעינן חזקה שיש עמה מעשה ומבואר יוצא דבר זה בדברי מוהריק"ו ז"ל למעיין היטיב ובר מן דין הרי כתב הב"ש ז"ל בס"י י"ט סק"א דלכאורה לא משמע כן מהרמב"ם והטור. נראה שיצא לו זה מדערבינהו ותנו להו בחדא מחתא מלקין וסוקלין ושורפין וחונקין וכו' משמע דלא ס"ל מאי שמחלק מוהריק"ו ז"ל בין מלקות לדיני נפשות וכו'. אבל סברת מוהריק"ו דיצא לחלק בדבר זה. מוסכמת היא אצל הפוסקים עיין בדרכי משה סי' י"ט. וכ"כ בתשובת הרמ"א וב"ח סי' י"ט. ועיין סדרי טהרה סי' קפ"ה