פרחי כהונה רמ

לכבוד הרב המופלא. וכבוד ה' מלא וכו'. כקש"ת מוהר"ר מסעוד הכהן נר"ו יאיר וזרח לעד לעולם כיר"א. "תמושנת" אלג'יריא יע"א: רב נכבד. בתשובה למכתבו היקר מיום י"ג למטמוני"ם וכו'. והוא אודות אשה אחת אשר מיום בואה במח"ק החזיקה עצמה לנכרית. והנה בעת"ה רוח אחרת עמה לומר בפומבי שהיא ישראלית גמורה מעיקרא ושהיא נולדה בעירינו "שאלוניקי" יע"א למשפחת פילוש ולכל בני משפחתה בשם תקרא. וגם את שמה אשר יקראו לה. וכי זה י"ב שנה נפרדה מבית אביה לאיזה סיבה. ובכן נפשו היקרה לשאו"ל הגיעה האמת בפיה להחזיקה כישראלית גמורה ואם היא פנויה וכו': הנני להודיעו כי תיכף לקבלה נעתרנו לבקשתו. ואחר החיפוש כאן נמצאת וכאן היתה משפחה אחת מרכבת. שבתי פילוש שם אבי האשה. אשתו רחל. בנו אברהם. בנותיו סאפירא. לונא. שרה. שמחולה (השם הזה נגזר משם שמחה) ושמחולה הנז' יצאה מעירינו בשנת 1918 בלתי שום קשר נישואין: האמנם לא אכחד כי דינה של ריבה זאת צריכא רבה ואעיקרא קאמינא במ"ש כתר במכתבו הנ"ל והכי קאמר מר והגם שיש לדון ולומר שאין מקום לשאלה זו. דהא קיל"ן מי שבא לפנינו ואמר ישראל אני נאמן וכו' והאריך בדברי הפוסקים בזה וסו"ד כתב דמידי פלוגתא לא יצאנו, ואעג"ב שיש צדדים להכריע להקל. מ"מ מהיות טוב היכא דאפשר לעמוד על הבירור מי יוכל להכניס ראשו בין ההרים. את"ד. ופליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה. איה בדברי שום אחד מהפוסקים ז"ל שהביא שיתיר בנדו"ד. הלא כל דבריהם אלו נאמרים באמת במי שלא ידענו בו מה טיבו ופיו ענה בו שהוא ישראל. ובזה אמרו לסמוך או שלא לסמוך משום מעלה ביוחסין. מר כדא"ל ומר כדא"ל. אבל איך הפה יכולה לדבר כן בנדו"ד שהחזיקה עצמה לנכרית ככתוב בדב"ק תחלת דבר הא הו"ל כהוחזקה נדה בשכינותיה דבעלה לוקה עליה משום נדה וסוקלין ושורפין על החזקות. ואף כי עתה חזרה בה. לאו כל כמינה. ואפילו אם תתן אמתלא לדבריה ויעויין יו"ד סי' קפ"ה ואה"ע סי' י"ט ובאחרונים שם. מ"ש בזה באו"ב בתשובת מהרימ"ט ח"א סי' קמ"ט ועוד בשאר גדולי האחרונים ז"ל וכו' וכאשר דמיתי כן ראיתי בהא דקמן גופא לחד מן קמאי מרבני המחוז שלכם דקאמר הכי. הלא הוא הרשב"ש ז"ל בתשובה סי' תס"ז וז"ל ולענין מה שטוען שהוא בן ישראל משומד וכהן הוא. אם הוחזק שהוא גוי אינו נאמן דהוי כמי שבא ואמר גר אני כדאמרינן פרק החולץ וכו'. הלכתא בין בארץ בין בחו"ל. צריך להביא ראיה. והיה אור"ת ז"ל דוקא דידעי ביה מעיקרא דגוי הוא. דאי לא ידעי ליה מהימן במיגו דאי בעי למימר ישראל הוא דנאמן בפסחים וכו'. ע"כ זה שהוחזק בגוי אינו נאמן לומר שבן משומד היה. ושלא יהיה לו דין עבד כנעני וכו' יעו"ש. ואף כי בנדו"ד היא היא שהחזיקה עצמה בכך. הלא הוחזקה נידה בשכינותיה ג"כ ע"י עצמה באה חזקה זאת שהיא לבשה בגדי נדותה. ומשום דסוף סוף כל לגבי דידן הוחזקה בכך ואדרבה כל שבאו הדברים מצדה. חזינא ברשב"ש ז"ל שם שכתב וזה אפילו לא יאמר מעצמו שהוא גוי אלא שהוחזק בתורת גוי כ"ש אם הוא בעצמו אמר פעם אחת שהוא גוי. שאינו נאמן לומר שהוא ישראל וישראל משומד הוא וכו' לפי שכיון שאמר פעם אחת שהוא גוי הרי הגיד. וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. וכ"כ על כיוצא בזה הרמב"ן ז"ל בחידושיו בפרק י"ג עי"ש. וגם יש בזה ענין שויא אנפשה חתיכא דאיסורא. כמבואר בדברי התוס' והרא"ש ביבמות מ"ז והרב המגיד ז"ל פרק י"ג מא"ב הלכה ח'. ושאר רא' דאמרינן בזה שאחד"א כיעו"ש בדברי קודשם, והנה בטעם הנאמנות לומר שהוא ישראל מבואר בתוס' יבמות שם בד"ה במוחזק וכו'. דרוב הבאים לפנינו בתורת יהדות ישראל הם. יעו"ש ובהרא"ש שם ובחידושי הריטב"א ז"ל שם כתב בשם ר"ת משום דהוי מילתא דעבידא לגלויי וכן כתב הנמק"י שם. גבי נתגיירתי ביני לבין עצמי יע"ש. ונראה דגם התוספות והרא"ש לא כתבו כן רק לומר שאם באת לדחות הראיה מפסחים ג' דהתם משום רובא הכא נמי איכא רובא כנז', עכ"פ אינהו נמי אית להו האי טעמא דעבידא לגלויי. ולכל החלוקות הא זה מבואר שם בסוגיא דבמוחזק בעכו"ם אינו נאמן לומר נתגיירתי. ומינה יליף הרשב"ש ז"ל להיכא דהוחזק לן בנכרי ואומר שהוא ישראל על כורחך לומר דהגם דאיכא רובא או דהוי מילתא דעבידא לגלויי. לא מהימן בזה נגד החזקה. וכ"ש הכא דהוחזקה כפרנית במילתא דעבידא לאיגלויי גופא לפי דבריה עכשיו. ולא עוד אלא שאנכי מסתפק אם נוכל לסמוך על בירור הנזכר כיון שזאת הוחזקה שם בנכרית. אין בירור זה מוציאנו מידי ספק. דילמא איודעה ומכירה קאמרה שידעה. כי הנערה ההיא יצאה מפה ואולי הלכה לבית עולמה. והיא הלבישה על עצמה שמה ושם משפחתה. ואם היו קרוביה או העדים רואים אותה אולי היו מכירים בה כי אינינה: ואף אם נאמר כי מ"ש כת"ר שהחזיקה עצמה. לא שהוחזקה בכך חזקה גמורה. אלא שכך אמרה והדר דינא לאמרה טמאה אני ביו"ד סי' קפ"ה ולאמרה אשת איש אני באה"ע סי' מ"ז. שאם חזרה ונתנה אמתלא לדבריה נאמנת. מלבד דאם עברו ככה ל' יום לכמה פוסקים הוה לה הוחזקה ולא מהני אמתלא יעויין באחרונים שם סי' י"ט ומ"ז. עוד בה סוף סוף דברי כת"ר שיש מקום להקל בנדון דידן גם בלא בירור כדעת הסוברים שהוא מהימן. עדיין אין לנו באמרה היא תחילה שהיא נכרית לפי דברי מוהרש"א ז"ל בתוספות יבמות דף קי"ח דאמתלא מהני לסלק דיבורה הראשון אבל לא לסמוך אדיבורה השני ולהתיר יעו"ש ובפתחי תשובה אה"ע סי' מ"ז ס"ק ב'. והכא נמי הכא הו"ל