פרחי כהונה רלה

הב"ש ובה"י שמכריעים בדעת מרן דס"ל כתי' א' שתירץ הכ"מ. או כדעת השעה"מ וט"ז בהגה שהוכיחו שדעת מרן הש"ע כתירוץ הב'. לפי זה לכתחלה במקום שנוכל לברר שהוא ישראל יש לחוש לדעת הב"ש ודעמיה ואין להתירו ליש"א אשה ישראלית עד שנשיג כתב ראיה מאנשי מקומו המבררים את טיב חזקת משפחתו. וא"ל נוכל לסמוך על דעת השעה"מ ודעמיה שכן דעת מרן הש"ע. ונאמן הוא עפ"י עצמו אף להשיאו אשה. כיון שכל גדולי הפוסקים סוברים כן ואפשר שגם הב"ש לא החליט כן מן הדין, אלא שכתב יש להחמיר. לכן יש לחוש לכתחלה אבל לא בדיעבד ושעה"ד שלא נוכל להשיג כתב ראיה: האמנם אכתי פש גבן לחלק ולומר דעד כאן לא אמרינן דנאמין לכל הבא לפנינו ואומר ישראל הוא אלא במי שבא לפנינו והוא מתנהג בכשרות. דהיינו שמתנהג ביהדות בעול תורה ועול מצות. דבהכי מיירי הסמ"ג והרשב"א ז"ל שהעתקנו דבריהם לעיל דאותם שבאו לפניהם מתנהגים ביהדות כיעו"ש. אבל כגון נדון שלפנינו שעינינו הרואות שאינו מתנהג כבני ישראל כשרים. לא עליו עול תורה ולא עו"מ. מהיכי תיתי לומר שנאמיניהו שהוא ישראל גמור ולהשיאו אשה. ובפרט שלא גילה דעתו מתחלת ביאתו לפנינו שהוא ישראל עד לאח"כ שבא לידי סיבה זו ליקח אשה ישראלית בודאי חיישינן דילמא אערומי קא מערים. וכ"ע מודו שאינו נאמן עפ"י עצמו. מכיון שלפי עינינו נחשב כנכרי עפ"י מעשיו החופשיים. ודומה זה למאי דאמרינן בפרק החולץ מי שבא לפנינו ואמר גר אני יכול נקבלנו. ת"ל וכי יגור אתך גר. אתך במוחזק לך עד שיביא עדים. ופירשו התוס' דהא דצריך להביא עדים. דוקא במי שהכרנו בו שהיה נכרי מעיקרא. וכ"כ הסמ"ג וכפי' הה"מ בדברי הרמב"ם שם וה"נ דכוותה כיון שהכרנו בו מעיקרא עפ"י מעשיו וחשבנוהו כנכרי תו לא מהימן לומר ישראל אני מעיקרא שהרי החזקנוהו כנכרי: אכן נראה דכד דייקת שפיר מצית אמרת דשאני ההיא דהחולץ, דהתם הוחזק לנו בבירור שהוא נכרי על פי דבורו שאומר בפיו בפירוש שהוא נכרי. וגם הוחזק עפ"י מעשיו אשר לא יעשו אותם כ"א נכרים גמורים כעבודה כו"מ ודומיהם. ולהכי אינו נאמן לומר שנתגייר עד שיביא עדים. משא"כ זה שבא לפנינו שלא שמענו מפיו דבר שהוא נכרי שנחזיקהו בכך, וגם לא הוחזק במעשים אשר לא יעשו אותם כ"א נכרים גמורים. כהליכה לבית תפלתם וכו'. הגם שראינוהו מתנהג בחופשיות וחשוד על האיסורין. מ"מ אין בזה כדאי להחזיקו בנכרי. שהרי רבים המתפרצים מבני עמינו בעוה"ר (אוי לדור שכך עלתה בימיו) ונמצא זה שראינוהו מעיקרא מתנהג בחופשיות אין לנו להחזיקו בנכרי, דשמא ישראל הוא עובר עבירות לשאט נפש. וכשיבוא ויאמר ישראל אני נאמן: וראיה לזה ממ"ש מרן הש"ע ביו"ד סי' קכ"ד. מומר אעפ"י שהוא מהול עושה יי"נ במגעו. ונאמן לומר ששב בתשובה ע"כ. וכתב בב"י שדין זה נובע ממקור ספר אורחות חיים ז"ל. והקשה הש"ך שם ס"ק ט"ו שהרי מבואר שם בב"י שהר"י והרשב"א פליגי על הא"ח בזה ואיך פסק הש"ע כוותיה ותי' דיותר נראה לחלק דהיכא שידוע שהיה מומר דבכה"ג מיירי הרשב"א ז"ל אינו נאמן לומר שנתגייר. אבל היכא שאינו ידוע שהיה מומר אעג"ב דאינו ידוע ג"כ שהיה ישראל נאמן לומר תשובה עשיתי. במגו דאי בעי אמר מעולם לא המיר וישראל הוא. ובכה"ג מיירי הא"ח והמחב"ר. וכ"כ הפוסקים והטור לקמן גבי גר וכו' ע"כ: וצריכין לדעת היכי משכחת לה בכה"ג שאינו ידוע שהיה מומר אעג"ב דאינו ידוע ג"כ שהיה ישראל וכו'. וצריך לומר כגון שראינוהו מתנהג בחפשיות וחשוד על שאר איסורין. אבל לא ראינוהו עובד עכו"ם שכל הרואה איש כזה שופט בדעתו לומר מה משפט האיש הזה ומה מעשיו אם הוא נכרי גמור או הוא ישראל הולך בתאוות נפשו. אבל לא יוכל לומר בהחלט שזה נכרי גמור להיות שלא ראהו עובד עכו"ם. ומה שהולך בתאוות נפשו הרי גם רבים המתפרצים בבני ישראל עושים כזה, ונמצא שזה האיש אעפ"י שיש צדדין המראין עליו שהוא נכרי מ"מ כל שלא ראינו בו דבר המחזיקו לנכרי גמור כעכו"ם. כשיבוא לפנינו ויגלה עצמו שהיה מומר ושב בתשובה נאמן. במגו דאי בעי אמר מעולם לא המיר. ואף שהיה חשוד באיסורין לא נחזיקהו בכך למומר גמור. ולא איתרע ליה מגו דידיה: ומעתה שעלה בידינו שכל למי שבא לפנינו ואמר ישראל אני דנאמן אף להשיאו אשה ישראלי' כמבואר לעיל אלא דיש לחוש למ"ש הב"ש בדעת מרן הש"ע דלא אמרינן כל המשפחות בחזקת כשרות במי שאין משפחתו ידועה לנו כגון שבא מארץ רחוקה וצריך להביא ראיה שהוא ישראל כשר. לכן גם זה האיש צריך להשתדל להביא כתב ראיה מאנשי מקומו המעידים על טיב חזקת משפחתו. ואח"כ יש"א ישראלית אשר תיטב בעיניו. וכן עשה שהביא כתב ראיה מעי"ת "טורקיא'' המעיד עליו ועל משפחתו. וכן עשינו מעשה פעמים שלש שלא נשאו נשים עד שהשגנו וראינו כתב ראיה מרבני מקומם המעידים עליהם ועל טיב משפחתם שאז יצאנו מידי פלוגתא דרבוואתא. ומעתה עינינו תלויות לפני צור ישועתנו יאיר עינינו בתורתו לבל נכשל בדבר הלכה מעתה ועד עולם אכי"ר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט סימן ח שוב שלחתי זה הפסק לבי"ד הצדק בעיר רבתי עם "שאלוניקי'' יע"א. לברר על עסקי אשה אחת שבאה מהתם להכא. והשיב על דברי רב אחד מבדי"ץ הנז' וז"ל במכתב לאמר כ"ד לסיון שנת התרצ"ג שאלוניקי יע"א