פרחי כהונה כד

ומעתה לפי פסק זה במוצאי שבת אסור לעשות מלאכה עד עבור שעה וחומש מתחלת השקיעה, שהוא שיעור מהלך ד' מילין לפי שיעור מהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ליום. דהשתא לפי"ז לא מצאנו ידינו ורגלנו במנהג העולם שאין שוהין מלהדליק האור במוצאי שבת עד זמן זה ועל מי יש לנו לסמוך אם לא על פי פסק מרן הש"ע דאתכא דידיה סמכינן. ועין רואה שאין מי שחושש לזה, וכבר קדמוני בתמיהא זו כל הפוסקים המתמיהים על דעת ר"ת יעו"ש, והתמיהא היותר חזקה היא. שאין הפסק זה מסכים לחוש המ- ציאות. כי כל אדם חזו בו בבירור בלתי ספק. שג' כוכבים בינונים ואפילו קטנים ורצופים הם נראים קודם לזמן הזה שאינו מתאחר יותר משני שלישי שעה מתחלת השקיעה. ואז כל הרקיע נתמלא כוכבים בינונים וקטנים ורצופין. ואיך תיסק אדעתין שאותה שעה יהיה מותר במלאכה בערב שבת ואם הוא דקיים ליה לר"ת וסיעתו דלא נגמרה השקיעה עד עבור זמן זה. ואף אם יראו כל כך כוכבים לא מעלין ולא מורידין. א"כ לפי"ז תיקשי לן מימרא דאמ"ר יהודה אמר שמואל דג' כוכבים הוי לילה, והרב"י בסי' רס"ג תמה על רבינו הטור דהשמיט האי מימרא דכוכב אחד יום. שנים ביה"ש ג' הוי לילה משמע דנקטינן לה להלכה. וכ"פ בש"ע שם ס"ב וז"ל צריך ליזהר מלעשות מלאכה עד שיראו ג' כוכבי' קטנים ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים וכו'. וכתב הדגמ"ר שש נ"ב הנה זה פשוט דג' כוכבים קטנים אף שאינם רצופים הוא ודאי לילה. ומה דבעינן כאן רצופים היינו להוסיף מחול על הקדש ע"כ. וכן לעיל סי' רל"ה פסק בש"ע זמן ק"ש בלילה משעת יציאת ג' כוכבים קטנים ומפורש יוצא בב"י שם משם הר"י דהא דאמרינן מצאת הכוכבים ואילך הוא לילה. דוקא ג' כוכבים בינונים וכדאמרינן בס"פ במה מדליקין דף ל"ה. וכיון שאין הכל בקיאין בין בינונים לגדולים. צריך ליזהר עד שיראו הקטנים ע"כ. הרי לך דפסק דג' כוכבים בינונים או אפילו קטנים הוי לילה גמור לכל דבר. וא"כ כיצד יתקיים פסק זה עם מה שפסק בסי' רס"א דלא הוי לילה גמור עד מהלך ד' מילין מתחילת השקיעה. ואלו ג' כוכבים בינונים או קטנים הם נראים לעין כל לא יותר ממהלך שני מילין. ונמצאת אומר לא ראי זה כראי זה. ולא ראי זה כראי זה. והן יקר ראתה עיני להרב פקודת אלעזר בא"ח סי' נ"ח דף פ"ו שהביא מ"ש הרב דברי יוסף בדמ"ב ב' שהאריך להקשות על דברי ר"ת בענין ב' השקיעות שאי אפשר לפרש סברא זו עפי" המציאות וכל רואי שמש מודה בזה, ועיי"ש מה שתירץ קושיית התוספות דרבי יהודה סותר דבריו משבת דפסחים דמשקה"ח עד צה"כ ד' מילין וכו' וכתב שם בהגה, ואם תקשה איך יעלה על הדעת לומר שלא הבין הגדול הזה פעם אחת המציאות שלא יש בין שקיעת החמה ובין צה"כ זמן גדול כזה. ואען ואשיב ידוע תדע שאיש האלהים זה היה במדינת צרפת. ובחלק הצפוני מדינה זאת השחר והנשף מתקופת ניסן ועד תשרי כערך שנים עד ג' שעות ויותר. ואפשר דלא משערינן כ"א בכוכבים יותר קטנים הנראים זמן הרבה אחר השקיעה. וא"כ בשני אופנים אלה. נמצא לפעמים שיש זמן ארבעה מילין בין שקה"ח עד צה"כ. ומוכח שכל דבריו עפ"י המציאות אשר לפניו במדינה ההיא אשר יושב בה. (אמר הצעיר אלעזר מה נתרץ בזה על כמה גדולי עולם ראשונים ואחרונים ובפרט מרן ומור"ם ז"ל שפסקו כדעת ר"ת בלי חולק. הגם שאינם דרים במקום ר"ת ומוכרח לומר שאין חושבים כוכבים הראוים לדון עליהם שהוא לילה כ"א עד זמן לילה דר"ת. והקודמים לזה בכללמ"ש רז"ל לא כוכבי' הנראי' ביום וכו'). אבל מאחר שכבר ידענו שכל שעות בענין זה הם זמניות. והכל יש לחשב א' על פי מצי' א"י א' עפ"י מצי' בקו המשוה אמצע העולם. וא"כ כל הקושיות והתמיהות שכתבתי כנגד סברא הנ"ל כולם אמת ויציב והבן. והביא ראיה לדבריו ממ"ש התס' במס' עירובין נ"ז א' בד"ה ואין בין תקופה לתקופה וכו' שנזכר שם שיום ארוך ולילה ארוך הוא י"ח שעות. וזה דוקא באופק חלק הצפון. לא באופק ארץ ישראל ובבל עכ"ל: אמור מעתה דצדקו יחדו פסקי מרן ז"ל. דבאמת סל"מ כדעת ר"ת כמ"ש בסי' רס"א. ומ"ש בסי' רל"ג ורצ"ג דג' כוכבים בינונים או קטנים הוי לילה לכל דבר. מיירי בכוכבים הנראים בזמן לילה דר"ת וכ"כ הרב גט מקושר בביאור לתוספי הרא"ם סוף הלכות כפור אשר אעתיק דבריו לקמן בס"ד. דלפ"י ר"ת צ"ל שאין אנו בקיאים בשיעור כוכבים בינונים שהרי כל העולם מלא כוכבים ועדיין לא עבר חצי שעה משקה"ח ע"כ. וכ"כ הרב בתי כהונה דלכ"ע ההיא דשמואל דג' כוכבים בינונים הוי לילה. אלא דלר"ת אינם יוצאים אלא אחר ד"מ משקיעה ראשונה ע"כ. ומעתה אשובה ואראה על מה הוטבעו אדני סוגיין דעלמא שעושין מלאכה במוצאי שבת קודם זמן לילה דר"ת ולא חיישי לפסק מרן ז"ל. ואל ה' ויאר לנו במ"ש הגמ' הנז' שם דמדברי מרן בש"ע סי' רס"א ס"ב נראה שפוסק כר"ת. וא"כ נ"מ קולא לענין ע"ש. שיכול לעשות מלאכה אחר שקיעת החמה שאין השמש נראית על הארץ. כל זמן שלא הגיע שיעור ביה"ש. שהוא שיעור ג' רבעי מיל. ולענין מוצאי שבת חומרא שחייב העושה מלאכה אף שאין כאן שמש כלל. כל זמן שלא עבר ג' מילין ורביע שהוא ודאי יום. ולצאת ידי ספק ביה"ש נמצא צריך להמתין שעה ורביע אחר שקה"ח. ודבר זה לא נהגו העולם. ונראה שמנהג העולם נתייסד עפ"י סברת הגאונים ז"ל שאמרו שתכף אחר השקיעה מתחיל זמן ביה"ש. שהוא ג' רבעי מיל והוא ספק יום ספק לילה. ולפי"ז התוספת צריך להוסיף מחול על הקודש קודם שקה"ח בכניסה. וכן נוהגין לקבל שבת מבעוד יום והשמש על הארץ ובמו"ש