פרחי כהונה כג

מה שהקשה הרמ"ך על הרמב"ם והרי"ף שהביאו ב"י דינים אלו ונראה שהם חולקים וצ"ע. ותירץ וי"ל שרב יהודה אמ"ש אמרה לתרויהו שמע מינה חד שיעורא הוא עכ"ל: גם מהרלב"ח בהלכות קידוש החדש שם הרבה להשיב שמימרא דרבה מסכמת עם מימרת ריא"ש כוכב א' וכו'. אלא דקשיתיה דלא ימנע הא דאמר ריא"ש כוכב א' וכו' באיזה זמן נראה זה הכוכב אם קודם ביאת השמש פשיטא דהוי יום דהכי שנינו בשבת פרק א' דף י"ז י"ח ובכולן ב"ה מתירין עם השמש. ואם נראה אחר שקיעת החמה וקא קרי ליה יום. הרי קאמר רבה דמיד משתשקע החמה הני ביה"ש. וא"כ אינו מסכים למימרת כוכב אחד וכו'. ועפ"י הצעתו העלה מן הישוב לנכון דשניהם עולות בקנה אחד ושיעורם שוה. ועל המעיין לרוות צמאונו מדברי קודשו. אך זאת היא לבוא בקציר"ת האומ"ר בדברי ק"ו להיות לי לזכרון והוא כי זמן הראות הכוכבים אינו אחד בכל ימות השנה. דרך משל לדעת רבה יש ימים שכוכב אחד בינוני נראה קודם שקיעת החמה. ויש ימים שלא יראה עד אחר השקיעה. גם ב' כוכבים בינונים. יש ימים שנראים בסמוך ממש לשקיעת החמה. ויש ימים שלא יראו עד אחר זמן מה מהשקיעה. אבל לעולם לא יראו אלא לאחר השקיעה. ולעולם לא יתאחרו יותר משיעור מהלך קס"ז אמות: וזה כפי מצב השמש בגלגל וכפי ריחוק הכוכבים ממנו. וא"כ לדעת רבה. מהלך קס"ז אמות. שהוא חצי שתות מיל אחר שקיעת החמה יש ימים שיהיה כולו ביה"ש אם נראו הב' כוכבים סמוך לשקיעה"ח. ויש ימים שיהיה קצתו ביה"ש אם יתאחרו הכוכבים ליראות עד עבור מהלך איזה אמות אבל לעולם אחר זמן מהלך קס"ז אמות הוא ביה"ש תמיד כל ימות השנה. כי כבר נראו הב' כוכבים בינונים. ואם המביט אינו רואה אותם אולי הסיבה לקוצר ראותו. או אינו מסתכל במקום הראוי להסתכל. ועפי"ז אין קושייא כלל בסוגייא. שמה שאמר שמואל כוכב אחד יום. מדבר בין קודם שקעה"ח בין אחר שקיעת החמה. והחידוש הוא שהודיענו שביום שהוא אחר שקיעת החמה עדיין הוא יום כ"ז שלא נראו ב' כוכבים. ועכ"ז אינו סותר לדברי רבה. שדעתו הוא. שהאמת שזמן ביה"ש אינו מתחיל כפי הדין עד שיראו ב' כוכבים אבל כיון שזמן הראות ב' כוכבים. יש זמן בשנה שהוא עם שקיעת החמה יש לנו לומר שמתשקע החמה. תמיד יש לו דין ביה"ש. כי אולי הם נראים והמביט לא יוכל לראותם לקוצר ראותו. ואעפ"י ששני המאמרים לשמואל אין קושייא כלל. כי במאמר א' הודיענו זמן ביה"ש כפי האמת ושורש הדין. ובמאמר השני הודיענו שיעורו כפי הזמן שאפשר להסתפק בו. והרי דינו לחומרא כדין ביה"ש. כלל הדברים נתישבה הסוגייא בלי שום קושייא כלל. וגם דעת הרמב"ם. שלענין שבת וכל דבר חומרא כמו בזב בין השמשות מתחיל משתשקע החמה. ואעפ"י שלא ראה המביט ב' כוכבים" יש לנו לומר כי הגיע זמן ביה"ש וקוצר ראותו גרם שלא נראו לו הכוכבים. ע"כ מה שמציתי סולת דברי קודשו. ועל המעיין לטייל ארוכות וקצרות בדבריו הקדושים ויחכם עוד: נמצינו למידין מפשט הגמרא ומדברי הרלב"ח ז"ל לדעת רבה דנקטינן כוותיה. דמיד שתשקע החמה מתחיל ביה"ש עד שיעור ג' רבעי מיל. שזהו שיעור משיראו ב' כוכבים בינונים עד שיראו שלשה כוכבים בינונים: איברא. דכתבו התוספות שם בד"ה תרי תלתי מיל הקשו דהכא משמע דמשקיעת החמה עד הלילה ליכא אלא תלתא רבעי מיל ורבי יהודה גופיה בפסחים דף צ"ד. סבר דמשקיעת החמה עד צה"כ ארבע מילין וצה"כ לילה הוא, וכו' ואור"ת דהתם מיירי בתחלת השקיעה. והכא משתשקע מסוף השקיעה אחר שנכנסה החמה בעובי הרקיע ע"כ, והבי"ד הה"מ בשם ר"ת והרמב"ן מבוארים הדברים באורך לז"ל ודע שר"ת והרמב"ן ז"ל פירשו ששתי שקיעות הן. הא'. משתשקע החמה בעובי הרקיע ונסתלקה זריחתה מעל הארץ. והיא מהלכת אחרי כיפת הרקיע. פני מזרח מאדימין כנגד מקומה של חמה. וזהו שאמרו כאן משתשקע החמה מששקעה כבר, ושם בפסחים אמרו משקיעת החמה והביאו ראיה לזה שיום הוא משהחמה נעלמת ממנו עד סוף השקיעה הזאת ובתחילת השנית. וכן נראין הדברים: וכתבו הם שהוא מהלך ג' מילין ועוד: ובזה"ז הוא תוספת מחול על הקדש ע"כ, גם הרב"י הביאם באו"ח סי' רס"א וכתב כן גם משם הר"ן ז"ל ומפורש יותר בדברי הר"ן עיי"ש. וכתב שם הרב"י שנראה שהרא"ש שלא הזכיר דבר זה במסכת שבת. הוא מפני שנסתפק בזה. מיהו במסכת תענית פ"ק לענין מקבל תענית סתם עד שקיעת החמה, כתב דשקיעת היינו עד צאת הכוכבים כפיר"ת דשקיעת החמה היינו סוף השקיעה שהוא זמן צה"כ. אלמא דס"ל הכי. ועל כן תמה רב"י על רביהט"ו שלא כתב דברי ר"ת וכתב משם הגאון מהרי"א ז"ל שרבינו הטור סבר כדעת ר"ת ונדחק בפירוש לשון הטור. שמוכח מזה שדעת רבינו ב"י נוטה לדעת ר"ת וכן פסק בהדייא בש"ע שם ס"ב שזמן תוספת מחול על הקדש. הוא מתחילת השקיעה שאין השמש נראית עוד על הארץ. עד זמן ביה"ש. והזמן הזה שהוא ג' מילין ורביע. רצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות ממנו מקצת עושה וכו'. וזמן בין השמשות הוא ג' רבעי מיל שהם מהלך אלף ות"ק אמה קודם הלילה ע"כ. הרי דסבר לה מר דשתי שקיעות הם. דמשקיעה ראשונה עד שיעור ג' מילין ורביע. הוא יום גמור. ואז הוא סוף שקיעה. ומתחיל זמן בין השמשות שהוא זמן ג' רבעי מיל. עד צאת הכוכבים שאז הוי לילה גמור. וזה אדעת ר"ת. דנמצא מתחלת השקיעה עד צה"כ ד' מילין.