פרחי כהונה רלד

הטור לא הסכים לסברא זו. מ"מ הרי כתב הב"ש שם סק"ג דהש"ע בסימן שאח"ז ס"ל דמי שאין משפחתו ידועה לנו חיישינן שמא ממזר הוא. דס"ל כתירוץ הא' שתירץ הה"מ. והוא ממ"ש מרן הש"ע בסי' ג' זכור כשהיתי תינוק והייתי מורכב על כתיפו של אבא והוציאני מבית הספר וכו' דמזה מוכח דס"ל כתירוץ הא' דהה"מ דמדקאמר הייתי מורכב על כתיפו של אבא. הרי שיש לו אב ואינו ממזר. והוציאני מבית הספר הרי דאינו עבד דאסור ללמד עבדו תורה. ועיין בב"ש שם סק"ה הרי דס"ל להש"ע דמי שאין משפחתו ידועה לנו חיישינן שמא עבד או ממזר הוא. ולכן פסק הב"ש דיש להחמיר דמי שאין ידוע לנו יש לחוש שמא ממזר הוא. וכ"כ הבאה"ט סק"ד משמו. וכתב עוד משם בה"י מי שבא מארץ רחוקה הן איש הן אשה וכו'. צריך ראיה שהוא ישראל, ואף שמתנהגים בדת ישראל ומדברים בלשוננו ויודעים בכל טוב היהודים. אעפ"כ צריכין ראיה, וכן הוא תקנת מדינת "ליטא" שאין לסדר שום קידושין אא"כ שיש לו ראיה שהוא ישראל ומאיזה משפחה ע"כ וא"כ לפי"ד הב"ש דמרן הש"ע דאתכא דידיה סמכינן. ס"ל כתירוץ הא' שתי' הה"מ ליכא למימר כחילוק הב"ח. ולעולם דין שניהם שוה. בין שבא ואמר ישראל אני מעיקרא. ובין שבא ואמר נתגיירתי. לעולם צריכין ראיה ליוחסין: והנה סברת הב"ש הנ"ל אינה מוסכמת. עיין להפ"ת שם סק"כ שכתב משם שער המלך פ"ב מהא"ב דין ד' שהוכיח שדעת מרן המחבר אינו כן דלא כהב"ש ולקמן סימן ג' סק"ז הביא דברי שעה"מ בפירוש בסק"ב וז"ל לענין הלכה. הנה לענין פסולי קהל דעת כל הפוסקים. דאפילו מי שאין לו חזקת משפחה כגון שבא מארץ רחוקה. אמרינן כל המשפחות בחזקת כשרות. זולתי דעת הרמ"ה שכתב הטור ולחד תירוץ שכתב הה"מ לדעת הרמב"ם. ודלא כהב"ש וס' בה"י שייחסו סברא זו לדעת מרן והטור דליתא וכו'. ובסי' ג' סק"ז כתב משם השעה"מ הנז' שכתב על דברי הב"ש הנז"ל דודאי מרן המחבר לא ס"ל הכי. שהרי בראש הסימן כתב כלשון הטור. דמי שבא ואמר כהן אני וכו' אוסר עצמו בגרושה. ואם איתא אפילו בכל הנשים שבעולם אסור וכו' ומה שהכריח ממה שהעתיק לשון הרמב"ם והוציאני מבית הספר אין זו ראיה כלל. דע"כ לא אמרינן דאפילו בשאין לו חזקת משפחה לא חיישינן שמא עבד או ממזר הוא אלא דוקא בטוען ודאי דקיים ליה בנפשיה דישראל כשר הוא. ומשו"ה לא חיישינן ונאמן ע"י עצמו. משא"כ ההיא דביה"ס דאיהו גופיה לא קיים ליה אם הוא כשר אלא שבא להעיד בגודלו מה שראה בקטנו. בהא ודאי פשיטא דחיישינן שמא עבד הוא. וחילוק זה מוכרח מדברי התוס' וכו' ע"כ: ומעתה נוכל לומר דלפי דברי השעה"מ דברי הב"ח נכונים אליבא דהלכתא כדעת הש"ע. וגם נראה להוכיח בדעת הב"ח שדעת הש"ע ס"ל כתירוץ הב' שתירץ הה"מ והוא ממ"ש הב"ח בדבריו שכל המשפחות בחזקת כשרות הם כמו שנתבאר באה"ע סי' ב'. ואם ס"ל להב"ח דהש"ע שכתב שכל המשפחות בחזקת כשרות הם. מפרש לה כדעת הרמ"ה שהביא הטור. דהיינו במי שמשפחתו ידועה. אבל מי שאין משפחתו ידועה צריך ראיה וכתירוץ הא' שתירץ הה"מ מאי ראיה מייתי לדבריו אדרבה זה היפך דבריו. א"ו דהב"ח ס"ל דהש"ע ס"ל כתירוץ הב'. ומ"ש בסי' ג' והוציאני מבית הספר שממנה הוכיח הב"ש דמרן הש"ע ס"ל כתירוץ א'. איכא למימר דמפרש לה כהשעה"מ כנ"ל ועיין בט"ז סי' ג' סק"א מ"ש בהג"ה לתרץ מ"ש הש"ע והוציאני מביה"ס וכו' בס"א מסי' ג'. ולא כתב כן בסעיף ה' מוכח שפיר דסבר דכל המשפחות בחזקת כשרות ולא חיישינן שמא עבד. וממאי דכתב בסעיף א' והוציאני מביה"ס וכו' אינו מוכח דשם העתיק לשון הגמרא ומעשה שהיה כך היה ע"כ. ועוד האריך בזה והברכ"י א"ה שם אות ו' הקשה על הגהת הט"ז זאת דהא מרן בח"מ סי' ל"ה דין ז' כתב וז"ל ונאמן לומר שהיה פ' יוצא מבית הספר לטבול וכו'. והתם ליכא למימר מעשה שהיה כך היה. ומוכח בפירוש כמ"ש הרב בית שמואל עיי"ש ע"כ. משמע שדעת הברכ"י בדעת מרן כהב"ש. אלא דלי ההדיוט קשה לי דרבינו חיד"א הי"ל להקשות ג"כ על השעה"מ שגם הוא פליג על הב"ש בדעת מרן הש"ע כדאמרינן לעיל וי"ל דרבינו חיד"א בברכ"י לא ברירא ליה דעת מרן הש"ע היכי סבירא ליה אם כתירוץ הב' שתירץ הה"מ ז"ל דכל המשפחות בחזקת כשרות. או כתירוץ הא'. אלא דמצא מקום להקשות על הגהת הט"ז דסבר הא דכתב הש"ע והוציאני מביה"ס וכו' שמעשה שהיה כך היה ממ"ש בח"מ דהתם לא שייך לומר מעשה היה וכו'. אמנם על דברי השעה"מ לא היה מקום להקשות עליו מההיא דח"מ דיכול השעה"מ לתרץ התם כמו שתירץ בכאן דלעולם מרן ז"ל בש"ע ס"ל דכל המשפחות בחזקת כשרות ומה שהצריך לומר שהיה פ' יוצא מבית הספר לטבול. היינו משום דאותו שמעידין עליו לא קיי"ל בעצמו שהוא כשר ודאי. אלא רק עפ"י עדות זה שבא להעיד בגודלו מה שראה בקטנו, ובהא ודאי פשיטא דלא סגי דלא אמר הכי דחיישינן שמא עבד הוא. אלא שיש דוחק קצת דהו"ל לרמוז מיהת דבר מה מדברי השעה"מ ויותר נראה לומר דעיני קודשו לא שלטה בהם בדברי השעה"מ. ואלו ראה דבריו. אפשר לומר שהיה מכריע בדברי מרן כוותיה: ומעתה שעינינו הרואות שגדולי הפוסקים התוספות והרא"ש והסמ"ג והרשב"א ז"ל לפי תירוץ הב' שתירץ הה"מ. ולפי מה שחילק הב"ח בדברי הרמב"ם דכולהו סברי לה דכל המשפחות בחזקת כשרות ואפילו מי שבא מארץ רחוקה שאין לו חזקת משפחה. ובא ואמר שהוא ישראל שהוא נאמן אף להשיאו אשה. ומה שאנחנו מסופקים הוא בדעת מרן הש"ע ז"ל אם כדברי