פרחי כהונה רלב

הרמב"ם ז"ל עם הרא"ש לענין אי ע"י חולי חשיב ביד"א או לא. וכתב הנה לנדון כזה שהוא להתיר כבלי העלוב הזה הרוצה להתחבר בקהל ה' וכו'. כדאי הוא הרמב"ם ז"ל לסמוך עליו אף נגד רבים עכ"ל, והרבנים ז"ל כתבו דעיגון זה של הבחור הוי יותר מעיגונא דאתתא וראוי להקל עליו, גם מרן החבי"ף ז"ל בסה"ב חו"ש בח"א סי' טו"ב. כתב דבחור דבא ליש'א ישראלית. הו"ל כדיעבד יעו"ש. מאחר דאי אפשר לו בגיורת. וכשעה"ד דמי. וגם תסגי לן יקר סהדותא דאסהיד לן הרה"ג תע"ל בח"ב שכבר היה מעשה בעיר גדולה לאלהי"ם "תוניס" רבתי. והורו בי"ד הגדול ומלכם בראשם הגאון המפורסם מוהר"י בסיס ז"ל ואתו עמו הרה"ג ראב"ד מהר"א חאג'יג' ז"ל להתיר יעו"ש, והרה"ג מופה"ד כמוהר"ח מודעי ז"ל הסכים עם הרה"ג תנא דב"א ז"ל והובאה הסכמתו בסה"ב תע"ל בח"ב יעו"ש והיא ל"ו נדפסה בסה"ב מימר חיים בח"ב באה"ע סי' ע' יעו"ש. וא"כ לגבי דידן יש לנו אילנות גדולים לסמוך עליהם להתיר להבחור הזה ליש"א ישראלית כנז"ל. ואנן שליחותייהו עבדינן. ואינהו בקיאי מינן ועליהם אנו סומכים ובפרט מעשה רב. לכן נא ידידי יש לך אילן גדול לסמוך עליו להתיר את הבחור ליש"א ישראלית ואכמ"ל. וצוי"מ וימ"ן. ויה"ר שלא נכשל בדבר הלכה אמן כי"ר נא"ה המשמ"ח אליקים ס"ט: סימן ז נדרשתי לאשר שאלוני בעובדא שבא איש אחד מאנשי הצבא לעי"ת "ג'ירויל" ובקש ליקח לו אשה ישראלית. והוא מחזיק עצמו כאחד מבני ישראל ואומר יהודי אני ונסתפקו בו אם נאמיניהו עפ"י דבריו שהוא ישראל ומותר בישראלית או לא: תשובה בס"ד. הנה מצינו לרבנן דפתחי לה פתחא מההיא דאיתא בפסחים דף ג' ע"ב בההוא ארמאה דהוה סליק ואכיל בפסחים בירושלים וכו'. וכתבו התוס' בד"ה ואני אכילנא משופרי שופרי. מכאן אין ראיה שנאמין לכל הבא לפנינו ואומר ישראל אני דשאני הכא דרוב ישראל הוו ואזלינן בתר רובא אך יש להביא ראיה מפרק החולץ דף מ"ה ע"א. דאמר ליה זיל גלי או נסיב בת מינך. וכן מההוא דאתא לקמיה דר"י ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי ואמר לו נאמן אתה לפסול את עצמך ואין אתה נאמן לפסול את בניך היינו משום דמצי למימר ישראל אני ע"כ. וכן כתבו בפרק החולץ דף מ"ז. ד"ה במוחזק לך. אור"ת דוקא בידעינן דהוה נכרי מעיקרא. דאי לא הוה ידעינן מהימן. מגו דאי בעי אמר ישראל אני דמהימן כדמשמע בריש פסחים וכו'. ואין לומר שאני התם דהוו סמכי ארובא דהוו ישראל. דהא בכל מקום נמי איכא רובא דרוב הבאין לפנינו בתורת יהדות ישראל הם. ועוד ראיה משמעתין דאמ"ל ר"י אי אתה נאמן לפסול את בניך. ואיהו גופיה כשר אלא דשוי אנפשיה חתיכא דאיסורא, אבל אם בא על בת כהן לא פסלה. כדפי' לעיל דמ"ה. ומההיא דא"ל זיל גלי אין ראיה דשמא לא היו בודקים אלא אם הוא ישראל אם לאו. אבל במשפחתו לא היו בודקין עכ"ל: והרואה יתמ"ה דהתוס' הללו סתראי נינהו. דבפסחים קאמרי דמההיא דהוה סליק ואכיל וכו' אין ראיה דשאני הכא דרוב ישראל הוו אזלינן בתר רובא. וביבמות קאמרי דאין לומר כן. דהא בכ"מ נמי איכא רובא דרוב הבאין לפנינו בתורת יהדות ישראל הם ותו דבפסחים עיקר ראיתם מההיא דא"ל זיל גלי וכו' וביבמות קאמרי היפך מזה דההיא דזיל גלי אין ראיה דשמא לא היו בודקין אלא עליה דידיה אם הוא ישראל או לא. אבל לא על משפחתו: ועיין להרב י"מ כללי התוס' אות כ' מה שכתב על זה דהסיבה דסתראי נינהו להיות שבמקום אחד הם דברי ר"ת ובמקום השני הם דברי ר"י וריב"א ויתר החולקים וכן במקום אחד תמצא תימא ועלה בקושיא ובסוגיא השניה תמצא מתורץ וכו' עיי"ש. ודברי קדשו צדקו בכאן דבאמת בפסחים הוקשה להם קושיא דשאני הכא דרוב ישראל הוו ולהכי לא הביאו ראיה מההיא דהוה סליק ואכיל וכו' ועתה נתחדש להם זה התירוץ דגם הכא איכא רובא דרוב הבאין לפנינו בתו' יהדות ישראל הם. ולהכי למדו ממנה ביבמות. וגם ההיא דזיל גלי מעיקרא הוה סלקא דעתייהו לומר דלא הוו בדקי לא בו ולא במשפחתו. ולהכי מייתי מינה ראיה בפסחים. אבל עתה נתחדש להם זה החילוק דשמא דוקא במשפחתו לא הוו בדקי אבל עליה דידיה הוו בדקי אם הוא ישראל או לא. ולהכי דחו לה הכא ביבמות: ועיין עוד מ"ש מהר"י קארו בשו"ת דיני יבום וחליצה שאלה ג' שהביא דברי התוס' סתראי ביבמות ובכתובות. וכתב לכן אני היה עולה בדעתי לומר שאותו לשון שבפרק החולץ הוא לבדו עיקר. ואותו לשון שבכתובות הוא הג"ה או תוספות מאיזה תלמיד חריף על דרך שקלא וטריא להסכים ר"י ז"ל על דברי ר"ת ז"ל או נאמר שאלו מתוס' טו"כ ואלו מתוס' שאנץ ע"כ. ולפי"ז יש לומר עוד שבדרך זו תלך בדבורי התוספות שלפנינו. ודו"ק: איך שיהיה מדברי קודשם נלמוד שכל מי שבא ואמר ישראל אני. שהדין הוא שנאמיניהו ונחזיקיהו בחזקת ישראל גמור. ואין חילוק בכל מקום ובכל זמן אפי' במקום שרובא לא הוו ישראל. דהכא נמי בכ"מ איכא רובא דרוב הבאין לפנינו בתורת יהדות ישראל הם. ומשמע נמי מדבריהם דנאמן אף להשיאו אשה וא"צ להביא ראיה. כפי מה שהביאו ראיה ממ"ש שא"ל רב יהודה לההוא דאתא לקמיה זיל גלי למקום שאין מכירין אותך ויתנו לך בת ישראל בלא בדיקה וכן נראה דעת הרא"ש ז"ל: