פרחי כהונה רלא

דלא שלטא בה יד אדם. והשני שנפלה ע"י תחבושת. והנה אם הוא כבר נשוי, וחלה. והרופא עשה לו תחבושת ונפלה העטרה ונעשה כרו"ש. הרבה פוסקים שסוברים דבזה גם הרמב"ם ז"ל מודה דאסור. דחשיב ע"י אדם, ויוציא. אך לדעת הסוברים דגם בזה חולק הרמב"ם ז"ל. וס"ל דהוי ע"י שמים. ומותר לקיימה א"כ לסברתם אם נלך להחמיר כסברת החולקים דס"ל דבזה הרמב"ם מודה דאסור. הרי לפי שיטת המקילים ניצולנו מן הפח ונפלנו בפחת. שאם נכריחהו לגרשה. הרי זה לשיטתם הוי גט מעושה ופסול מהתו'. ובזה נבוכו האחרונים הרה"ג יצחק אלבולעאפיא ז"ל הובא דבריו בס' ישא איש בחאה"ע סי' א' מצדד להתיר יעו"ש ויעו"ש בדברי הרב הפוסק דפליג עליה וס"ל דע"י תחבושת סובר הרמב"ם ז"ל דהוי ע"י אדם ואוסר. שהביא כמה מסייעים לו. והרה"ג ראש"ל יש"א ברכה ז"ל הביא בסה"ב שני הפסקים הנז"ל. וכתב וז"ל באופן דמצינו רבנים וגאונים שפירשו דברי הרמב"ם ז"ל ומרן ז"ל שהעתיק דבריו. דאם מחמת חולי המסה אותם וכו' וי"ח וכו' וא"כ כיון דספק בידינו דעת מרן ז"ל וכוונתו היכי ס"ל. מי ירהיב עוז בנפשו לגזור על הבעל ולכופו לגרשה מחיקו. כיון שיש לו סמך גדול לפרש דעת הרמב"ם ומרן ז"ל כפירוש היש"ש הנז"ל ודעמיה ופוק חזי למהריב"ל ח"ג סי' צ"ב שדעתו נוטה להחמיר. ועכ"ז כתב דאם יכופו אותו לגרש. הוי גט מעושה. וכ"כ בנדון דידן. דיש לו סמך להקל וכאמור עד כאן לשונו: א"כ אין מזה ראיה לנדו"ד דהוא בחור ובא ליש"א מבנות ישראל לכתחלה. אם הוא ע"י תחבושת. איך נוכל להתיר לכתחלה. מאחר דכמה פוס' סבירא להו דדעת מרן והרמב"ם ז"ל מודו דע"י תחבושת הוי ע"י אדם ואסור ומי הוא זה שיכול להכניס עצמו בסלע המחלוקת. מאחר דעכ"פ אנחנו מסתפקים בשתים. אם דעת הרמב"ם ומרן ז"ל הוא דוקא בנפלה לבדה הוא דמתירים. אבל בע"י תחבושת אוסרים. ואת"ל דאם ע"י תחבושת מתירים הרי יש לנו ספק בדעת מרן ז"ל היכי פסק. אם כדעת הרמב"ם ז"ל דמתיר או כדעת הרא"ש דאסר. וכתב דהכי משמע מהירושלמי ואף אם נאמר דיש חולקין וכותבין דאין משמעות הירוש' כדבריו. מאי אהני לן אותם פוסקים. הרי על כל פנים מרן ז"ל כתב דכן נראה מהירוש'. גם מרן כתב שכן דעת רש"י ז"ל.. ומאי אהנו לן אותם פוסקים שכתבו דרש"י ז"ל מפרש ולא פסקן. מאחר דמרן ז"ל הביאו להלכה. וצירפו לסברת הרא"ש ז"ל ואנן אתכא דמרן סמכינן. וצדק בזה הרה"ג כקש"ת הרחמ"ן נאיים ז"ל. ר"מ ור"מ בעי"ת ג'יבלטאר" הוב"ד בס' תע"ל ח"ד סי' ח"י יעו"ש שכתב כדברינו אלה וא"כ הוי הרא"ש ורש"י והירוש' לדעת מרן ז"ל בשיטה אחת. ואיך אנן ניקום ונעביד עובדא לכתחלה ואין להביא ראיה ממ"ש הרה"ג יש"א ברכה בסה"ב בני בנימין וקרב איש דהתיר בזה, היינו דהמעשה היה שכבר היה נשוי והוליד בן. וכולי עלמא תהו אחריו. לכן אזר חרבו להתיר את האיש שלא לגרש את אשתו. ולהוציא את הבן מידי ממזרות. וצידד כמה צדדים יעו"ש בח"א סי' ל"ח. ואין ראיה לבחור שבא לכתחלה ליש"א ישראלית. שנפלה לו העטרה ע"י תחבושת, וכבר הרה"ג רחמ"ן נאיים ז"ל עשה ספק ספיקא לחומרא בדעת הרמב"ם ומתהפך יעו"ש. שדעתו בזה לאסור ע"י תחבושת. גם הגאון חת"ס עם ששקו"ט בדברי הפוס' והירוש' והסכים שגם הש"ע הכריע כהרמ"בם ולא נשאר רק הרא"ש וריא"ז. בכל זאת לכתחלה לא רצה להתיר רק אחר שכבר נשא. עיי"ש בסי' טו"ב ועי"ע גם בסי' י"ט. וכמ"ש הרה"ג הרחמ"ן נאיים ז"ל שם בתע"ל ח"ד הנז', וגם מה שהסכים בספר בני בנימין וקרב איש הנז', הרה"ג תע"ל עם כמהר"א אשכנזי יצ"ו להתיר. היינו בשכבר נשא יעו"ש. ומה גם שהרה"ג רחמ"ן נאיים ז"ל אחרי השקו"ט הרבה שהאריך בזה כתב וז"ל אכתי רבו האוסרים. ומידי ספיקא לא נפקא ולחומרא. שאין להשיאו אשה ישראלית לכתחלה. אך נשא בדיעבד לא מפקינן מיניה מחשש גט מעושה. אך ראוי להשיאו עצה ההוגנת לו שלא יכניס עצמו במחלוקת ויגרש מרצונו הטוב אם ירצה. ואם לא תאבה וכו'. אבל אם החולי נגעה בו יד אדם לחתוך בסכין וכו' אבל אם לא הגיע לגדר זה וכרתו הרופא. אעפ"י שתחלתו ע"י חולי אפשר אפילו בדיעבד כופין אותו בכל מיני כפייה לגרש וכו' עכ"ל. ועם שחזר הרה"ג תנא דבי אליהו חזן בסה"ב תע"ל ח"ד לתרץ כל תמיהותיו של הרה"ג רחמ"ן נאיים ז"ל כמו שיראה שם הרואה. ואנו אין לנו עסק בזה. והמה רשאים ולא אנו: אך עכ"ז אתאן לנדו"ד בבחור שבא לפנינו שרוצה ליש"א ישראלית, וחלה את חוליו. ועל ידי החולי נפלה העטרה מאיליה בלי נגיעת יד אדם דהוי פשוט אליבא דכו"ע דבהא פליגי הרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל. ומרן ז"ל לא הכריע דעתו. ואפשר שכתבה כן להורות שכל אחד ואחד יעשה כמקומו. לדידן אנן בני ספרד ומערב וא"י שקבלנו דעת הרמב"ם ז"ל. נפסוק כהרמב"ם ז"ל ולבני אשכנז שקבלו דעת הרא"ש. יפסקו כהרא"ש ז"ל ומר באתריה ומר באתריה. וכן הסכים הרה"ג תנא דב"א בס' תע"ל בח"ב סי' א' בארוכה. וחזרה ונשנית כל הפסק מראש ועד סוף בתע"ל ח"ד סי' ח"י. ותיקן מה שהיה חסר בח"ב. והוסיף בו עוד נופך. ושם בח"ד הביא תשובת הרה"ג רחמ"ן ז"ל והשיגו התע"ל יעו"ש. אמנם לגבי דידן אחר שכתבו הרבני' האחרונים באורך וברוחב. והעלו להתיר לבחור שבא ליש"א ישראלית מחמת שאי אפשר לו בגיורת מטעמים שכתבו הרבנים להתיר. דהוי עיגון גדול וחמיר יותר מעיגונא דאתתא וכמ"ש הרבנים חו"ש ח"ב סי' י"ב. והביאו מ"ש הרב המקובל האלהי עיר וקדיש מוהרש"ו ז"ל בתשובה כ"י שנסתפק בכרו"ש שניקב הגיד ע"י חולי והביא מחלוקת