פרחי כהונה רל

המקומות לדון עפ"י הרמב"ם כמ"ש החק"ל ז"ל מה"ב ח"מ סי' ג' דקע"ג ע"א. ותו דמ"ש בש"ע דלהרמב"ם חשיב בידי שמים ולהרא"ש לא חשיב ביד"ש. כוונתו לומר דבמקומות שנהגו לפסוק כהרמב"ם ז"ל. כמו א"י וערי המערב. יש להם להתיר כהרמב"ם ז"ל. ולבני אשכנז שלא קבלו עליהם סברת הרמב"ם. יש להם להחמיר כדעת הרא"ש ז"ל. ועיין יד"מ כללי הרא"ש סי' ל"ו. ומה גם דהמדקדק בדברי מרן ז"ל יבין לאשורו דאם כוונת מרן ז"ל היתה לפסוק כהרא"ש. למה כתב דהרא"ש כתב דכן משמע בירו"ש. דנראה מזה דהרא"ש הוא דכתב כן. ולדידיה אין ראייתו מכרעת. כמו שרבים קמו עליו ודחו ראייתו. ועוד דגם את"ל דאין ברירה בדעת מרן ז"ל איך פסק. יש לנו לפסוק כדעת הרמב"ם. דקבלת סברת הרמב"ם בא"י וערי המערב קדמה לקבלת סברת מרן ז"ל. ולא שבקו סברת הרמב"ם אלא מחמת הכרעת מרן. דעינו ראתה סברות רבות ובאיזה מקומות הכריע דלא כוותיה. דכל במקום שלא פירש דעתו דלא כוותיה. חזר הדין לקבלת הראשונים לפסוק כהרמב"ם ובמקומה עומדת. והואיל וכן יש לנו להתיר בשופי לנו בני ספרד בנעשה כר"ש מחמת חולי כדעת הרמב"ם. ולפי האמור גם דעת מרן הש"ע כן וכ"ש דהאיכא רובא דמינכר מהפוסקים ז"ל דס"ל כסברת הרמב"ם. ודאי דהכי נקטינן. ע"כ השייך לעניינינו: והן עוד היום זכיתי להקביל פני זקן זה קנה חכמה האשל אשר ברמ"ה. רא"ש הרבני"ם בערי המערב הרה"ג המלאך רפאל אנקאווא שליט"א בעי"ת סאלי יע"א אשר קדמתי פני"ק בפסד"ז קודם בואי לשלום ולהיות שגברה עליו חולשת זקנה ועכ"ב היתה להשיביני דבר במכתב. כאשר באתי לפני"ק הראני אותו ואת נוה"ו מ"ש בפסקיו בספרו הבהיר תועפ"ר ח"ב אשר הוא כעת עודנו בכ"י. וראיתי אור שעמד על ענין זה והוכיח במישור דמרן ז"ל לא הכריע בדין זה. וכיון שלא הכריע נקטינן כהרמב"ם שרוב הפוסקים פסקו כוותיה: ומעתה דינא יתיב ויצא לאור. דנקטינן כהרמב"ם. דכר"ש ע"י חולי כשר לבא בקהל. כאשר עלה בהסכמ"ה מפי ספרי דבי רב פסוקאי. קמאי ובתראי רבני ספרד ורבני אשכנז ז"ל. ואין מקום לחוש לסברת הרא"ש ז"ל כיון דהיא מילתא דלית לה תקנתא. ושעת הדחק לגביה. כדאמרינן בעניותין לעיל כדאי הוא הרמב"ם לסמוך עליו וכו'. ועיין עוד בסי' שאחר זה: סימן ו הסכמת הרה"ג קדוש יאמר לו כמוהר"ר המשמ"ח אליקים יחש"ל ראב"ד בכאזאבלאנקא יע"א על ענין הנ"ל: ראה ראיתי האי פסק דין דשדר לן רב כהנא רבא. יושב בשבת תחכמוני עדינו העצני. הרב הכולל רב גובריה ורב חיליה. מזרק טהור כקש"ת מסעוד הכהן נר"ו דומ"ץ ושו"ב בעי"ת "תמושנת" יע"א אודות מה שנשאל בבחור אחד שהוא כרו"ש. מוכרת מהעטרה ולמעלה לצד הגוף וסיבת כריתתו היא. שבילדותו בהיותו מוטל בעריסה. נולד. בו שחין הנקרא בערב' אלחא'ר ל"א. והתמיד בו חולי זה, ולאח"ז נכרת הבשר מהעטרה ונפל. ועתה נפשו לשאו"ל וכו' ומעכ"ת שקו"ט בזה. ולא הניה פינה וזוית ומצדד איצדודי. בדעת מרן ז"ל הש"ע באה"ע סי' ה' סעיף יו"ד וז"ל כל פיסול וכו' וראיתי כי כת"ר האריך בזה וכל דבריו אמו"ץ. וכבר ראה מעכ"ת בעינו עי"ן הבדול"ח כי כל מ"ש כבר הביאו בס' תע"ל ח"ב סי' ב' וכו' באו"ב. והביא כל סברות הפוסקים ז"ל המדברים בזה. ודיתליד ליה אמיה כוותיה תליד. שנתכוון לדעת הרה"ג תנא דבי אליה"ו ז"ל. ואולם לא זו הדרך המוציא אותנו להתיר כי כלל זה של אבל. אינו מוסכם ועיין להגאון שד"ח ז"ל במע' הכללים בכללי מרן ז"ל סי' י"ג אות י"ב שהרבה להביא כעין נדו"ד. והביא להפמ"ג אורח חיים במשבצות סי' ל"ב סק"ח, גם הנוב"י ח"א סי' ע"ה אזיל בהאי כללא. אבל הגאון חיד"א ז"ל בשיו"ב שבברכ"י או"ח סי' שכ"ג אות י"ב לא ברירא ליה האי כללא עיי"ע. ועיין בש"ע או"ח סי' ע"ט ס"ב היתה וכו' להרא"ש וכו' אבל להרשב"א וכו' ולפי כלל הנז' נראה דכ"ש כשלא הביא סברא קמייתא בסתם. שדעתו כסברא שהביא בלשון אבל. ועין רואה בב"י ז"ל שכתב שם דמעיקר הדין נראה לפרש כהרא"ש. אלא דטוב ליזהר כהרשב"א ובסי' פ"ט ס"ה וי"א וכו' ולפי הכלל דהלכה כסתם פ"ט דידיה אדידיה. דבב"י הביא סברת הי"א בלשון אבל הרשב"א וכו'. וכן הוא בסי' נט"ר ס"ג יעו"ש. ובסי' רצ"ו ס"ג י"א וי"א. ובב"י הביא סברת הי"א קמא בלשון אבל, ואם איתיה להאי כללא קמא וכו'. מכל האמור מתבאר דאין זה כלל ברור בדברי מרן בש"ע עכ"ל השד"ח. ועיין עוד מ"ש השד"ח במע' חליצה סי' א' אות ל"א שכתב וז"ל אלא דאין כלל זה מבורר וכמ"ש בקונטר'ס הכללי הפוס' סי' י"ב אות י"ב. וגם מדין שלפנינו נראה שיש לפקפק בכלל זה עכ"ל יעוש"ב: באופן אני רואה כל מה שאתה מביא סברא לכאן ולכאן. יש לה סתירה ממקום אחר. ובאמת אין להכריע מה כוונת מרן ז"ל ואם נאמר שכלל זה מוסכם לא יצאנו מידי מחלוקת. שהרי קייל"ן כשיהיה מרן ז"ל סותר עצמו מהב"י. אמ"ש בש"ע קייל"ן דהב"י עיקר כמ"ש החק"ל או"ח סי' נ"ד דפ"ח ע"א. וא"כ לפי סברא זאת. הרי בב"י הכריע בביתו הנאמן כהרמב"ם ז"ל ואולם גם בזה תברא דרבינו חיד"א ז"ל חולק וס"ל דדברי הש"ע עיקר. וא"כ אנן כמאן נעביד לזה נבחר לנו דרך אחרת דהנה יש לפנינו שני סוגים של כרו"ש האחת כנדו"ד בבחור שבא לפנינו כרו"ש ורוצה ליש"א מבנות ישראל. והשני שכבר נשא אשה בכשרות ובהתיר ואח"כ נחלה. ונעשה כרו"ש. ובשני סוגים אלו. עוד לכל אחד יש סוג. באם נפלה העטרה מאליה בלי תחבושת