פרחי כהונה רכט

ואכתי תו פש גבן חדא מאי דכתב הכנה"ג אה"ע סי' קכ"ז בהגהט"ו משם מקור ברוך סי' ל"ה דאין אומרים כדאי הוא וכו' אלא בשכבר הורה כדברי פלוני ואח"כ נזכר שרבים חולקים עליו ע"כ. וא"כ הוא לא מצינן למימר כדאי הוא הרמב"ם וכו' לגבי דידן שהרי מורין כן לכתחילה כיון שהוא שעת הדחק. אך נראה ממ"ש הט"ז ביו"ד סי' רצ"ג סק"ד דאף לכתחילה מורין כן בשעה"ד שכתב שם בענין חדש בזה"ז שאין נזהרין בו וכו' וכתב כיון שהוא פלוגתא דתנאי אם חדש נוהג בח"ל או לא. ולא איפסקא הילכתא לא כמר ולא כמר כיון שהוא שעה"ד שרוב חיותם תלוי בשתיית שכר שעורים וכו'. כדאי הוא תנא קמא לסמוך עליו בשעת הדחק וכו' עיי"ש. וכן ממ"ש הגה"א משם הא"ז בפ' לולב הגזול דיכול לברך על האתרוג הפסול. כיון דלא איתמר הילכתא בהדייא כרבנן. כדאי הוא רבי יאודה לסמוך עליו בשעה"ד. הא קמן מוכח שפיר דמורין כן לכתחילה. ואפשר לומר דהרב מקור ברוך ז"ל דהחמיר בענין. מיירי בדין ערוה החמורה. כיעו"ש בכנה"ג: דהשתא עפ"י כל האמור יצאנו ידי חובתינו גם אליבא דפסק מרן הש"ע ז"ל כדעת הרא"ש ז"ל דבשעת הדחק אמרינן כדאי הוא הרמב"ם ז"ל לסמוך עליו ולהתיר להאי כרות שפכה ע"י חולי לבוא בקהל ה' ולישא ישראלית. ואל ה' ויאר לנו אור תורתו הקדושה לעד לנצח אכי"ר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן ה עו"ד זה מדבר על ענין הנזכר אחרי מופלג שכתבתי מה שנלע"ד. באתי פה העירה רבתי עם. עי"ת כאזא בלאנקא יע"א, וזכיתי ליהנות מאת זיו פני הקודש ראב"ד מקודש הרה"ג כקש"ת כמוהר"ר המשמ"ח אליקי"ם נר"ו. ושאלתי את פי קודשו על ענין זה. והופיע עלי אור יקרות. באמור אלי הרי לפניך שו"ת תעלומות לב למהר"א חזן ז"ל בחאה"ע סי' א' וכו' מ"ש בענין זה. ואראה והנה הרב ז"ל מטייל בענין זה ארוכות וקצרות. משמרות משמרות אמרות טהורות. והנם מאירות. לנגד עיני. לפשט עקמומיות שבלב. שעלה ונסתפק בכל הספיקות שנסתפקתי בהם. ותריץ יתיב דבר דבור על אופנו. ושמח לבי על המראה. ואברך את ה' אשר הנחני בדרך אמת אשר דרכו בה רבנים מובהקים, מליאים זיו ונוגה מפיקים. דברים המצודקים: ועתה אעלה נא על ספר חוק'ה מה ששייך לעניננו את אשר לקטתי מדב"ק ז"ל והוא בקיצור נמרץ מה שהעלה והוכיח במישור. דבאמת נקטינן כהרמב"ם ז"ל דכרות שפכה ע"י חולי מיקרי ביד"ש וכשר לבא בקהל ומאי דקשייא לן שדעת מרן ז"ל נוטה לפסוק כדעת הרא"ש דלא מיקרי ביד"ש ופסול לב"ק. מדכתב דבריו באחרונה לא היא דאין מזה ראייה. מדלא הכריע בפירוש כדעת הרא"ש. או מדלא כתבה בסתם וי"א או י"א וי"א וכו' כדרכו בקדש. ומדנקט בלשון זה משמע שלא רצה להכריע בין הסברות וגם בב"י לא הכריע בענין זה. ומאחר דמרן ז"ל לא הכריע בענין זה. נמצא דהרמב"ם והרא"ש ז"ל חד לגבי חד. וקייל"ן כהרמב"ם. כאשר יתבאר להלן. והוא דאעג"ב שכתב רבינו ב"י דהרא"ש אתי שפיר כדעת רש"י ז"ל. מ"מ רש"י ז"ל ידוע שאין מלאכתו ודרכו בקודש לפסוק הלכה אלא לפרש ואף שכתב הרא"ש דמשמע מהירושלמי פרק הערל. דליקוי ע"י חולי חשוב ביד"א ופסול הנה מבואר מלשונו טהור דגם הוא ז"ל לא ברירא ליה מילתא טובא, מדלא כתב בפשיטות דהכי איתא בירושלמי. אלא נראה דמשמעות דורשין איכא בינייהו. ורבינו הטור כאשר הביא דברי רש"י והרא"ש אביו ז"ל לא הזכיר הירושלמי וגם מרן מוהריק"א ז"ל בב"י הביא בפשיטות משמעות דברי רש"י שפוסל, ועל משמעות הירושלמי כתב שכן כתב הרא"ש. משמע דליה לא שמיעא ליה או לא ברירא ליה. והרי אדרבה הרב פני משה, ושיירי קרבן הוכיחו דהירושלמי אתי שפיר כהרמב"ם. נמצאת אומר מעתה. דהו"ל הרמב"ם והרא"ש חד לגבי חד. וראוי לנו למינקט סברת הרמב"ם נגד הרא"ש. והאריך והרחיב מפי ספרי דבי רב רבני ההוראה. דנקיטינן כהרמב"ם לגבי הרא"ש. עיי"ש: וסיים הרב תע"ל הנז' כלל העולה מכל פרטי דברים אשר ביארנו בתשובותינו דלעיל בענין כרו"ש על ידי חולי. כי רבו כמו רבו המתירים וסוברים שהוא כשר אפי' לכתחלה לבא בקהל. וראש המדברי' והמתירים הוא רבינו הגדול הר"מ במז"ל אשר כל ערי המערב בגלילות אלו. קבלו עליהם ועל זרעם אחריהם להתנהג בכל דיניהם על פי חיבורו הגדול וכו' ובפרט בנדו"ד שרוב הפוסקים ראשונים ואחרונים קיימי כוותיה. ומרן ז"ל לא הכריע בדבר. ולפי הכלל המסור בידינו שעל פיו יסד מרן ז"ל הוראותיו בש"ע. דהיינו שהוא פוסק עפ"י ג' עמודי הוראה הרי"ף והרא"ש זלה"ה הנה בנדו"ד שהרי"ף לא גילה דעתו בפירוש. והרא"ש והרמב"ם חלוקים בסברתם. נקיטינן כסברת הרמב"ם שהוא מאריה דאתרין. וגם כי רוב הפוסקים פסקו כמותו וכו' וגם רוב רבני אשכנז ז"ל תפסו בזה סברת הרמב"ם להלכה ולמעשה כמו שהוכחנו לעיל עד כאן השייך לעניינינו: וכתב הרב הנז' עוד שאח"כ שלח פסק דין זה לפני הרה"ג רבי נסים חיים מודעי ז"ל ראב"ד בעוב"י "אזמיר" יע"א. והיתה תשובתו להסכים על מ"ש הרב בכחא דהיתירא. והוא שכתב דכבר ידוע דאנו בני ספרד מסורת בידנו דאית לן למיזל בתר פסקי מרן הש"ע ובדין זה הגם דמרן ז"ל לא ביאר דעתו: מ"מ סתמו כפירושו דכיון שכתב דלהרמב"ם ז"ל ביד"ש מיקרי בוודאי שכך דעתו נוטה. דמרן ז"ל רוב הוראתיו הם עפ"י הרמב"ם ז"ל. דמהך טעמא הוא מה שקבלו הראשונים לדון עפ"י מרן ז"ל. כיון שמקודם קבלו כל