פרחי כהונה רכח

תמוהים מאד. כיון שהוא ספק סריס מכח מחלוקת רוב הפוסקים עם הרא"ש ודעמיה. הכי לקי. והו"ל התראת ספק ולא שמה התראה. ודוחק לומר דמאי דקאמר לקי הוא דווקא לס' הרא"ש. דגם הרא"ש ז"ל מודה דלא לקי. כיון דהרמב"ם ז"ל ודעמיה ס"ל דהוי ביד"ש וכשר לבא בקהל וגם להרא"ש ליכא אלא איסור תורה לחוד עכ"ל. הא קמן דכר"ש ע"י חולי מיקרי חששא דרבנן ואפשר לומר לפי עניות דעתי קל"ה כמות שהוא. דגם להרא"ש אין כאן אלא איסור דרבנן. דאין סברא לומר לדעת הרמב"ם כשר לכתחילה אפילו מדרבנן. ולדעת הרא"ש פסול אפילו מדאורייתא דאיך יחלוקו בסברות דחוקות מן הקצה עד הקצה וכהאי גוונא אשכחן במס' שבת דף קל"ח דפריך הש"ס מי איכא מידי דרבנן מחייבי חטאת ורבי אליעזר שרי לכתחילה עיי"ש. אלא על כרחין לומר דבהכי פליגי דלהרמב"ם כשר לכתחילה ולהרא"ש פסול מיהת מדרבנן: ומעתה שעלה בידינו לומר דכרות שפכה ע"י חולי אף לדעת הרא"ש פסול מדרבנן. השתא דהוי שעת הדחק כדאמרן. דלא מצי למינסב אתתא אמרינן כדאי הוא הרמב"ם ודעמיה לסמוך עליהם בשעה"ד להתיר במידי דרבנן: ואף את"ל באיזה צד שיהיה דכרות שפכה ע"י חולי לדעת הרא"ש הוי דאורייתא. מ"מ יש בידינו לומר כדאי הוא הרמב"ם וכו'. והוא לפי מ"ש השד"ח ז"ל בספר הכללים מע' כ' כלל ק"ט שקבץ כעמיר גורנה פלוגתא דרבוואתא אי אמרינן כדאי וכו' במידי דרבנן דווקא או אפילו גם בדאורייתא. והביא מ"ש הג"פ סי' ו' בכללים וז"ל הכלל העולה דבדורות האחרונים אין לנו כח להקל באיסורי התורה במחלוקת הפוסקים לסמוך על מיעוט פוסקים להקל אפילו בשעה"ד שיש בו גם הפסד מרובה. נגד רוב הפוסקים האוסרים ואפילו במחלוקת שקול. וזה שתמצא מקילים האחרונים באיסור תורה בשעה"ד היינו כשרוב הפוסקים הם מתירין ולא היו מחמירין כסברת המיעוט אלא לכתחילה. בכי האי גוונא. בשעה"ד סומכין על רוב הפוס' להקל. ובאיסורא דרבנן סומכין בשעה"ד כיחיד נגד הרבים וכו' ע"כ: ושוב הביא מ"ש משם א"ז דאפילו להראב"ד ז"ל שסובר שאין כח ביד הפוס' לפסוק בדברי התנאים כיחיד נגד רבים. אפי' בשעה"ד רק האמוראים יש להם כח זה לומר כדאי הוא וכו' אפילו בדאורייתא. אמנם במחלוקת הפוס' אפשר דמודה שיש כח לפוסק אחרון לפסוק כיחיד נגד רבים בשעה"ד. אפילו באיסור דאורייתא. אמנם הפוס' האחרונים. מיראי הוראה. ובכל מקום שנחלקו הפוס' באיסור דאורייתא. אין סומכין להקל כדברי היחיד. ואפילו במיעוט נגד רבים וכו'. ורק במחלוקת שבפוסקים שנראה לאחרונים דשורת הדין הלכה כדברי המתירין, שהם רבים וגדולים בחכמה ובמנין. או משום דמסתבר טעמייהו דראיות של המתירין יותר נכוחות, אז לכתחילה חוששין לדברי המיעוט פוסקין לחוש לאיסור תורה. ובדיעבד או בשעה"ד בהפסד מרובה. מעמידין הדבר על דינו כסברת המתירין וכו' ע"כ עיי"ש: ומעתה בנדון שלפנינו שהוא מחלוקת הפוסקים הרמב"ם והרא"ש ז"ל ורבו המתירין ראשונים ואחרונים רבים וגדולים בחכמה ובמנין דסברי לה כהרמב"ם ז"ל דע"י חולי מיקרי ביד"ש וכשר. ובפרט למה שהוכיחו כמה פוס' דהרא"ש יחידאה הוא בדבר זה. ומסתבר טעמייהו בסברות נכוחות וברורות אז לכתחילה חוששין לדברי הרא"ש לחוש לאיסור תורה. והשתא הכא דהוייא שעת הדחק לגבי האי כרות שפכה כדאמרינן מצינו לומר כדאי הוא הרמב"ם לסמוך עליו בשעה"ד: ואכתי צריכין לעמוד על דקדוק אחד בענין זה דאמרינן כדאי וכו' והוא דלפי ש"ס עירובין דף מ"ו מוכח שפיר דלא אמרינן כדאי וכו' אלא היכא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר. אבל לא היכא דאיפסקא הלכתא כחד מינייהו. וא"כ הוא בנדון שלפנינו שהוכחנו עפ"י כללין שבידינו דדעת מרן לפסוק הלכה כדעת הרא"ש דנקט בסברתו לשון אבל וכו'. ואם זה מיקרי איפסקא הלכתא. מעתה תו לא מצינן למימר כדאי הוא הרמב"ם לסמוך עליו בשעת הדחק: ונראה לברר ענין זה ממאי דכתב הב"ח ז"ל בהנהגת הוראת או"ה, וז"ל ד"ה עוד יש מקום עיון בש"ע במקומות שלא הכריע הר"ב בית יוסף לפסוק כדעת אחד מהפוסקים דלפעמים כותב בתחילה בסתם לאיסור ואח"כ אומר ויש מי שמתיר או יש חולקין. ולפעמים כותב להיפך וכו' והשתא לא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר עיי"ש. דמינה אתה למד לענין שלפנינו דכשם דקיי"ל שדעת מרן ז"ל לפסוק כדעת קמייתא שכתב בסתם כמר ולא כמר הוא הדין נמי הכא שכתב לדעת הרמב"ם כך, אבל לדעת הרא"ש לא. מיקרי לא הכריע. ומצינן למימר כדאי הוא הרמב"ם לסמוך עליו בשעת הדחק. וממילא הוא שלא כנגד מרן ז"ל. כיון שלא החליט וסתם כהרא"ש, דיש לומר דלהכי כתבם שני הדעות בהדייא. כדי לסמוך על דעת הרמב"ם ז"ל בשעה"ד כנדון שלפנינו: וכ"כ מוהרי"א ז"ל בפסק שהביא הרב יש"א איש משמו בד"ה אכן בנ"ד נלע"ד ברור דאין הש"ס דילן נגד מרן ז"ל כלל כיון דע"י חולי לא החליט לפסוק בסתם דלא כהרמב"ם, אלא הביא תחילה דעת הרמב"ם בפירוש ושוב הביא באחרונה דעת רש"י והרא"ש ז"ל. ומדהביאם באחרונה אנו תופסים דעתו ז"ל להחמיר כדעת רש"י והרא"ש ז"ל. ומדאייתי תחלה דעת הרמב"ם ז"ל. הורה לנו דמצינן להקל בש"ס. וכמ"ש רבני ירושת"ו בתשובת הרב פה"א ז"ל בח"ג הבי"ד בס' חזן אהרון אות י"ד יעש"ב עכ"ל: