פרחי כהונה רכו

כהרשב"א עיקר. כן למדתי מנ"ץ או"ח כ"ט ס"ב וכן הוא בטור ויפה הוא עכ"ל: אך הא קא קשיא לי. דבבית יוסף שם כתב היפך ממ"ש בש"ע וז"ל ב"י גרסינן תו התם אמר רב יהודה אמר שמואל פצוע דכא בידי שמים כשר. ומייתי לה מקראי, ופירש"י ביד"ש ע"י רעמים או ברד או ממעי אמו. ומשמע התם מדבריו דאם אירע בו חולי ונסתרס פסול. וכ"כ הרא"ש ז"ל בשמו. וכתב שכן משמע בירוש' דליקוי ע"י חולי חשיב בידי אדם. אבל הרמב"ם בפי"ז מהא"ב כתב דמחמת חולי הוי ביד"ש וכשר עכ"ל. ולפי כללין דאמרן לעיל כשהפוסק כותב אבל פלוני כתב. נראה שזו היא הסברא שהוא חפץ בה, ונמצא שבב"י ס"ל כהרמב"ם. וקשיא דידיה אדידיה דבב"י כתב אבל הרמב"ם כתב וכו' דנראה דכן סבירא ליה. ובש"ע כתב אבל לרש"י והרא"ש וכו' דמשמע דסבירא ליה כוותייהו. ודוחק לומר שאינו משתמש בכלל זה בספרו הגדול ב"י. שהרי הוא בעצמו ז"ל דכייל ליה להאי כללא בב"י ח"מ סי' ר"ה ס"ד שכתב שם וסמ"ג נראה מתוך לשונו דכרשב"ם ס"ל ודלא כר"י וכו'. מדכתב אבל רבינו שמואל. ולא כתב ורבינו שמואל. משמע דכוותיה סבירא ליה וכו'. ובלתי ספק גם הוא בספריו הקדושים מיצה מדותיו והשתמש בכלל זה: האמנם אחר העיון נראה דאין כאן קושיא. וראה זה מצאתי אחר החיפו'ש מ"ש הרב יד מלאכי ז"ל בכללי מהריק"א אות מ"א. דדרך הרב"י להכניף סברות. לפעמים מביא הסברות הפכיות בלשון אבל, ולפעמים שלא בלשון אבל. שאין כוונתו אלא להודיע לנו הסברות. והפוסק יבחר לו הטוב בעיניו. כ"כ שו"ת הכנה"ג ח"ב סי' ג' ע"כ. ואני האיש המסכ"ן מצאתי ראיה לדברי הכנה"ג ממ"ש בב"י יו"ד סי' פ"ד בענין תולעים הגדלים בפירות בתלוש וכו' וז"ל וכתב הרא"ש ויש שגורסים פירש מת כגון שמת בתוך הפרי ולא מסתבר להסתפק בזה וכו', אבל הרמב"ם נראה שגורס כן וכו' עיי"ש. ובש"ע הביא סברת הרא"ש בסתם ואח"כ כתב סברת הרמב"ם בשם י"א וכו' דקיי"ל דכשכותב הפוסק בסתמא ואח"כ י"א דדעתו כפי מ"ש בתחלה בסתם. וכ"כ הרב יד"מ בכללי הריב"ה אות ו' וסיים וכן דרך כל הפוסקים בספריהם: איברא דעכ"ז לא איפרק מחולשא דהא אמרינן לעיל משם הכנה"ג שכתב משם בנימין זאב שגם דרכו בב"י לסמוך על הסברא שמביא באחרונה. והא הכא בלאו מלת אבל. הרי כתב סברת הרמב"ם באחרונה ועיין ביד"מ אות ט' שם דלחלק יצא בין סברת הרב בנימין זאב שהביא הכנה"ג. לבין סברת הרב ברכת אברהם. דלסברת ה' ברכת אברהם מוכח שפיר שאין דעתו כדעת הרב"ז ודעמיה. בכללין דלעיל. שכל סברא שמביא הטור באחרונה עליה יש לסמוך. אלא הטיל תנאי ואמר דדוקא כשיאמר לשון אבל. הלא"ה לא. נמצא לפי דעת הכנה"ג בשו"ת שפסק ואמר שאף גם במלת אבל שכותב הב"י אין דרכו לסמוך על אותה סברא שנקט בה לשון אבל אלא כוונתו רק להכניף סברות והבוחר יבחר. ממילא נשמע שאין דרכו לסמוך על סברא שמביא באחרונה עד שיכריע בפירוש: ואף לסברת הרב ב"ז שכתב שגם מהריק"א דרכו בב"י לסמוך על הסברא שמביא באחרונה היינו דוקא כשכותב כתב הרב פלוני וכו' והרב פלוני כתב וכו' דהוה מצי למינקט סברא שמביא באחרונה ברישא. ולא כתבה לבסוף אלא משום שדעתו לסמוך עליה, משא"כ הכא בנדון זה דלא מצי להביא סברת הרמב"ם ברישא משום דהוצרך להודיענו מקור הדין מהש"ס דכרות שפכה ופצ"ד דביד"ש כשר וכיון שהשמיענו מקור הדין הוצרך להשמיענו פירושו מה שפירש"י שהוא על ידי רעמים וכו'. ואגב אורחיה דייק מדבריו דאם אירע בו חולי ונסתרס פסול ושכן כתב הרא"ש וכו' ונמצא ממילא דהרמב"ם כתב בהיפך וכו' ואין זה מכלל סברא שמביא באחרונה שדעתו לסמוך עליה: איך שיהיה אנן בדידן לא מוכח לן שפיר שדעת מרן בב"י לסמוך על דעת הרמב"ם בפצ"ד וכר"ש ע"י חולי דמיקרי ביד"ש וכשר. דלא איתברר לן דעתו הקדושה להיכן נוטה. אמנם לפי מ"ש בשלחנו הטהור דעת רש"י והרא"ש באחרונה וכתבם בלשון אבל וכו' מוכח שפיר לפי כללין האמור לעיל דדעתו לפסוק כדעת רש"י והרא"ש ז"ל דע"י חולי מיקרו ביד"א ופסול: והנה כמעט כל האחרונים הכריעו כדעת הרמב"ם דע"י חולי מיקרי ביד"ש וכשר, וזה יצא ראשונה הרב"ח ז"ל הוכיח מפירש"י ממקומות אחרים מהש"ס דס"ל דע"י חולי מיקרי ביד"ש. ומ"ש כאן ביד"ש ע"י רעמים. לאו דוקא אלא ה"ה ע"י חולי. אלא דרעמים מילתא דשכיחא. וכתב שכן כתב הנמק"י דמעצמן ע"י חולי הוי ביד"ש וכשר. וכ"פ הסמ"ג וכ"כ רבי' ירוחם משם הרמ"ה. וסיים מכל הלין נראה להלכה דע"י חולי הוי ביד"ש. דלא כהרא"ש בפסקיו דסברת יחיד היא כנגד כל הני רבוותא ע"כ: גם התוי"ט בהגהותיו על טור אה"ע כתב וז"ל והרמב"ם מכשיר כשנעשה ע"י חולי. ובסו"פ ב' דיבמות דף כ' פירשו התוס' פצוע דכא וכרות שפכה וסריס אדם דהיינו שהם סריס אדם ע"כ. לפי"ד נ"ל דס"ל כהרמב"ם דלרש"י הא פירש או סריס אדם ורישא בחולי וכיון דתוס' מסכימים וגם הרמב"ם הכי נקטינן. כי הוא היה בקי שברופאים. כמ"ש עליו הנ"י בעצמו בזה הדין וכו'. ומהרש"ל פוסק כמה פעמים כהרמב"ם במילתא דרפואה ע"כ. גם הרב מראה הפנים על הירושלמי בפ' שביעי דיבמות הוכיח במישור שדברי הרמב"ם נמשכים אחר המסקנא דסוגיא דהתם עיי"ש באורך. גם ממ"ש הרב חלקת מחוקק והרב"ש שם. גם בביאורי הגר"א שציין על דברי הש"ע אבל לרש"י וכו' נראה דסברי לה כדעת הרב"ח שהכריע כהרמב"ם: