פרחי כהונה רכה

בע"ש משמע דנישואין עם סעודה קאמר מר. ואלו באו"ח שם פסק דאסור לקבוע סעודה בע"ש שאינו רגיל בימי החול ואפי' היא סעודת אירוסין. וכל היום בכלל האיסור עיי"ש. וכתב הב"ח דה"ה סעודת נישואין. ועם מ"ש הרב ניחא דמה שהתיר באה"ע לעשות נישואין בע"ש. בלא סעודה מיירי. דסעודה גדולה של נישואין עושים ביום השבת כמבואר. וכה"ג כתב בב"י בא"ח שם סוף הסי' דדבר פשוט הוא דלא אסר הירושלמי אלא לעשות סעודת אירוסין לסעוד בע"ש עצמו, אבל להכינה מע"ש לשבת שרי וכן נהגו ע"כ: הדרן לקמייתא דאעג"ב שכתב מרן ז"ל דעת היש מתירין באחרונה. מ"מ כיון שהכריע גילה לנו דעתו הקדושה שאין להתיר אלא בע"ש מטעם האמור מפי הרב מוהרימ"ט ז"ל ולא באחד בשבת. ונראה פשוט דהרא"ש ז"ל דמיירי בכחא דהתירא היינו מן הסתם דישראל קדושים הם וזהירין וזריזין בשמירת שבת כהלכתו בין ממלאכה ואפי' בשבות כל דהוא. אבל במקומות הללו כו"ע מודו לאסור להם נישואין ביום א' בשבת. לפי שזה דרכם שאין האשה נכנסת לחופה כדמו"י. עד שתנשא מקודם בנימוסי הממשלה בהאלמיר"י. ולהיות שביום הא' הוא יום חגם. לא יעמדו על משמרתם בהאלמיר"י, ומי שכונס ביום א' מוכרח להקדים נישואי האלמיר"י ביום השבת. וכותבין וחותמין החתן והכלה על כל משפטי התנאים וחילוקי דינים אשר בנימוסיהם והרי יש כאן איסור מלאכת כתיבה ועוד כמה מכשולות אחרות ריעותיה עובאות לה. ועוד בה דנישואי האלמירי בשבת. הו"ל כקונה קנין בשבת. לפי שאין האשה נקנית לבעל בדיניהם ליורשה ולמעשה ידיה וכו' כאשר מתנהגים במקומות הללו בדינים הללו על פי חוקי הממשלה אם לא שתהיה נשואה לו בהאלמירי. אשר מטעם זה אין כונסין לחופה בשבת. לפי שע"י החופה זוכה במציאתה ובמעשה ידיה והו"ל כקונה קנין בשבת כמ"ש באה"ע סי' ס"ד סעיף ה' עיי"ש. כי על פי הדברים האלה אין אומר ואין דברים להתיר להם נישואין ביום ב' בשבת. ומה גם למ"ש מור"ם ז"ל בתשו' סי' קכ"ה שיש בו משום חוקות העכו"ם שעושין נישואיהם ביום אידם עיי"ש. ומחזיקנא טיבותא. לעילא מכל ברכתא. לראשי קהלתנו פה עי"ת "תמושנת" יע"א שקיימו וקבלו עליהם ועל זרעם בהכרזה בבית הכנסת שאין רשות לשו"א לישא ביום א' בשבת, ושומר ישראל. ירים קרן לעמו בביאת הגואל. בעגלא ובזמן קריב אכי"ר, הצעיר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן ד שאלה, בא לפני בחור אחד שהוא כרות שפכה. שנכרת מהעטרה ולמעלה לצד הגוף, וסיבת כריתתו הוא שבילדותו בהיותו מוטל בעריסה עלה בו שחין הנקרא בלערבי "אלחאר". והתמיד בו חולי זה. ולאחר זמן נכרת הבשר של עטרה ונפל מאיליו. ועתה נפשו לשאו"ל הגיעה אם מותר לו לבוא בקהל ה'. ולישא ישראלית או לא: תשובה. חזות קשה הוגש אלי. אשר בדין זה לא מצאתי ידי ורגלי. בעומקה של הלכה בבית המדרש. כי מך ערכי עלי וקצר שכלי דל ורש. לחומר הנושא. להלכה ולמעשה. ובפרט להכניס ראשי בין מחלוקת הגאונים הראשונים. גאוני עולם אשר על הוראתם אנחנו נשענים. במחלוקת הרמב"ם ורש"י והרא"ש ז"ל פן ירוצו את גלגלתי. ואם אכריע לצד אחד הרי שכנגדו קם לעומתי. ומי אנכי ומי ביתי. כי באתי עד הלום. ובחלוק"ה דרבנן אתעטף ואאגלום. אך אמנם כפי פרושות השמים לאדון השלו'ם. ינחני במעגלי צדק. ויאיר עיני בתורתו היטב היטב הדק. מפי סופרים ומפי ספרים. אשר אלקטה נא באמרי"ם. ומפיהם ומפי כתבם אעמוד על המשמר בכל דבר ובכל מאמר בעזרת צורי וגואלי. אמן: ואעתיק לשון מרן הש"ע באה"ע סי' ה' סעיף יו"ד וז"ל כל פיסול שאמרנו בענין זה כשלא היה בידי שמים. כגון שכרתו אדם או הכהו קוץ. וכיוצא בדברים אלו, אבל אם נולד כרות שפכה או פצוע דכא או שנולד בלא ביצים. או שחלה מחמת גופו ובטלו ממנו איברים אלו. או שנולד בהם שחין והמסה אותן או כרתן. הרי זה כשר לבוא בקהל. שכל אלו בידי שמים להרמב"ם. אבל לרש"י והרא"ש לא מיקרו בידי שמים אלא ע"י רעמים וברד או ממעי אמו. אבל ע"י חולי חשיב בידי אדם ופסול. וכתב הרא"ש דהכי משמע בירושלמי עכ"ל: ולכאורה נראה דהלכה כרש"י והרא"ש. מדכתב מרן הש"ע סברתם באחרונה כמ"ש הכנה"ג בכללי הפוס' אות ע"א וז"ל דרך הטור להביא באחרונה הדעת שהוא מסכים בה בנימין זאב סי' ק"ט. וכן דרך הרב מוהריק"א ז"ל השתמש בכלל זה בספר בית יוסף ע"כ. ומינה נשמע דדעת מרן הש"ע נמי להשתמש בדרך זה גם בספר הש"ע. ובר מן דין יש לנו הוכחה גלויה ומפורסמת מדכתב אבל לרש"י והרא"ש וכו'. ובכללי הכנה"ג מהדורא בתרא הנם בכתובים על ספר מגיני ארץ על הש"ע ח"ג בסופו דפוס "ווארשא" אות ל"ג. וז"ל כשהפוסק כותב אבל פלוני כתב. נראה שזו היא הסברא שהוא חפץ בה. ברכת אברהם סי' ס"ט הרדב"ז במודפסות סי' קצ"ח ע"כ והביאו ג"כ יד מלאכי ז"ל כללי הריב"ה אות ט' וסיים בה דגם הרב"י כתב כן בח"מ סי' ר"ה סעיף ד' עיי"ש. ומעתה שכתב הש"ע מלת אבל וכו' נראה שזו היא הסברא שהוא חפץ בה ופסיק כוותה. וכ"כ בכללים שבסוף הש"ע ח"א הנק' קילורין לעינים אות כ"ח וז"ל כשכותב המחבר או הרב י"א בדין תורה לחומרא. ובדרבנן לקולא וכו' אמנם כשכותב להרא"ש כך. אבל להרשב"א אינו כן וכדומה. מדכתב אבל והביא סברת הרשב"א באחרונה