פרחי כהונה רכד

ופריך והא בעינן שקדו. פירש"י שיהא טורח בסעודה ג' ימים ומשני דטריח ליה, פי' אם טרח לפני השבת ותיקן צרכי סעודה כונסה באחד בשבת ע"כ. דהשתא לפי שיטת הרמב"ם דברייתא דלא יבעול קיימא אליבא דהילכתא דחיישינן שמא ישחוט בן עוף. אכתי קשה דאין הכי נמי אעג"ב דטריח ליה לפני השבת לא יכנוס באחד בשבת שמא ישחוט בן עוף. וי"ל דסתמא דתלמודא מעיקרא לא שמיעת ליה עיין שבת די"ט וש"נ הך ברייתא דלא יבעול וכו' דגזרינן שמא ישחוט בן עוף. ולהכי לא נדחק אלא משום שקדו דפריך לעיל אמתניתין ותנשא באחד בשבת. ומשני שקדו וכו' ואין הכי נמי השתא דשמיע ליה ברייתא דלא יבעול וכו' בעי תרתי משום שקדו. ומשום שמא ישחוט בן עוף. ואשה נשאת בכל יום דקאמר לאו דוקא אלא חוץ מיום אחד ויום ששי וכמ"ש בפיה"מ להרמב"ם ז"ל: או י"ל דתרי תנאי נינהו, תנא דשקדו סבר אם טרח לפני השבת כונס באחד בשבת. ותנא דלא יבעול וכו' סבר אף דטרח לפני השבת אינו כונס באחד בשבת שמא ישחוט בן עוף וכן הוא בירו"ש ריש כתובות ושוין שאינו כונס לא בע"ש ולא במוצ"ש. בע"ש מפני כבוד השבת. ולא במוצ"ש חברייא אמרין מפני הטורח רבי יוסי אומר מפני כבוד השבת מתניתא מסייעא לחברייא מפני מה אמרו בתולה נשאת ביום הרביעי. כדי שיהא אדם מתקן צרכיו ג' ימים זה אחר זה ע"כ. ופירש הפ"מ דחברייא דאמרי מפני הטורח היינו משום שקדו דאמרינן בבבלי וכו' ור"י דאמר מפני כבוד השבת כדאמרינן בבבלי שמא ישחוט בן עוף. ומתניתא מסייעא וכו' היינו שקדו וכו' והיא תוספתא בריש מכילתין ע"כ. דהשתא אתי שפיר הא דלא פריך אלא מטעם שקדו לחוד ולא משום שמא ישחוט בן עוף. דהא אליבא דתנא דשקדו קאי ועיין להגהות הגאון צבי הירש חיות ז"ל על מס' ברכות דף ז' ע"א ד"ה וזועם וכו' שתירץ עפ"י דרכו ז"ל כעין שני תירוצים הללו עיי"ש: עוד יש לדקדק לפי שיטת הרמב"ם מדפריך אביי אברייתא דלא יבעול וכו' שמא ישחוט וכו' אלא מעתה יוה"כ שחל להיות בשני בשבת ידחה גזירה שמא ישחוט בן עוף פירש"י שח"ל וכו' שצריכין להרבות בסעודה אחר השבת שהוא ערב יוה"כ. ודחה ליום השלישי בשבת שמא ישחוט בן עוף. לצורך סעודת מחר. ומשני התם דלנפשיה לא טריד. הכא דלאחרים טריד. א"נ התם אית ליה רווחא. הכא לית ליה רווחא. פירש"י אית ליה רווחא לשחוט בלילה שהסעודה אינה עד למחר. לית ליה רווחא שהסעודה בלילה אחר השבת משחשיכה מיד ע"כ. דהשתא לפי תירוץ שני היה יכול לכנוס באחד בשבת שהרי אית ליה רווחא שהנישואין והסעודה לא יהיו עד למחרת השבת ביום. והרב בני אהובה על הרמב"ם שם הקשה ק"ו זו. ותי' צריך להיות דהרמב"ם חושש לתי' ראשון בין טרדא דלנפשיה ובין טרדא דלאחרים ע"כ. ולדידי צ"ע שהרי הרמב"ם דרכו בקודש לפסוק כלישנא בתרא וצ"ל דאעג"ב בכל דוכתא כלישנא בתרא הכא תפס שיטתו כלישנא קמא לחומרא. ודייק נמי הרב בני אהובה הנ"ז דנקט בלשונו הטהור, שהרמב"ם חושש לתי' א' ולא נקט שהרמב"ם פסק כתי' א' וכה"ג דקדק הכנה"ג או"ח סי' שי"ט הנהב"י בדברי המרדכי שכתב הרי"ף עיי"ש: ואכתי פש גבן לברר מסקנא דגמ' והילכתא מותר לבעול בשבת. דמהא מייתי ראיה הרא"ש ז"ל להתיר כמש"ל מה יתרץ בזה הרמב"ם ז"ל לפי שיטתו. כבר כתב הר"ן ז"ל דאפשר לדחות ולומר. דכי שרי למיבעל בתחלה בשבת היינו בשכבר כנסה קודם לכן, דבשעת כניסה לחופה הוא דחיישינן לבן עוף לפי שאז עושין סעודה. וזהו דעת הרמב"ם ז"ל וכו' עיי"ש. וכ"כ הרב המגיד שם שיש מי שדוחה מהלכה מה שנזכר בגזירה זו. והביא סמך לזה ואינו עיקר. וכתב ולא ידעתי על מה סמכו עכשו במקומותינו שנהגו לישא אשה בששי. ובודאי טענת חכמים מתקיימת בהן שהן באין לידי חילול שבת. אם משבות ע"י עצמן. אם ממלאכה ע"י עכו"ם והרמב"ן ז"ל אחר שהאריך כתב בסו"ד ומה שנהגו לישא בששי, מנהג בורות הוא אלא שלא מיחו בידם, וכ"כ הרב בן מיגאש ז"ל ע"כ ומעתה נהדר אפין למיסבר דעת מרן ז"ל בש"ע סי' ס"ד ס"ג שכתב דעת הרמב"ם בשם י"א וכו' ודעת הרא"ש באחרונה בשם יש מתירין וסיים וכן פשט המנהג לישא נשים בערב שבת ע"כ הגם דקיי"ל דדעת מרן ז"ל לפסוק כי"א בתרא. הכא שהכריע וכתב וכן פשט המנהג לישא נשים בע"ש דמשמע דוקא בע"ש ולא בא' בשבת וכמ"ש בפ"ת שם תו ליכא למימר דדעתו כי"א בתרא. וטעמא דנהגו לישא בע"ש ולא חיישי לחילול שבת. הוא כמ"ש מהרימ"ט ז"ל בחידושיו לפ"ק דכתובות מה שנהגו הראשונים שאעפ"י שכונסים בע"ש אין מיחדים את הכלה עם החתן. אלא במוצ"ש ועושים לה אז שמחה וריקודין ומזמוטי חתן וכלה שיש לחוש לגזירה שמא ישחוט עוף בין בע"ש בין במוצ"ש. שהרי עושים סעודה להנמצאים במזמוטי חתן וכלה. ושמא אז היו עושין עיקר סעודת נישואין עם הייחוד ואיכא טירחא יתירה וגזרו שלא יבוא לידי חילול. אבל עכשיו שהם כונסין בשחרית ועושין סעודה. ליכא למיחש לסעודה גדולה של יום השבת. לפי שהכל מוכנים מאתמול קודם שיכנס לחופה. ובמוצ"ש שאינה סעודה גדולה וליכא טירחא גם כן לא חשו ע"כ ועיי"ש. דנמצאת אומר דעיקר גזירת חז"ל היא בהיות תלתא כחדא. שהנישואין סמוך לחשיכה. ובאותה שעה מייחדים חתן וכלה ועושים אז סעודה נישואין. דבכה"ג איכא טירדא יתירא ואתי לידי חילול שבת. משא"כ בכגון דא שכתב הרב ליכא טירחא ולא אתו לידי חילול: ועפ"י דברי קודשו דהרב מוהרימ"ט ז"ל יתיישב מה שנראה לכאורה סתירה בדברי מרן ז"ל מהכא בא"ע לאו"ח סי' רמ"ט ס"ב דהכא שהתיר לעשות נישואין