פרחי כהונה רכג

ולהכי ודאי אין חוששין לאוסרה לכהונה דתלינן בפריצותא בעלמא ששיחקה וכו' ומאחר שהיא פנויה לא חששו. והוציאו עליה קול מזנה. וההיא דסי' ד' מיירי בא"א ובפריצות בעלמא לא היו מרננים אחריה להוציא עליה קול מזנה אלא ודאי דחזי בה דבר מכוער. הילכך חוששין לקול לאסורה על הכהונה ע"כ: והדרישה הקשה על זה. דפנויה שזינתה עם עבד וכותי כפירש"י שנפסלה ע"י לכהן. שוה לאיסור א"א בישראל. ותירץ הוא ז"ל דהכא מיירי שיצא עליה שם בעלמא בלא קול. דלא איתחזק בב"ד ואינו קול, ולעיל מיירי בקול דאיתחזק בב"ד ע"כ. ועיין לקונטרס אחרון להב"ח מ"ש על זה וכו': והח"מ והב"ש הקשו ג"כ על הב"ח והדרישה. ותירץ הח"מ דלעיל שאני דהואיל והכא מרננים אחריה ודיימא טפי והוי כעדים. והכא מיירי רק בשני עדים ראו בה דבר מכוער. והב"ש כתב דלא כהדרישה שאפילו קול שהוחזק בב"ד. תלינן שמא ראו בה דבר פריצות בעלמא: והט"ז בסי' ד' סק"ז הקשה ג"כ על הב"ח וכתב דאדרבה איפכא מסתברא דטפי קפדי אינשי אאשת איש אם היא משחקת עם אחרים בשוק ומרננים אחריה. טפי מבפנויה. ולענין הקושיא הנ"ל אם היא קושיא. יש להקשות כן על הגמרא דבסוטה פרק ארוסה דף כ"ז איתא שלא ישא אדם אשה דומה ופירש"י נטענת ונדברת בפי כל על כל ניאופיה. והיינו שנזכר כאן. ובסוף גטין יצא עליה קול שהיא מזנה. אין חוששין לפוסלה מכהונה והיינו הדין הנזכר בסי' ו'. ובגמרה אין לחלק בין א"א לפנויה דבסוטה מיירי גם בפנויה אלא שאין קושייא כלל דדומה היינו שיש אחריה רינון של ניאוף. וכמ"ש הטור כאן, משא"כ בסוף גטין דאין עליה אלא קול בעלמא מחמת שראו משחק עמה כמו שפירש"י שם אבל אין חילוק כלל בין איסור א"א ובין פנויה לענין כהונה עכ"ל. נקטינן מכל האמור למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. דאית כאן בית מיחוש בנדון שלפנינו לכל הדיעות בתירוצים הנ"ז. אם לדעת הב"ח ז"ל לא חיישינן לקול לאוסרה לכהונה אלא דווקא בא"א אבל בפנויה אין חוששין. והכא בנדו"ד עסקינן כפנויה ואם לפי דעת הדריש'ה דקאמר מר דאין חילוק בין פנויה לא"א לענין כהונה אלא הכל תליא אי איתחזק קלא בב"ד חוששין ואי לא איתחזק קלא בב"ד אין חוששין והכא נמי לא איתחזק קלא בב"ד. ואם לפי דעת הח"מ והב"ש והט"ז שאפילו איתחזק קלא בב"ד אין חוששין לדעת הב"ש. ולדעת הח"מ אפילו איכא ב' עדים בדבר מכוער. אין חוששין. אלא דווקא שהכל מרננין אחריה ודיימא מעלמא ברינון של ניאוף דבנדו"ד אין גם אחד מכל צדדי איסור דאין כאן לפנינו עדות של כלום אפילו מי שיעיד שראו בה דבר של כיעור ואפילו בקול זה היוצא עליה מבעל אחותה אינו רק לפי שראו בה שהיא תמיד מצויה אצלו בבית אחותה. ובאמת נודע לנו מפי קרוביה שהיתה חושקת בו, אבל אין ברור לנו שנבעלה לו חס ושלום. ומה גם שאין לחוש לזה כיון שאחותה עמה בבית כמ"ש הש"ע סי' כ"ב ס"ג כל אשה שאסור להתיחד עמה אם היתה אשתו עמו. ה"ז מותר להתיחד מפני שאשתו משמרתו ע"כ אין לחוש לקול היוצא עליה וצור ישראל יצילינו משגיאות, ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן ג קול ושוברו עמו. קול אומר קרא אליכם אישים דור ודורשיו רבים יחכמו פנו דרך מכשול הרימו. מתוך עם בני ישראל איש על מקומו. הא לכם ז'ה ר'ע מנהג בורות. עוקר הלכה גם אסו"ר נלוה עמו. והמה בקשו חשבונות. ראשו"ן לחשבון עונות. זה דרכם כסל למו מכניסין חתן לחופה ממחרת השבת יקדמו. וגזירת חכמים ז"ל תטוף עלימו. שאי אפשר לומר ונקה מחילול שבת אם ע"י אחרים אם ע"י עצמו. במה שאינו מן המוכן. בסעודה גדולה שנו כאן. יאכלו בלחמו. ואיסור מוסיף בנישואי האלמיר"י אחסו"ר דרי. מקדימין ליום השבת וחותמין איש את שמו וכזאת וכזאת אינהו ואבזרייהו. ודאתי מחמתייהו פורה ראש מכשול ועון עצמו. לזאת יחרד לבב ויתר ממקומו. לקנא קנאת ה' צבאות שמו. להעמיד דגל הדת על תלו והדומו. ומן השמים ירוחמו, ואני בעוניי הכינותי. בקלישות דעתי מקורה של הלכה זו בש"ס ופוסקים טעמו וראו כי טוב: והוא דאיתא בפ"ק דכתובות דף ד' ה' אמר מר בין כך ובין כך לא יבעול לא בערב שבת ולא במוצאי שבת בשלמא בע"ש משום חבורה, אלא במוצ"ש אמאי לא. ומסיק אלא א"ר זירא גזירה שמא ישחוט בן עוף בשבת לצורך סעודה. דמתוך שהוא טרוד ישכח שהוא שבת ע"כ. ועפ"י ברייתא זו פסק הרמב"ם ז"ל בפ"י מה"א שאין נושאין נשים לא בע"ש ולא באחד בשבת גזירה שמא יבא לידי חילול שבת בתיקון הסעודה שהחתן טרוד בסעודה ע"כ. אלא דהרא"ש ז"ל כתב אהא דלקמן דף ז' דאיבעיא להו מהו לבעול בתחלה בשבת. ומסיק והלכתא מותר לבעול בשבת, ולא חיישינן שמא ישחוט בן עוף. ואהא סמכינן למיעבד סעודתא בין בשבת בין במוצאי שבת ע"כ. וכתב הפרישה דהכוונה דבימיהם היו נוהגין לעשות סעודה ביום הבעילה. ומזה למד הרא"ש כמו דמסקינן בסעודה זו לא חיישינן לשמא ישחוט גם בסעודת הנישואין לפי מסקנת הגמרא לא חיישינן עכ"ל. דהשתא לפי דעת הרא"ש ז"ל ההיא ברייתא דלא יבעול וכו' לא מיתוקמא אליבא דהלכתא לפי המסקנא: וחובתי היא ואעשנה בס"ד לברר עסקי הלכה זו לפי שיטת הרמב"ם ז"ל. בשנדקדק מהא דאמרינן שם לעיל דף ג' א"ר שמואל בר יצחק לא שנו וכו' דאי איכא בתי דינין דקביעי בכל יום. אשה נשאת בכל יום