פרחי כהונה רכא

ועם שיש אתנו מה לפקפק בזה. מ"מ ראוי לנו לסמוך בזה על דעת הגאונים הרב דרישה והקרב"ן ז"ל להסכים דעת הרא"ש עם דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל. ובר מן דין כל לגבי דידן דאתכא דמרן ז"ל סמכינן. הרי סתם לן בש"ע שם ס"ג כדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל שני עמודי הוראה כדרכו בקדש ודעת ר"ח והרא"ש בשם יש חולקים. דנקטינן כסתם. וכ"כ על זה הרב ישא ברכה להאי"ש טהור ז"ל על רבינו ירוחם ז"ל נכ"ב ח"ד אות ה' עיי"ש: ואף דמעיקרא אין אנחנו צריכין לכל זה. שהרי כתב ה"ה ז"ל. דהרמב"ם לא כתב דין תנאי ומעשה בד"א. משום דלא קיימא ההיא סוגיא דפ' מ"ש אלא כאוקימתא דרב אשי ע"כ. וכן דעת מרן ז"ל נמי שלא הזכיר דין זה בש"ע בדיני התנאי. וכמ"ש הבאה"ג שם ס"ב. דהשתא לא יקשה עלינו ולא מידי. אף שמקדשה על תנאי שיגרשנה. הוי תנאי גמור ויקיים תנאו. דלא בעינן שיהיה תנאי בד"א ומעשה בד"א: איברא דיש תשובה על זה. שעם היות שרבים וכן שלימים תמהו על הה"מ בזה. עיין להלח"מ שם ועיין להאי"ש טהור בפ' ישא ברכה בקונטריס משה"ת ומשפט ה' בדף קפ"ב ע"ג מהספר. שהביא סברת הפוס' שתמהו על הה"מ בזה. ואני הפעוט מתאבק בעפ"ר. הלח"ץ השיאני שאין הפה יכול לומר כן בדעת הרמב"ם דתנאי ומעשה בד"א אף בתנאי אם. הוי תנאי. שהרי מצאנו ראינו להרי"ף ז"ל בתשובה סי' ל"א שביאר דיני התנאי. והזכיר תנאי בדבר א' הוא כגון תנאי בגוב"ר שהתנו אם יעברו. והמעשה ונתתם להם את ארץ הגלעד. ותנאי ומעשה בדבר א'. הרי זה גיטך והנייר שלי שתנאי ומעשה בגט עצמו. וסיים שם ואלו התנאים כולם אין צריכים אלא בגיטין וקידושין שהן איסורא. אבל על מנת נוהג בין באיסורא בין בממונא שכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ואין צריכים עמו לכל התנאים האלו עכ"ל. וכ"כ הרמב"ן ז"ל בחדושיו לבתרא פ' י"נ דקל"ז וז"ל ולדברי רבינו הגדול ז"ל אף בגיטין והקדושין א"צ ת"כ בע"מ ולא תנאי ומעשה בדבר אחר ושאר דיני התנאי ע"כ הביאו ה' ישא ברכה הנז' שם וכתב שרבינו הגדול שכתב הרמב"ן ז"ל הוא הרי"פ ז"ל דהכי קרי ליה הרמב"ן ז"ל ע"כ. והיא עצמה תשובה שהשיב הרי"ף הנז'. והרי נראה בעליל דדעת הרי"ף ז"ל דדוקא בתנאי ע"מ הוא דלא צריך תנאי בד"א ומעשה בדבר אחר. אך בתנאי אם צריך שלא יהיה תנאי ומעשה בד"א. וכתב היד"מ בכללי הרמב"ם אות כ"ט כמה מהדוחק שיחלוק הרמב"ם על רבו הרי"ף ז"ל מן הסתם עד שיפרש בהדייא. ודוקא שיש מערכה לקראת מערכה ודעת הרמב"ם נוטה לאותם החולקים על הרי"ף ובלא"ה דוחק לומר שיחלוק עליו עיי"ש. ועיין מ"ש הרמב"ם ז"ל בה"א פו' הי"ד מעין כלל זה שכתב היד"מ ועיין בהה"מ שם. והשתא הכא שלא פירש הרמב"ם בהדיא שחולק על רבו הרי"ף ז"ל. ואף גם זאת אין גם אחד חולק על הרי"ף בדבר זה. אין הפה יכול ולומר כמ"ש הה"מ שהרמב"ם יחלוק על זה והוא יחיד בדבר זה: כי עפ"י הדברים האלה מוכרחים אנחנו לומר דהרמב"ם ז"ל מודה דבתנאי אם. בעינן תנאי בד"א ומעשה בדבר אחר. ואוקימתא דרב אסי הכי אזדא. אלא דבהא פליג אדרב אדא. דבעי לאוקמה לברייתא כרבנן דפליגי עליה דרבי. דסברי האומר מעכשיו דמי. דבכה"ג אין חילוק בין אומר אם לאומר ע"מ. דבתרוויהו הוי תנאי ומעשה בד"א. ורב אשי אוקמה כרבי דהאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי. דהשתא הברייתא דקתני ע"מ וכו' מתוקמא שפיר דהוי תנאה ומגורשת בקיום התנאי. ולא הוי תנאי ומעשה בד"א, דבשעת הגירושין נקיטא גיטא ולאחר זמן היא מחזירתו כפירש"י והתוס' וכפ"י הר"ן. דמוכח שפיר מדבריו ז"ל דהכי דעת הרמב"ם ז"ל כיעו"ש. וכ"כ מהרימ"ח ז"ל בחידושיו לקידושין על הרי"ף דף מ"ב ע"ד. שהקשה על דעת הה"מ הנז"ל, דלהרמב"ם ז"ל באומר ע"מ א"צ לכל דיני התנאים ומנא ליה דרב אשי פליג אהא דרב אדא ב"א דקאמר משום דהו"ל תנאי ומעשה בד"א נהי דאוקמה דכאומר מעכשיו דמי וכשתחזירנו מגורשת ואעג"ב דהו"ל תנאי ומעשה בד"א ולא דמי לתנאי בגוב"ר. דאומר ע"מ. לא דמי לתנאי בגוב"ר. ומנ"ל דלא מודה רב אשי היכא דהתנה בלשון אם. דבעי תנאי בד"א. ומעשה בדבר אחר, דומייא דבגוב"ר עכ"ל. ודבק"ו הם נובעים מדברי הר"ן ז"ל הנז'. וכ"כ הרדב"ז בסי' תקנ"ב דמה שהשמיט הרמב"ם ז"ל ענין תנאי ומעשה בד"א, נ"ל מפני שהוא דבר פשוט. דכיון דבא לסתור את המעשה. לאו כלום הוא. ותו דלא נפקא מינה מידי. שאפילו קיים התנאי אין כאן מעשה. וכן אם לא קיים התנאי. אין כאן מעשה. שהרי לא חל המעשה אלא בשעת קיום התנאי עיי"ש: מיהו אנן מה נעני אחריו דבריו של הה"מ דמי לנו גדול ובקי בדעת הרמב"ם כוותיה ז"ל, ומה גם דמרן ב"י ז"ל בסי' ל"ח תנא דמסייע ליה. והביא ראיה מפ"ח מה"ג. דפסק הרמב"ם הרי זה גיטך ע"מ שהנייר שלי ה"ז גט ותתן ע"כ. ונראה שכן צ"ל ע"מ שתתני לי את הנייר ה"ז גט ותתן. וכן הנוסחא שם הי"ד אלא שיש לדקדק שאין מכאן ראיה. דכיון דלהרמב"ם ז"ל האומר ע"מ א"צ לכל משפטי התנאים. אמטו"ל פסק כן דכשאומר ע"מ הו"ל תנאי בד"א ומעשה בדבר אחר אבל מאן לימא לן באומר תנאי אם. דלא בעי הרמב"ם תנאי בד"א ומעשה בדבר אחר. כדעת הרי"ף והרא"ש ז"ל. ועוד יש לדקדק בדעת מרן ז"ל. כיון דדרכו בקודש לפסוק כתרי מגו תלת עמודי הוראה. הו"ל לפסוק בהדייא בדיני התנאי דבעינן תנאי בד"א ומעשה בדבר אחר. כדעת הרי"ף והרא"ש ז"ל. אך על זה יש להשיב כמ"ש מהר"ם פארדו ז"ל הובאו דבריו בכללי ארץ החיים כלל ד' וכ"כ השע"ר אה"ע ח"א סי' י"ג דף כ"ד ע"א דמרן ז"ל לא ראה תשובות הרי"ף ז"ל. אשר שם כתב