פרחי כהונה רכ

וכ"כ הרב הגדול כמוהר"ד הכהן נר"ו שם. שצריך תנאי זה על דרך זו שאם יגרשנה וכו' אז תמתין עליו שנה תמימה. אולי ישוב וניחם על רעתו. אם ירצה ליתן גט וכו' וא"ל הרי מעכשו וכו' עיי"ש. ואני עני אמינא כוותיה דמר ולא מטעמיה. אלא מעיקר הדין צריך לקבוע לו זמן כדי שיהיה לו דין תנאי שקבוע לו זמן כמדובר: עוד זאת הפעם אשובה לי לברר לשון התנאי. היכי לימא. אם בלשון על מנת דוקא. או אפילו בלשון אם. ונראה דזה תלוי בשנדקדק עוד דקדוק אחד דהנה מצינו שאחד ממשפטי התנאי. שיהיה התנאי בדבר אחד והמעשה בדבר אחר. כדאמרינן בפרק מי שאחזו דף ע"ה בברייתא דה"ז גיטך ע"מ שתחזירי לי את הנייר וכו' דמוקי לה רב אדא בר אהבה משום דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד. דתנאי בטל והגט קיים וכ"פ הרא"ש ז"ל שם סי' ט' דבכל התנאים בעינן שלא יהיה תנאי ומעשה בדבר אחד וכ"פ הטור סי' ל"ח עיי"ש. דהשתא לפי"ז בנדון שלפנינו שמקדש על תנאי אם יגרשנה בגט יהיו קדושין. הו"ל תנאי ומעשה בדבר אחד. דהתנאי הוא בגט. והקידושין שהם המעשה תלוים בגט. שאם לא נתן לה גט אין כאן קידושין. וכמ"ש הר"ן ז"ל שם בפי' הברייתא וכו': וכן מצאתי לחקירה זו בכנה"ג הגהט"ו סי' ל"ח אות ז' שכתב האומר לאשה האמ"ל ע"מ שאגרשך. נראה מדברי הר"ן ז"ל דהוי תנאי ומעשה בד"א. והוי התנאי בטל והמעשה קיים. אך סיים משם הרדב"ז ז"ל בח"א סי' רכ"א שהוכיח בתשובה שאין זה דעת המפרשים. שזה תנאי גמור וכופין אותו לקיים תנאו. אבל האומר לאשה הרי אמ"ל אם אגרשך. הוי תנאי ומעשה בד"א ע"כ. דנראה מדב"ק דזה תלוי בלשון התנאי. אם אמר בלשון ע"מ התנאי קיים. ואם אמר בלשון אם. התנאי בטל. אכן לא פור'ש מה חילוק יש בזה. האמנם מצאנו ראינו הדבר מפורש בדברי התוס' שם ובקדושין דף ו' ובהר"ן ז"ל שם. גבי אוקימתא דרב אשי דאוקי הברייתא דה"ז גיטך ע"מ שתחזירי לי את הנייר וכו'. דאתיא כרבי דאמר כל האומר ע"מ כאומר מעכשו דמי. דהיינו טעמא דרב אב'א דתנאי ומעשה בד"א לא מהני. משום דמעיקרא הוה ס"ד דכל האומר ע"מ לאו כאומר מעכשו הוי. כמ"ש רש"י לעיל. ונמצא שהתנאי סותר את המעשה. שאין הגט חל אלא לאחר שנתקיים התנאי. ואז אין הגט בידה. אך למאי דמסקינן דהאומר ע"מ כאומר מעכשו הוי. והמעשה חל מיד. נמצא שאין התנאי סותר את המעשה. והו"ל כתנאי בד"א ומעשה בדבר אחד. ומשו"ה קיי"ל בפ' י"נ דף קל"ז דהאומר הילך אתרוג זה במתנה ע"מ שתחזירהו לי. החזירו יצא. לא החזירו לא יצא. דכיון דאמר ע"מ הו"ל תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר והתנאי קיים. שאם לא החזירו לא יצא ועיי"ש: ומעתה תיפתר הא דחילק הרדב"ז ז"ל דבע"מ שאגרשך אין התנאי סותר את המעשה. דהמעשה שהם הקידושין חלו מיד. והוא יקיים תנאו שיגרשנה והוי בד"א ומעשה בדבר אחד, אבל כשאומר אם אגרשך שהתנאי סותר את המעשה שאין הקידושין חלין עד שיגרשנה ואותה שעה ליכא קידושין. והו"ל תנאי ומעשה בדבר אחד ותנאי בטל והמעשה קיים. וה"נ בנדון שלפנינו צריך שיאמר התנאי בלשון ע"מ וכו' ואחרי כותבי בא לידי שו"ת הרדב"ז ז"ל וראיתי שכתב כמ"ש. בעניותנו ונתכוונתי לדעת קדוש. והוא בסי' תקנ"ב עיי"ש: אכן כל זה לא יצדק אלא לפי שיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דסברי מרנן דכל האמור מעכשיו וע"מ. א"צ לכל משפטי התנאי לכפול תנאו וכו' אך לפי מ"ש שם הרא"ש ז"ל דר"ח ז"ל כתב דאפילו באמור מעכשיו וע"מ לא הוי תנאי עד שיהיו בו כל דיני תנאי והסכים הרא"ש ז"ל לסברא זו וכתב שכן הסכימו חכמי ארצו וכן עמא דבר עיי"ש והביא סברא זו רביהט"ו והש"ע שם בשם יש חולקים. וכ"כ הר"ן ז"ל שם דשיטת הגאונים והרי"ף והרמב"ם ז"ל דבע"מ לא בעינן דקדוקי תנאים הללו אין שיטה זו מחוורת עיי"ש. וכ"כ הרא"ש סק"ז דממה שהקשה הרא"ש בפ' י"נ שם בתנאי ע"מ שתחזיר את האתרוג וכו' דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד. מוכח דסל"מ דאף בתנאי ע"מ צריך שלא יהיה תנאי ומעשה בדבר אחד והרי בתנאי ע"מ אינו סותר את המעשה כמ"ש התוס'. גם בפ' מ"ש שם כתב בתנאי ע"מ לא יהיה תנאי ומעשה בדבר אחד וכן רי"ו נתיב כ"ד פסק כהרא"ש בתנאי ע"מ שתחזיר הנייר הוי תנאי ומעשה בד"א עיי"ש. ומעתה לפי דיעה זו. הדרא קושיא לדוכתה. דכיון שהוא מקדשה ע"מ שיגרשנה בגט. אפי' באומר ע"מ. לא מהני כלום. דהו"ל תנאי ומעשה בד"א: וחזו"ן הרביתי להגאון דרישה שכתב שם בסוף אות ג' שהרא"ש שסתם דבריו בפ' מ"ש ולא דבר"י דברי התוס' דלא בעינן תנאי ומעשה ב"ב דברים. כ"א בדברים הסותרים. מ"מ אין מכאן ראיה למימר דהרא"ש לא ס"ל הכי. אלא שהרא"ש לא נחית בפ' מ"ש אלא ללמד ולהודיע משפטי התנאים. דבעינן תנאי בד"א ומעשה בדבר אחר ואעפ"י שלפי המסקנא בההוא ענינא א"צ דהא ע"מ קאמר. ובע"מ שהוא כאומר מעכשו א"צ שני דברים שאינן סותרים זא"ז. מ"מ העתיק הרא"ש דברי רב אדא בר אבא כדי ללמוד ממנו במקום דלא אמר ע"מ אלא בלשון אם. דהתנאי בטל והמעשה קיים כיון דהכל הוא בדבר אחד. ע"כ. וכן ראיתי עוד להקרב"ן ז"ל על הרא"ש שם שדקדק בלשון הרא"ש ז"ל דבתנאי ע"מ. אפי' שיהיה התנאי ומעשה בד"א התנאי קיים. וחולק על הרב ב"ש בהדיא שכתב דהרא"ש סבר.. דאף בע"מ צריך שלא יהיה תנאי ומעשה בד"א, דלא היא עיי"ש שהאריך בזה: