פרחי כהונה ריח

הרב"ש שם שכתב על תשובת מהרא"י הנז'. שלכאורה אין נראה לו להתנות בשעת הביאה כמ"ש מהרא"י ז"ל דבשלמא תנאי אשר הוא מסופק. אם נתקיים התנאי שייך לומר שמקדש בכל אופן. שלא יהיה ביאתו זנות משא"כ כאן דליכא חשש ביאת זנות (ר"ל כיון שהוא דרך נשואין) ולא שייך לומר דלא נתקיים התנאי עכ"ל: כי על פי הדברים האלה מסתברא שאם אי אפשר להתנות כן בשעת ביאה ראשונה במקום אשר אין שם איש בקי במשפטי התנאי די במה שמתנה בשעת חופה וקדושין שכל הבעילות יהיו על תנאי זה. וכמ"ש רבני קושטא יע"א דמסתבר טעמייהו. והלואי ואולי נוכל לעמוד על תנאי שבשעת חופה וקדושין שיהיה כהלכתו בדקדוק: ועוד זאת ממשפטי התנאי הוא להקדים תנאי למעשה כדילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן וכו' כדאיתא בפ' מי שאחזו דע"ה עיי"ש. אשר על פי זה צריך לעמוד עלה דמילתא היכי לימא בקדושין על תנאי והנה רבינו הטור בסי' ל"ח כתב אמר לה אם תתני לי מנה הרי את מקודשת לי בדינר זה. וא"ל תתני לא תהא מקודשת ה"ז תנאי כהלכתו. אבל אם אמ"ל הרי את מקודשת לי אם תתני לי מנה. וא"ל תתני לי מנה לא תהא מקודשת אינו תנאי כיון שהקדים המעשה דהיינו הא"מ קודם לתנאי אעפ"י שלא נתן הקדושין לידה עד שהשלים כל תנאו. ומלשון הרמב"ם ז"ל יראה שאם השלים כל תנאו קודם שנתן לידה הקדושין דהוי תנאי. שכתב אבל אם אמ"ל הא"מ לי בדינר זה ונתן הדינר לידה והשלים ואמר אם תתני לי מנה הא"מ וכו' הרי התנאי בטל. מפני שהקדים המעשה ונתן לידה. ואח"כ התנה וכו' ולא נהירא, דמילתא דפשיטא היא. שאם נתן בידה בלא תנאי שהיא מקודשת בלא תנאי ע"כ לשון הטור וכוונתו ז"ל לומר דמלשון הרמב"ם משמע דהא דבעינן שלא יקדים מעשה לתנאי היינו דוקא אם מקדימנו בפועל. כגון שנתן הדינר בידה ואח"כ התנה אבל אם הקדימו באמירה לחוד. כגון שאמר הרי את מקודשת לי בדינר זה ע"מ כך. התנאי קיים ועל זה הקשה רביהט"ו דלא נהירא וכו' כלומר דא"כ לא היה צריך לחכמים להצריך שיהיה תנאי קודם למעשה כיון דמילתא דפשיטא הוא שאם קדם המעשה סתם. אין התנאי שהתנה אח"כ שוה כלום ועל כרחין לומר דמה שהצריכו חכמים שיהיה תנאי קודם למעשה היינו אף באמירה נמי כן פירש הרב"י ועיין מה שהשיב על תמיהא זו. וכ"כ הרב המגיד ז"ל דהרמב"ם מפרש כן בלשון המשנה דקתני כל תנאי שיש מעשה בתחלתו תנאו בטל. היינו שיש מעשה בפועל אבל אם הקדימו באמירה תנאו קיים. ואעפ"י שלא הזכיר זה רבינו בבירור כן נראה ממ"ש כאן מפני שהקדים המעשה ונתן בידה. והראב"ד בהשגות כתב עליו לא זו הדרך. אלא אפילו אמר הכל קודם המעשה ואח"כ נתן הדינר. הרי התנאי בטל, משום דלא דמי לתנאי בגוב"ר וכו' וכן פירשו כדבריו התוס' וכן פירש הרמב"ן והרשב"א ז"ל דרך פשיטות. ולדבריהם כל מה שהזכירו בג"מ הא"מ ע"מ שיהיה כך אינו מדוקדק וזה נראה שהכריחו לרבינו לפרש מה שפירש ודין זה צריך עיון עכ"ל ה"ה והבי"ד רב"י שם והביא עוד מ"ש הר"ן ז"ל בפ' האומר לחבירו שהמשניות השנוים בלשון הא"מ וכו' ע"מ וכו' הם שלא בדקדוק. דאי לא הו"ל מעשה בתחלתו ותנאו בטל והקשה על הרמב"ם דההיא דאמרינן בפ' מי שאחזו דע"ה גבי תקנתא דשמואל בגט שכ"מ. דפריך התם ולימא לא יהא גט א"ל מתי. ומשני בעינן תנאי קודם למעשה דהשתא לפי דעת הרמב"ם אפילו אמר הכי כל שלא נתן הגט לא הוי מעשה קודם לתנאי ע"כ ונראה דמרן בי' דעתו הקדושה נוטה. דגם באמירה לחוד צריך שיקדים התנאי למעשה. כדעת הטור ושאר מפרשים ז"ל שהביא בב"י וקבל דבריהם בשתיקה וגם לא פסק בש"ע היפך דבריהם. ומ"ש הא"מ לי ע"מ שירצה אבא וכו' צ"ל שהוא שלא בדקדוק שהרי גם הטור כתב בלשון זה. ומשום דהתם לא נחית לאשמועינן משפט התנאי היכי לימא כתב שלא בדקדוק וכ"כ הט"ז לענין הלכה. משמעות רוב הפוסקים כהטור ודלא כהרמב"ם וכ"כ הרב"ש עיי"ש, אלא דיש סתירה לזה בדברי מרן הש"ע בסה"ג סי' קנ"ד סעיף צ"ט שכתב בזה"ל אם נותנו לה על תנאי יאמר לה בשעת נתינה ה"ז גיטך. והא"מ בו ממני ומותרת לכל אדם ע"מ שא"ל באתי מהיום עד יב"ח יהא גט מעכשיו וכו' הרי שהקדים מעשה לתנאי באמירה שאמר ה"ז גיטך וכו' ע"מ וכו' דזה לכאורה אתייא כהרמב"ם והכא ליכא למימר שהוא שלא בדקדוק האמנם האיר ה' את עיני במ"ש המל"מ ז"ל בפ"ו מה"א אות א' שפירש דעת מרן ז"ל דכיון שאמר יהא גט מעכשיו בסיום התנאי על כרחין מ"ש בתחלה ה"ז גיטך אינו דבק עם התנאי אלא מילתא באפי נפשה היא. והתנאי אתחיל מאומרו על מנת א"ל באתי וכו' אשר עפי"ז מיישב דעת הרא"ש ז"ל בתשובה במי שאמר ה"א מגורשת על תנאי א"ל אבוא ואם אבוא לא יהא גט וא"ל אבוא יהא גט ע"כ דכשאמר בתחלה התנאי לא סיים יהא גט וא"כ ע"כ הוא דבק עם המעשה שאמר בתחלה. ומשו"ה חשש למעשה קודם לתנאי אבל אם היה מסיים ואומר ע"מ א"ל אבוא יהא גט לא היה חושש הרב משום מעשה קודם לתנאי דומיא למ"ש מרן מוהריק"א ז"ל וכתב עוד שלפי נידון מוהריק"א מרן ז"ל אם אמר הרי את מקודשת לי ע"מ שאם תתני לי מנה תהא מקודשת וא"ל לא תהא מקודשת, בכולם חשיב תנאי קודם למעשה. וכתב שכן כתב בתשובת מהר"א פילוסוף ז"ל. ושכן הסכימו עם המל"מ קצת מגדולי הדור ובכללם הרב מהר"י באסאן ז"ל ומי כמוהו מורה ואליו תשמעו עכ"ל: ואף אמנם שהמל"מ ז"ל במסקנתו שם כתב אפשר שתהיה הקפידא בקדימת התנאי ולפי"ז כל שהקדים המעשה אף שאח"כ חזר ואמר תנאי קודם למעשה לא