פרחי כהונה ריז

וירבו ממזרים בישראל ח"ו דהוא איסורא רבה. ועיין בב"י או"ח סוס"י ש"ו מ"ש בשם הרשב"א ז"ל שנשאל באחד ששלחו לו שהוציאו בתו מביתו בשבת להוציאה מכלל ישראל מהו לילך אחריה בשבת חוץ לג' פרסאות להצילה מידם, שהרשב"א ז"ל נסתפק בדבר כיון שאביה לא גרם לה לא אמרינן בכה"ג ניח"ל לחבר וכו' והרב"י הדר פשטה מהנהו טעמי שכתבו התוס' עיי"ש. וכן נמי כתב הד"מ באה"ע סי' י"ג אות ט' משם תשובת מהר"י מינץ ז"ל שהתיר באלמנה מזנה לאחר שמת אבי הילד להנשא תוך כ"ד חודש של הנקה. ועיקר טעמו כי היתה מופקרת ונכשלים בה רבים, ולכן התירוה להנשא והבעל משמרה ע"כ ופסקו מורם ז"ל בהגה סי"א. ועיין עוד בתשובות האחרונים ז"ל מענין זה ובפ"ת שם: ועוד כיון שהוא עשה שלא כהוגן לעגן אשתו זאת שלא לפטרה בגט כשר בדין הוא שלא לחוש על תקנתו במה שיהיו בעילותיו בעי"ז. וכההיא דפ' ב"ש דק"י דאותבוה אבי כורסייא ואתא חבריה וחטפה וכו' וההיא דפ' חזקת הבתים דמ"ח דתליוה וקידש וכו' דאפקעינהו רבנן לקדושי מניה משום דהוא עשה שלא כהוגן דמזה למדו הפוס' לומר בכל מקום הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו לו שלא כהוגן. עיין בס' תולדות אדם להרשב"א סי' קמ"ח והריב"ש סי' שצ"ט וחוט המשולש טור א' סי' כ"ט. ואף שמהריב"ל בח"א דף נ"ה כתב דלא אמרינן כן אלא במה שמצינו בתלמוד מפורש היינו דוקא במידי שיש בה קום עשה כגון שלא לכופו לגרש בע"כ כנדון הרב שם, משא"כ בכה"ג שהוא ממילא מודה הרב בזה: ואחרי כותבי בא לידי ס' שו"ת נושא האפוד ז"ל וראיתי שכתב בסי' ל"ד שהביא מה שתקנו רבני קושטא רבתי יע"א להתנות בשעת קדושין איזה תנאים שהם לטובת האשה. כגון אם ישים החתן לדרך פעמיו ויתמהמה יותר על הזמן אשר גבלו ביניהם. או אם תתבע אותו לדין לפני בדה"ץ. והוא לא יאבה ולא ישמע לקבל עליו את הדין או אם יברח ולא יהיה נודע מקום תחנותו. וכיוצא בזה שיתבטלו הקדושין למפרע ולא חילקו בין שיתבטלו הקדושין בחייו. או בין שיתבטלו לאח"מ. הגם שמדברי הרב המחביר ז"ל נראה דמעיקרא עלתה על דעתם לחלק ונסתייעו ממ"ש ה' נחלת שבעה והכנה"ג ז"ל שכתבו דיש לחלק בין תנאי שמתבטל מחיים לתנאי המתבטל לאח"מ. כאשר כתבנו לעיל בעניותין אך מ"מ מסקנתם שאין לחלק כמפורש בסדר התנאי הנ"ז. ואף שלא זכיתי לתוכן דבריהם מ"מ אהימנותייהו סמכינן שאין לחלק: ומעתה שזכינו בדין זה דמשום תקנת עגונות יש לנו לתקן לקדש על תנאי כמבואר, אשובה לי לברר דרכים המסתעפים מדין זה בס"ד: הנה כבר כתבנו משם הרב"ש ז"ל דצריך להתנות כן גם בשעת ביאה. דאילו מתנה בשעת קדושין ונשואין עדיין יש לחוש שמא בשעת הביאה מקדש אותה בסתם ע"כ ולפי"ז יש להסתפק אם צריך להתנות כן בכל ביאה או רק דוקא די בביאה ראשונה. ובתש"ו מהרא"י כ"י הביאו הב"ח סי' קנ"ז כתב דבתנאי כה"ג דבעינן להתנות בשעת ביאה שהוא בועל על תנאי זה. דמסתברא דבעינן תנאי נמי על כל ביאה וביאה. וא"ל התנה צריכה גט שאין לומר כיון שהתנה בשעת בעילה ר"א דליהוי בעי"ז א"ל יתקיים התנאי. גם כל בעילותיו יהיו בחזקה זו מן הסתם שאדרבה יש לנו לומר אטו מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום וכו' ע"כ. דמתשו' מהרא"י ז"ל הנז' מוכח דצריך להתנות כן גם בכל ביאה וביאה האמנם מתשו' הנוב"י והחת"ס ז"ל משמע שא"צ להתנות רק בביאה ראשונה. וכל הבעילות יהיו על חזקה זו. וכ"כ הגאון רעק"א ז"ל סי' צ"ג שיהיה התנאי בדקדוק היטב בכל הלכותיו בפני שני עדים כשרים בשעת הקדושין והחופה, ומחששא דאין אדם עובב"ז. יחזור ויתנה בפני שני עדים רגע קודם הביאה שיהא הבעילת מצוה על תנאי. ויאמר אז בפני שני עדים שעל התנאי הזה יהיו כל בעילותיו וישבע על דעת רבים שלא יקדשנה עוד אח"כ. ולא יבטל לעולם התנאי הללו. דעי"ז ליכא חששא על שאר הבעילות דאף שבטל התנאי כיון שכבר נשבע. י"ל דאי עביד לא מהני. ואף למ"ד אי עביד מהני. י"ל אדרבה חזקה שלא יעבור על שבועתו ולא בעיל לשם קדושין ע"כ הרי שו"ר לפניך דדי להתנות בבעילה ראשונה ויהיה דעתו על כל הבעילות: וגדולה מזו כתב ה' נושא האפוד ז"ל הנז' שם סעיף ז' וז"ל כי באמת בדור הזה קשה להתנות כן בשעת ביאה. הן מצד הבושה ולעג השאננים. שלא ימצאו שם אנשים הגונים היודעים ככל חוקותיו וככל משפטיו. ועל זה אתו רבנן רבני קושטא יע"א ובצרי חדא והספיק להם בתנאו בשעת הקדושין לחוד עפ"י הטעמים הנאמרים באמת בדבריהם הנחמדים ע"כ. ונראה שהן הם הדברים שכתב הנובי"ק סי' כ"ד דבתנאי שהוא לטובת האשה. ואח"כ נבעלה סתם לא אמרינן חזקה אין האשה עושה בב"ז. ומסתמא אחילתיה לתנאי היכא דאית לה הפסד כה"ג שתזקק למומר ובכן אינה מתרצה להבעל לו רק בתנאי עיי"ש וכן נמי כתב החת"ס סי' ס"ח דבשלמא בעלמא עיקר התנאי תלוי עד שיתברר לו קיום התנאי או ביטולו לכך מתנה בשעת קדושין. ההוא אמר עד שעת הביאה אחקור היטב ויתברר לי אם יש עליה נדרים או מומין. ומה שלא יתברר עד אז. לזה המיעוט דלא שכיח ימחול בשעת נשואין אבל בתנאי משום זיקת יבם מומר הוא דבר שלא יתברר לעולם כל ימי חיי הבעל. ואי הוה דעתה למחול בשעת הביאה למה לה להתנות בשעת אירוסין. מה בצע בתנאי שלה ומ"מ לחומרא בעלמא אנו אומרים ומפרשים בשעת התנאי שיהיו כל בעילותיו בעי"ז בביטול התנאי שאין כאן בית מיחוש כלל ע"כ. הרי שמעינן שפיר מדבריהם ז"ל שאם אין חוזר ומתנה בשעת הביאה אין חשש לומר שבעל לשם קדושין. ומה גם למסקנת