פרחי כהונה רטו

עוד אני מדבר במ"ש הרב המופלא כמוהר"ד הכהן נר"ו וז"ל עוד אביא ראיה שבכה"ג לא חיישינן שיהיו בעילותיו בעי"ז. ממ"ש הר"ן ז"ל בנדרים דף צ' במתניתין בראשונה וכו' חזרו לומר וכו'. האומרת טא"ל תביא ראיה לדבריה וכו'. והקשה הר"ן כיון דמדינא האומרת טא"ל מיתסרא. ע"כ היאך התירוה משום שלא תהיה נותנת ענ"ב. וכי איסור שבה היכן הלך וכו'. ותירץ דלדידי לא קשיא. דכי היכי דאמרינן בגטין דל"ג ובכמה דוכתי דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושי מניה. הכא נמי כל שאמרה לבעלה טא"ל אפקעינהו רבנן לקדושי מעיקרא. ונמצא שבשעה שנאנסה פנויה היתה. משו"ה שריא לבעלה וכו' ע"כ. ולפי"ז כיון דאפקעינהו רבנן לקדושי מניה א"כ היו בעי' בעי"ז. ואפי"ה ל"ח רבנן ע"כ עיי"ש. וקשיא לי בגווה טובא. מה חסר לו להרב יחש"ל שלא עמד על סוגיא זו במקורה בפירש"י והרמב"ן והרשב"א ושאר מפרשים ז"ל אשר הובאו דבניהם בשיטה מקובצת לכתובות דף ג' אשר מבואר יוצא מדבריהם. דלא הפקיעו חכמים הקדושין בולא כלום אלא עם גט. אף שיהיה רעוע כההיא דאין אונס בגטין. בכתובות ד"ג וכההיא שאם בטלו בפני ב"ד שאינו מבוטל בגטין דל"ג וכה"ג דבכיוצא בזה אמרינן כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש שפירש"י שתולה הקדושין על דעת שהנהיגו חכמי יש' בישראל שיהיו קיימין לפי דבריהם. ויהיו בטלין לפי"ד ע"י גטין שהכשירו חכמים. ולכך כשיבוא גט כזה אחרי קדושין. אפקעינהו רבנן לקדושיו ע"כ. דמעתה תו ליכא למילף מינה למימר דלא חשו חכמים לבעילותיו שיהיו בעי"ז. במקום דנפקא בלא גט ובלא חליצה שלפי"ד הר"ן ז"ל דיליף מפשט הסוגיא. יקשה עלינו כמה קושיות שהקשו המפרשים ז"ל, שאם כן יחפה על בת אחותו, ויכולים ממזרים להטהר כמ"ש בתוס' גטין שם ועיין שם מה שתירצו. ולתירוצם נמי לא אמרו אלא עם סרך גט דאילו לפי"ד הר"ן ז"ל קאמר מר אפילו בלא סרך גט. באופן שדברי הר"ן ז"ל אינם מסכימים להלכה. ואפשר לומר כיון שדחה הוא בכבודו ובעצמו אוקמתא זו. משו"ה לא חש לדקדק בה כל צורכה ועל"י בא"ר דברים מחוורים מ"ש הרשב"א ז"ל הובאו בש"מ שם וז"ל השייך לענינינו כל דמקדש וכו' וא"ת מ"ש מטבע במים שאל"ס דלא אפקעינהו רבנן לקדושין משום עגונות. וי"ל דבכדי לא מפקעי להו רבנן לקדושי. אלא היכא דאיכא בידן גיטא. כדהכא וההיא דאותבוה אבי כורסייא ואתא חבריה וחטפה מניה והוו תמן רבנן ולא אצרכוה גיטא. בפ' ב"ש דק"י וכן בתיליוה וקידש דאפקעינהו רבנן לקדושין בפרק חזקת הבתים דמ"ח. התם משום דעיקר הקדושין היו שלא ברצון חכמים. שהוא עשה שלא כהוגן אבל במקום שחלו הקדושין ברצון חכמים. והשתא הוא דמפקע להו אי איכא סרך גיטא. אין. ואי לא. לא. עיי"ש וכ"כ הרב יר"מ בכלל הדינים אות ק"ו משם ה' יד אליהו תיקון סו' עיי"ש: ונמצאת אומר מעתה שלכל דברות ולכל אמירות אי אפשר לומר ונקה מחשש איסור בעי"ז לכשיתבטלו הקדושין למפרע. אך ראה גם מצאתי מ"ש הנש"ב שם דמאי דקשייא לן ממאי דאמרינן אין תנאי בנשואין לחלק יצאה דתנאי שתצא ממנו בחיים ויהיו בעילותיו בעי"ז. זה לא מצינו. אבל לאחר מיתה שלא תיזקק ליבום. ומחיים על דעת קדושין בועל זה לא הוי בעי"ז וזה מצינו ע"כ. ומסתבר לומר דטעם זה קרוב לדעת דאף דהשתא הכא נמי כי אזלינן בתר למפרע כישתבטלו הקדושין לאחר מותו. נמצא כל מה שבעל בחייו הוי בעי"ז. וכ"כ הנובי"ק סי' נ"ו, מ"מ כיון שבחייו עבד כל טצדקי דהו"ל למיעבד עפ"י ההיתר בחופה וקדושין ונשואין. ועכשיו אחר מותו נתבטלו הקדושין הוה ממילא ואין לבו נוקפו וכמ"ש הב"ח ז"ל דהא עדיפא שאין גורמין בידים אלא ממילא הוא וכ"כ הכנה"ג שם ואם באנו לחלק בין כשהקדושין מתבטלין מחמת התנאי אחר מיתתו. לכשתמבטלין בחייו. ניחא ומוקמינן מאי דאמרינן אין תנאי בנשואין דמיירי בחייו ע"כ: ויש לצרף לזה עוד מ"ש החת"ס ח"ב סי' ס"ח משם הגאון מעיל צדקה ז"ל דהא דאמרינן אין תנאי בנשואין לאו משום בעי"ז. שהרי הוא דרך אישות רק הכוונה אין אדם רוצה שתטחן אשתו לאחר בחייו ע"י בטול הקדושין. וגם בניו יהיו בני פנויה אין דעת שום אדם סובל זה. משו"ה אין תנאי בנשואין. דודאי אחולי אחליה. אבל בתנאי שבשעת קדושין ע"מ שלא תזקק ליבם מומר או מוכה שחין. שהרי הספק תלוי כל ימי חייו. ולא תטחן אשתו לאחר בחייו, וגם בנים לא יהיו לו אינו חוזר ומוחל ע"כ אשר מזה למדנו דכיון שלא יתבטלו הקדושין אלא לאחר מיתה. אין לבו של אדם נוקפו לא משום חשש איסור בעי"ז ולא משום שתטחן לאחר אשתו בחייו: ונראה לענ"ד לחזק סברא זו ממאי דאיתא בפ"ק דמציעא דט"ו בעא מניה שמואל מרב גזל שדה מחברו ומכרה לאחר וחזר הגזלן ולקחה מבעלים הראשונים מי מצי קאי במקום בעלים ומוציאה מיד הלוקח. אמ"ל מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו. ולא מצי מפקה מיד הלוקח. מ"ט מר זוטרא אמר ניחא ליה ניקרייה גזלנא רב אסי אמר ניח"ל דליקו במהימנותיה מאי בינייהו א"ב דמית גזלן. מ"ד ניח"ל דלא ניקרייה גזלנא הא מית ליה ע"כ ופירש"י דלא נתכוון להעמיד ממכרו אלא בימי חייו שלא יחרפוהו ע"כ, הרי למדנו דלא קפיד איניש בזילותא דידיה עלא בחייו ולא לאחר מותו והכא נמי דכוותה שאין לבו של אדם נוקפו אם תטחן לאחר אשתו או יצא עליו שם בועל בעי"ז לכשיתבטלו הקדושין למפרע אין זה אלא בחייו דוקא אבל לאחר מותו לא איכפת ליה גם משום חשש איסור בעי"ז. כיון שבחייו עשה עפ"י