פרחי כהונה ריד

זה שם. וכ"כ הב"ח שם. וגם בתירוץ זה לא מצאתי קורת רוח. דהתינח לפי דעת הראב"ד והרמב"ן ז"ל דסברי במייחדת עצמה לאיש אחד אין בו לא מלקות ולא איסור. והיא פילגש הכתובה בפסוק. אך לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב הבועל אשה לשם זנות לוקה לפי שבעל קדשה. עיין בפ"א מה"א ומ"ש ה"ה והכ"מ. ובה' מלכים פ"ד ה"ד כתב דהדיוט אסור בפילגש. וא"כ מאי ראיה איכא מפילגש. וגם אליבא דהלכתא נראה ממ"ש מור"ם ז"ל באה"ע סי' כ"ז דנקטינן כהרמב"ם. שהרי כתב אבל אם מייחד אליו אשה וטובלת אליו. לדעת הראב"ד וקצת מפרשים מותר. והיא פילגש האמור' בתורה. ולדעת הרמב"ם והרא"ש והטור אסור. ולוקין על זה משום לא תהיה קדשה. הרי מייחס דעת הרא"ש והטור לדעת הרמב"ם. וגם דעת מרן בש"ס שהעתיק כלשון הטור אתי שפיר נמי כהרמב"ם, וכ"כ הב"ח בדעת הרא"ש והטור עיי"ש. וכתב הח"מ אף לדברי הראב"ד מיהת אסורה מדרבנן וכו'. ועיין בכנה"ג שם הגהב"י אות א' מה שכתב משם הפוס' שנתחבטו בזה וכו'. עיין פרישה מ"ש בדעת הטור: אך חזו"ת קשה לי ממ"ש הרב"ש שם על מ"ש מור"ם ז"ל. דאף לגרסתינו בהרמב"ם ה' מלכים להדיוט אסור בפילגש. מ"מ אין ראיה שלוקי' על פילגש. ומהרא"ש והטור נראה דליכא איסור כלל דמ"ש הרא"ש בתשובה שהיא אסורה. וכן מ"ש הטור דכופין אותו להוציאה מביתו. היינו כשיש לחוש שהיא בושה לטבול ובא עליה והיא נדה. אבל משום איסור פילגש. י"ל דמותר. והביא ראיה שהרא"ש בכתובות כתב דיכול לקיים פו"ר בפילגש: ותם אני לא אדע שותיה דמר במ"ש דלהרא"ש והטור אין איסור בפילגש כלל. שהרי בהדיא כתב הרא"ש בפרק האיש מקדש סי' ח' בקטנה שהלך אביה למדה"י והשיאוה אמה ואחיה. שפסק דלא תקינו לה רבנן נישואין בכה"ג. ומ"מ אין לאסרה משום שתחשב כפנויה ועומדת אצלו בזנות. כיון דדרך קדושין ונישואין היא אצלו. אין זה זנות. וכן פסק הטור סי' ל"ז. דשמעינן שפיר לדעת הרא"ש והטור שיש איסור בפילגש שאל"כ בלא קדושין ונישואין נמי אין לאוסרה, דתיפוק ליה משום פילגש. כיון דמיוחדת לו. אלא ודאי משמע דפילגש אסורה. גם מ"ש דהרא"ש כתב דיכול לקיים פו"ר בפילגש עפר אני תחת כפות רגלי קודשו, דהרא"ש לא כתב דיכול לעשות כן לכתחלה. שהרי בפרק בתולה נשאת סי' י"ב כתב בזה הלשון ואם לקח פילגש וקיים פו"ר. אינו מחויב לקדש אשה עיי"ש. דהכוונה היא אם לקח פילגש באיסור קיים פו"ר. וכ"כ הנמק"י פ' הבע"י אם יש לו בנים אפילו מפנויה קיים פו"ר. דמשמע באיסור פנויה. דומיא דאפילו בבן ממזר קיים פו"ר כמ"ש מרן ב"י סי' א' בשם הריטב"א. וכ"כ הקרב"ן על הרא"ש לדחות דברי הרב"ש הללו. ועוד הרי הרא"ש כתב לענין יבמה שנפלה לפני מוכה שחין מן האירוסין שאם היתה רוצה להתנות בשעת האירוסין. שאם מת קודם שישאנה שיהיו הקדושין בטלין כדי שלא תפול לפני מ"ש לא היה הבעל מעכב על ידה. אבל מן הנשואין ודאי לא היה הבעל שומע לה לעשות בעילותיו בעי"ז עכ"ל כ"כ בשיטה מקובצת לקמא דף ק"י ושם הרא"ש. וכן העתקנו לעיל דהשתא לפי מ"ש הב"ש לדעת הרא"ש שאין איסור בפילגש, אף בנישואין היתה יכולה להתנות כן. דאף אם יתבטלו הקדושין למפרע. הרי היתה אצלו כפנויה ומייחדת לו לפילגש. ולא הוו בעילותיו בעי"ז. אלא ודאי לדעת הרא"ש יש איסור בפילגש: ועיין להגאון חיים שאל בח"א סי' צ' אות ב'. שכתב שהרמב"ן בתשובה כתב דאם נאמר דפילגש מותרת מהתורה ומדבריהם הוא דגזור. היכן מצינו גזרה זו, וכתב עליו הרדב"ז בתשובה ח"א סי' רכ"ה וז"ל קרוב אני לומר שבכלל גזירת יחוד הפנויה היא. שלא יבוא עליה וכו'. ולפיכך אני אומר אחרי בקשת המחילה שהיא בכללה עכ"ל. וכ"כ הריב"ש בתשובה סי' שצ"ה לדעת הראב"ד באיסור הקדשה וז"ל. אף אם נאמר שהפילגש היא בלא קדושין. הנה נאסרה בגזירת בית דינו של דוד. שהרי על יחוד דפנויה גזרו ופנויה היא זו. עיי"ש מ"ש הח"ש. ורמז לעיין בס' שאלת יעבץ ח"ב סי' ט"ו שהפליא עצה בדין הפילגש ואין מצוא ספר זה: אשר עפ"י הדברים האלה מצאנו ראינו שדין הפילגש מוסכם לאיסור. מפי הפוס' ז"ל אשר מפיהם אנו חיים להלכה ולמעשה. ומעתה אין ראיה לומר בנדון שלפנינו דכשיתבטלו הקדושין למפרע שאין כאן בעי"ז שאם חשבינן לה כפנויה. הרי היתה עומדת אצלו באיסור מדאורייתא או מדרבנן מיהת. למר כדאת"ל ולמר כדאת"ל. ומ"ש הרב"ש בסי' קנ"ז סק"ז דאין כאן חשש ביאת זנות, יש לומר דלשיטתיה אזיל דסל"מ דאין איסור בפנויה המיוחדת לאיש כמש"ל. והרי לא ננעלו שערי תשובה בפני זה כמדובר: עוד זאת כתב הב"ח ז"ל דלא הוי בעילתו בעי"ז. דאיהו ודאי בועל לשם נשואין. אלא דאיהו רוצה בכך שלאחר מותו אם תפול לפני יבם שיהיו כל בעי' למפרע שלא לשם קדושין. אבל איהו גופיה ודאי בשעת ביאה בועל בלא תנאי. דהרי הוא לא התנה עמה כלום ואינו דומה למקדש על תנאי וכו'. שאם לא יתקיים יהיו בעילותיו בעי"ז. דאם הוא התנה עמה ובועל לשם זנות. אם לא יתקיים התנאי. ואינו דומה להכא כל עיקר ע"כ. ולא זכיתי להלום דבק"ו איישוב זה על מה אדניו הוטבעו, דנהי דהתנאי הוא מן האשה. מ"מ הוא נמשך אחרי דבריה ואחרי עצתה. ובועל על דעתה שהרי אינו יכול לבטל התנאי חוץ מדעתה. ומה יועיל זה שאינו רוצה בתנאי ובועל על שם נשואין. הרי מ"מ למפרע כשלא יתקיים התנאי ממילא יהיו בעילותיו שלא לשם קדושין. ודומה לאשה שנתקדשה שלא מדעתה שאין כאן קדושין ואין כאן נשואין. באופן שדבק"ו שגבו מני ולדידי צ"ע: