פרחי כהונה רי

מקודשת למפרע. דלא הוה מעמש"ב, וכמו שמבואר משטחיות לשון מור"ם דדינו של מהרי"ב לא זה דינו של התה"ד והרב"י. וכמ"ש ה' נחלת שבעה והרב"ד. וכן תמה על הב"ח שהבין בדעת התה"ד דתנאי שהיו נוהגים להתנות. היה תנאי בפירוש שאם תזקק ליבום שלא תהיה מקודשת למפרע וכו' שלפי דבריו אלו מבואר יוצא דמרן ז"ל חולק בדין זה וא"כ יקשה מה הוא זה שכתב התה"ד דבמרדכי מייתי הירוש' וכו' ובתלמו"ד לא משמע הכי וכו' שהרי הירו"ש איירי בתנאי סתם דהו"ל מעמש"ב. משא"כ בנדון דידיה דמיירי במתנה לעקור הקדושין למפרע. ואם נאמר דהירו"ש מיירי גם באופן זה מי הכריחו לזה לשום מחלוקת בין הירו"ש לתלמודא דידן עיי"ש. עינינו הרואות שתים מערכות, בדעות חלוקות. זאת אומרת דהתנאי שכתב מהרי"ב הוא עצמו התנאי שכתב התה"ד ותמה עליו הרב"י, ושכנגדה אומרת דדינו של מהרי"ב לא זהו דינו של התה"ד. ולא פקפק מרן ב"י רק על תנאי שלא תזקק ליבם דהוי מתנה עמש"ב אבל על תנאי אם תפול לפני יבם מומר שיתבטלו הקידושין למפרע שזהו דינו של מהרי"ב לא פקפק והנה אם, אמרנו בואו ונכריע לצד אחד ידיעתי מכרעת שאיני כדאי להכניס ראשי בין ההרים. ומה מני יהלוך להעמיד סברא אחת ולדחות את שכנגדה. ואם אשמרה לפי מחסום ושתיקתי יפה לי אין אני בן חורין להפטר ממנה אכן סעיפי ישיבוני חובתי היא ואעשנה לברר וללבן הלכה זו כאשר תשיג ידי יד כהה בס"ד ואהימנותייהו דרבנן קדישי רבני הזמן היושבים ראשונה במלכות על כסא ההוראה העי"א שמתי מבטחי בה' ועליהם סמכתי לרחק או לקרב ויקובל האמת ממי שאמרו: והן לצדק אשפוט לפי קט שכלי דדעת הפוס' האומרים דמרן ב"י לא פליג על מ"ש מור"ם בשם מהרי"ב. טעמם ונימוקם עמם, דהכי דייקא תמיהת מרן ב"י ז"ל שכתב מאחר שאין ההיתר מבואר בתלמו"ד ובתלמוד ירוש' מבואר לאיסור וכו'. דזה לא שייך למימר אלא כלפי תנאי שלא תזקק ליבם דהאיסור מבואר בהירו"ש דהוי מעמש"ב. ובתלמו"ד אינו מפורש שתוכל להתנות כן בפירוש. דדילמא לא אמרו כן אלא גבי אומדנא דאנן סהדי. וכמו שיצא לחלק התה"ד עצמו ז"ל, משא"כ בתנאי שיתבטלו הקדושין למפרע. אדרבא מבואר ההיתר להדייא בתלמוד"ד דקאמר אדעתא דהכי מי מקדשא נפשה דמיעקרי הקדושין מעיקרא. וגם בהירו"ש סובל חילוק זה. שהרי אין בו משום מעמש"ב וכאשר גילה דעתו בפרטות דקאמר איזהו מתנה עמש"ב. כגון אם מתי שלא תזקק ליבם ואין בכלל זה אלא מה שבפרט ואין סברא לומר דמרן ב"י ז"ל לא עלתה על דעתו הקדוש' לחלק כן. מאחר שכל הפו"ס אשר דרכו קסתם בענין זה. לא אישתמיט חד מנייהו אשר לא חלק כן בהירו"ש ודאי הפשוט שגם מרן ב"י עלתה על דעתו כן וכיוצא בזה כתב רש"י ז"ל בפ' המדיר דף ע"ג ע"ב ד"ה והא מתניתין וכו' ואעג"ב דאנן הוא דמותבינן ולא רב איירי ביה. הא קחדינן דכל בני מדרשא דאותבוה סלקא דעתן למימר הכי עי"ש. ומינה נלמוד דמרן ז"ל איזן וחקר תנאי זה של ביטול קדושין למפרע שאינו שאינו בסוג מתנה עמש"ב. ומה שהקשה הגאון רבינו חיד"א ז"ל בשו"ת חיים שאל דאי מרן ס"ל כמהרי"ב, הול"ל דיש תיקון במתנה לבטל הקדושין אחר נשיקת עפר כבוד מנוחתו ז"ל אדרבה זיל לאידך גיסא. דאי פליג על מהרי"ב נר הי"ל להביא דבריו בהדייא וליפלוג בדידהו כמו שתמה על דברי התה"ד. ואין מקום לומר דתנאי התה"ד ותנאי מהרי"ב אחד הם ובחדא מחתא מחטינהו דחלוקים הם בטעמם דזה הוי מעמש"ב וזה לא"ה ואי סל"מ דחד טעמא לתרווייהו הו"ל להשמר בזה ולכתוב בהדייא לאפוקי מדעת הסוברים כן. שהרי רבים וכן שלימים סברי מרנן הכי. ומדלא גילה דעתו דעת עליון בזה אין לא ראינו ראיה לשום מחלוקת בינו ובין מהרי"ב ומה שנסתייע הגאון ח"ש שם ממאי דכתב הרי"ף על דברי רב יאודאי גאון פ' האשה רבה דאי איתא להאי מילתא לא הוו שתקי קמאי מינה ונשתמשו האחרונים בזה ע"כ יש די השיב על זה. ממ"ש הכהן הגדול יד מלאכי ז"ל בכללי הפו"ס אות כ"ט וז"ל אילו הוה ס"ל לרבי פלוני לא הוה שתיק מינה לא אמרינן אלא בדבר המצוי ורגיל והוא אמנם בדבר שחדשו האחרונים והמציאו המצאה מחודשת ליתא להך כללא ע"כ כ"כ משו"ת גו"ר חאה"ע כלל א' סי' כ"ג. אשר לפי זה אין ראיה לומר דאי סבירא ליה למרן ז"ל כתנאי מהרי"ב לא הוה שתיק מינה כמ"ש הרו"ש הנז'. שהרי תנאי זה שכתב מהרי"ב הוא המצאה חדשה שחידש מהרי"ב ואינו דבר הרגיל והוה. וראה עוד זאת מצאתי ראיתי להרב דרכי משה בהקדמת טור אה"ע שכתב דתשובות מהרי"ב לא הובאו בית יוסף מפני שלא ראה אותם. דגם בזה יש תשובה למ"ש הגאון ח"ש הנז'. ועיין עוד לה' נ"ש שם מה שהשיב על תמיה' זו שתמה הח"ש. ואפש' שאם ראה דבריו הח"ש היה מקבלם בשתיקה כי גדול הוא בעינינו ומזכירו לשבח בשם הגדולים עיין מע' שי"ן מוהר"ר שמואל הלוי ז"ל: וכעין זה כתב רב פעלים ז"ל להשיב על דעת הגאון חיד"א ז"ל, הנה לאמת כל כחו של הגאון חיד"א ז"ל לפקפק בהיתר זה. הוא ממ"ש מרן ז"ל בב"י ובאמת אנחנו רואים כי זה החילוק שחילקו כמה גדולים בין דין מהרי"ב ומור"ם לבין דין תה"ד שפקפק בו מרן. הוא חילוק אמיתי ויציב ונכון ומסתבר ולהכי גם מדברי התשב"ץ אין לפקפק בדינו של מהרי"ב ומור"ם דהא התם כתב להדייא היינו טעמא משום דמתנה עמש"ב. והאי טעמא ליתיה בנדון מהרי"ב. שהוא עושה תנאי בקדושין ומדברי מור"ם בד"מ אות ה' מוכח להדייא דדין דקאי עליה מרן לחוד. ודין מהרי"ב לחוד ע"כ: גם אשו"ר נלוה עמם מ"ש החק"ל ז"ל הבי"ד הרב בית אהרן והשע"ר ז"ל הנז'. שאף שהבין בהתה"ד דקאי