פרחי כהונה רט

בעי"ז וכו' גם הרב דב"מ אה"ע סי' כ' הגם דראה מ"ש הגו"א דהרמ"ז עשה מעשה. כתב דאין להקל נגד מרן ז"ל עיי"ש וקודם לזה כתב וז"ל ודע דאעג"ב דרבני אשכנז נקטי כמהרי"ב ומור"ם היינו טעמא דתדיר ולא פסיק פוסקים על הרוב כמור"ם, אמנם אנן בדידן בארץ יש' ומלכות מצרים. ודמשק ובני המערב הפנימי והחיצון וגלילות טורקי"א נוהגין כמרן. וכבר כתב מוהראנ"ח ז"ל בתשובה דקבלנו הוראותיו עכ"ל. וכ"כ עוד בס' טוב עין וס' יוסף אומץ הובאו דבריהם בס' בית אהרן קריספין באה"ע מע' מ"ם עיי"ש, גם ממ"ש הכנה"ג סי' קנ"ז הגהב"י אות י"ח נראה דמרן פליג גם על מהרי"ב. וז"ל אמר המאסף הרב המחבר ז"ל הרחיק מנהג זה שכתב התה"ד. אבל הרד"ך ז"ל בבית ט' חדר א' הראה פנים למנהג זה. זולת שיהיה התנאי בשעת חופה וביאה ע"כ והרד"ך מיירי במנהג שכתב מהרי"ב איתבטלו הקדושין ומפרע וכמבואר שם בכנה"ג. גם הרב פחד יצחק מ"ע א"ח כתב בהדייא דמרן הב"י דחה סברת מהרי"ב שכתב מור"ם שם עיי"ש ועיין להזכו"ל אה"ע מע' יבום: כל קבל דנא חזה הוית ל"ה נחלת שבעה סי' כ"ב אות ז' ח' שהאריך הרחיב להוכיח במישור שהרב"י שכתב נשתקע המנהג וכו'. היינו המנהג שכתב התה"ד שהיו נוהגים להתנות שלא תפול לפני המומר דהוי ממש כמו אם מתי לא תזקק ליבם דהוי מתנה על מש"ב. משא"כ אם מתנה בתנאי מהרי"ב שהביא רמ"א בש"ע, והב"ח שאם תפול לפניו שלא יהיו הקדושין קדושין למפרע. נמצא שאינה זקוקתו לגמרי. גם התה"ד גם הרב"י מודים ועל זה לא כתב נשתקע וכו' ומה שהבין הב"ח בתה"ד שהמנהג שכתב הוא מנהג מהרי"ב ואין חלוק והפרש ביניהם. נראה שמעולם לא היה כך דעת התה"ד וריחוק שבין שני תנאים הללו הוא כרחוק מזרח ממערב שהרי לא הזכיר התה"ד כלום מתנאי כפול. ולא הזכיר כלום שיתבטלו הקדושין למפרע (וצ"ל לפי"ז דתנאי שכתב התה"ד. היו נוהגים להתנות בעל מנת. שא"צ לכפול תנאו. ואז אין מזכירים ביטול הקדושין) ותדע שלא היה דעת התה"ד באותו מנהג. שנהגו בימיו לעקור הקדושין למפרע. דא"כ למה הביא רמ"א התנאי הזה משם מהרי"ב הרי גם התה"ד ס"ל הכי ובמראה מקום הי"ל לרמוז כך ד"מ התה"ד מהרי"ב א"ו ש"מ פשוט דדברי התה"ד הם כפשטן. ולכן הקשה התה"ד על המנהג מהירוש' ועל זה כתב הרב"י נשתקע וכו' משא"כ אם עיקר הקדושין למפרע לא הוי מעמש"ב ועוד הוכיח מדברי התה"ד עצמו שהקשה מן הירו"ש דמתנה עמש"ב תנאו בטל. וקשיא מה היה חסר תלמו"ד להביא ראיה ממנו להקשות ממאי דאיתא בכתובות ר"מ אומר כל המתנה עמש"ב תנאו בטל. ר"י אומר בדבר שבממון תנאו קיים. מ"מ הכל מודים בדבר שאינו של ממון שתנאו בטל, וא"כ למה הביא ראיה מן הירושלמי אלא פשוט דמשו"ה מייתי מן הירו"ש משום דאיירי בפירוש ראיה פרטית ממש לנדון דידיה. שמפרש איזהו מתנה עמש"ב כגון אם מתי לא תזקק ליבום דהוי ממש כמו אם מתי לא תזקק למומר. משא"כ בתלמו"ד שאין לו ראיה ממנו רק ראיה כללית כל המתנה וכו' ולא פירש כגון מה הוי מתנה עמש"ב: גם מפרש הבבלי והירו"ש שהביא התה"ד לא פליגי כלל ומר אמר חדא ומא"ח ול"פ. דהירו"ש דאסר איירי בתנאי שכתב התה"ד שלא תזקק למומר דהוי כמו אם מתי לא תזקק ליבום. ותלמו"ד דשרי איירי מן התנאי שהוא כתנאי מהרי"ב שעוקר הקדושין למפרע. נמצא שאינה זקוקה ליבם ובהכי איירי תלמו"ד אלא מעתה וכו' דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה וכו' דמיעקרי הקדושין למפרע ואף לפי' התוס' שכתבו דוקא מן האירוסין דאי מן הנישואין ודאי מקדשא נפשה וכו' היינו נמי מן הסתם. אבל במפרש שמתנה כן בפירוש דאדעתא דהכי לא מקדשא נפשה. גם התו"ס מודים. וא"כ כו"ע בחדא מחתא נינהו ול"פ. הגמרא דידן והירו"ש. גם התה"ד ומהרי"ב גם התו"ס מודים. גם הרב"י מודה לתנאי מהרי"ב והב"י בלי ספק שלא ראה בזה ולא עיין בדברי מהרי"ב. והתה"ד לא ידע מתנאי שהיה בזמנו ואפשר שבימי התה"ד עדיין לא חידש מהרי"ב אותו תנאי ולכן גם הרא"י לא זכר דברי מהרי"ב כלל. ע"כ תוד"ק: ככל הדברים האלה כ' הרב בית אהרן למהר"א קריספין ז"ל. דכל זה שכתב הרב"י הוא כשמתנה שלא תזקק ליבם דהוי מעמש"ב, אבל התנאי שלא תהיה מקודשת למפרע דבזה אינו מעמש"ב כלל. אלא שלא תהיה מקודשת מעיקרא בזה יודה הרב"י ז"ל ע"כ. גם הרב ראש משביר ח"א אה"ע סי' מ"ז הבי"ד הרב רב פעלים כתב דאעג"ב דהגו"א והדב"מ כתבו דמ"ש מרן בב"י על דין התה"ד ישתקע הדבר וכו' איירי אפילו בדינו של מהרי"ב ומור"ם. הנה עינינו הרואות דאינו כן דהא מפורש בב"י הטעם משום דהוי מעמש"ב. ובתנאי של מור"ם ליכא למימר הכי, וכן מוכרח בלא"ה לומר דחלוקים הם. דהא מור"ם לא ציין על התה"ד באותו הדין ע"כ וכ"כ השערי רחמים. ח"ב אה"ע סי' ל"ז שהשיב שדעת מרן ז"ל שכתב לא ראינו וכו' מי שהתנה כן. דר"ל בתנאו סתם. אבל לא באופן שאם תפול לפני היבם שלא תהיה מקודשת למפרע. דבזה לא גילה דעתו דעת עליון כדת מה לעשות. וכן הוכיח מהתשב"ץ ח"ב סי'י"ז שהביא שאין נכון לקדש על תנאי שאם תפול לפני היבם תהיה פטורה. ולא תפול לפני אחיו לא לחליצה ולא ליבם ויועיל התנאי. שזה מעמש"ב ותנאו בטל והכי איתא בירו"ש פ' הפועלים וכו' ומדלא הזכיר ההיא דפ' הגוזל דמינה משמע דאם התנה בפירוש מהני כיון דאומדנא כהתנה בפירוש חשיב וכמ"ש התה"ד משמע דיש לחלק בין הך דהגוזל דההיא דהירו"ש. דבהתנה סתם ע"מ שלא תזקק ליבום ל"מ. דהו"ל מעמש"ב כהירו"ש דאסר. ואין ההיתר מבואר בתלמו"ד כמ"ש הרב"י. משא"כ בפירוש שאם תפול לפני יבם שלא תהיה