פרחי כהונה כא

לא שנא. וכ"ש להציל מידם. דאי לא שרו ליה יפסיד כל חובו בדיחוי כל שהוא ע"כ. והביאו מרן ב"י בסימן רמ"ד עיי"ש וכ"פ בש"ע שם: ועוד זאת שנית התירו כעין זה. בישראל הממונה על המטבע של מלך שכתב מור"ם ז"ל בהגה סוס"י רמ"ד שדינו כדין ישראל הממונה על המכס. אלא שחלוקים בטעמם דבמכס מותר בקבולת וכ"ש אם כל הריוח לעכו"ם כמ"ש שם בהגה. אך גבי מטבע אין היתר רק אם כל הריוח לעכו"ם ולא בקיבולת. דלא שייכא הכא קבלנות. כי אם לישב ולעשות מלאכה של הכאת המטבע. ומ"ש מור"ם דינו כדין מכס. לא קאי אלא אדסמיך ליה שהזכיר בהגה בשיריותא שכל הריוח לעכו"ם. וזה הוא דעת מרן ב"י שממנו שאב מור"ם בהגה. דלא כהמג"א שחלק על הרבים בזה. כ"ב הרב מטה יהודה שם, דבהני תרתי התירו אף שקובע מלאכתו לעכו"ם רק ליום השבת. וטעם מה שהתירו בזה היינו משום פסידא. כמבואר בהדיא גבי מכס בהמרדכי. וכן גבי מטבע בב"י בסי' רמ"ד ורמ"ה. אך במקום פסידא. לא שרי אלא בהבלעה עם שאר ימים כגון לשנה או לחודש. אבל לקבוע לו מלאכה רק בשבת. אם שיהיה כל הריוח לגוי אסור. וכמ"ש הרב מטה יהודה שם דזה שהוצרך מור"ם ז"ל. להשמיענו גבי מטבע שיהיה כל הריוח לעכו"ם דשרי משום פסידא דהא אתיא במכ"ש מדין מכס בקיבולת שכל הריוח לישראל. ואפי"ה שרי משום פסידא: כל שכן בדין מטבע שכל הריוח לעכו"ם דשרי משום פסידא. וזה דעתו של מרן ז"ל שלא כתב דין מטבע משום דאתי במכ"ש. אלא שהוצרך מור"ם ז"ל להודיענו בדיוק דבמקום דליכא פסידא אפילו בכה"ג שיהא הריוח לגוי אסור. דמ"מ הרי הוא נוטל שכר שבת עכ"ל: והשתא הכא במאי דקמן שעלה על דעת ק"ו להעמיד נכרי על יום השבת לגבות המכס (לא ריגי) ויהיה כל הריוח לגוי. הגם דמדינא שרי דגוי אדעתא דנפשיה קא טרח. מ"מ כיון שאינו גובה המכס בשאר הימים רק ביום השבת. הרי קובע לו מלאכה בשבת וזה אסרו חז"ל מפני מראית העין דאתו למימר שליחותיה דישראל קעביד. ולא התירו בכה"ג אלא במקום פסידא והכא בענין זה אין כאן פסידא. כי אם מניעת הריוח דלא מקרי פסידא. וכמ"ש הב"י סי' רמ"ד לענין מכס דמיירי הר"ם שהביא המרדכי כמש"ל במי שכבר קנה המכס וצריך לעשות תקנה שלא יפסיד ממונו אי נמי במי שחייב לו השר מעות וקונה המכס כדי להציל החוב מידו עיי"ש. אבל בענין זה שלא הקדים מעות אין כאן כי אם מניעת הריוח. ולא התירו בזה אפילו שיהיה כל הריוח לגוי. וכמו שדייק המט"י ממה שהוצרך מור"ם ז"ל. להשמיענו דין מטבע וכו' כמש"ל: וליכא למימר דשאני התם שהישראל נהנה ממלאכת הגוי מיהת במה שמשכירו בין בקיבולת בין בשכירות: דהא איכא שכר שבת מ"מ ובדין הוא שיהיה אסור. משא"כ הכא שאינו נוטל ממנו כלום וכל ההנאה לגוי לחודיה ובדידיה קטרח. אף שהישראל קובע לו מלאכה רק בשבת אין חשש. דלא היא. דמה יועילנו מה שאינו נוטל כלום כיון דהפעולה היא מוטלת עליו לעשות. אף שמעמיד הגוי בדרך היתר מ"מ לא פלט מהחשד שיאמרו שהוא שכיר יום. כיון שלא קבע לו מלאכה רק בשבת נראה כשלוחו. וכמו שמפורש בדברי הפוסקים בענין ישראל וגוי שקבלו שדה בשותפות שאם לא התנו מתחילה אין יוכל הישראל לומר לגוי טול אתה חלקך בשבת ואני בחול כיון שהיתה מוטלת עליו פעולת חצי היום בשבת נעשה הגוי שלוחו. עיין רש"י סופ"ק דע"א דף כ"ב בפירוש הסוגיא ההיא וכו'. וכ"כ בהדיא הרב ויאמר יצחק ז"ל א"ח סי' כ"ז עיי"ש. וזהו מחלוקת ר"י ור"ת שהביא הטור בסי' רד"ה דר"י מתיר בתנור שאין חלק ישראל מתעלה. ואוסר בשדה שחלק ישראל מתעלה וכו'. ור"ת אוסר בשניהם כמו שפירש הרא"ש טעם סברתם ועיין ב"י: אלא דאכתי צריך עיון כיון שהגוי הגובה המכס (לא ריגי) אינו גובה בתוך העיר לעיני כל ישראל רק בבית המטבחיים שאין שם דיורין של ישראל. מי נימא כיון דאין שם מבני ישראל ליכא למיחש למראית העין או דילמא לא שנא כיון שהוא בתוך התחום ויכולין לבוא ביום השבת עד שם, ונראה לברר זה ממ"ש מרן ב"י סי' רמ"ד משם תשובה אשכנזית יהודי הדר ביישוב לבדו. אסור ליתן לגוי מעות להשכיר לו פועלים בשבת וביו"ט אעג"ב דליכא מתא דמקרבא להתם הרי עירו מיקרבא להתם. וא"כ בני עירו חשדי ליה ואורחים דמיקלעי לגביה חשדי ליה. ע"כ, ופסקה מורם בהגה סי' רמ"ד ס"א. ומינה אתה דן לכל מקום שיוכלו ישראלים לבוא לשם בשבת כגון שהוא בתוך התחום אעפ"י שאין שם דיורים ישראלים אסור להשכיר לגוי אפילו בקיבולת לעשות מלאכה בשבת דחיישינן למראית העין שמא יאמרו הבאים לשם שהוא שכיר יום. וזהו דאמרינן בפרק מי שהפך דף י"ב אמר שמואל מקבלי קיבולת בתוך התחום אסור וכו'. וא"ר פפא ואפילו חוץ לתחום לא אמרן אלא דליכא מתא דמיקרבא להתם וכו' וכתב הרב"י שם שעיקר פירוש סוגיא זו אשבת קאי. וכ"כ הרמב"ם פ"ו וז"ל פוסק אדם עם העכו"ם וכו'. בד"א בצנעה וכו'. אבל אם היתה המלאכה במדינה או בתוך התחום אסור וכו'. דמשמע כל שהוא בתוך התחום אפילו אין שם דיורין ישראל אסור. דחיישי שמא יבואו לשם ויראו הגוי עוסק במלאכת ישראל ויאמרו שהוא שכיר יום: ואשר נראה לכאורה תיקון לענין זה. הוא מ"ש מרן ב"י סי' רמ"ה משם הר"ן ספ"ק דע"ז במרחץ שלקחוהו ישראל וגוי בשותפות. וגוי מחממו בשבת בשביל חלקו. ונותן מחצית מה שמשתכר בו לישראל ובימות החול שניהם מחממין אותו. כתב הר"ן דנ"ל דשרי. דגוי אדעתא דמחצה שלו קעביד. אעפ"י שישראל