פרחי כהונה רו

נאסרה הכף שבלעה מהביצה ואין בה ס' נגד הביצה ואם היא ישנה ובת יומא צריך ששים כנגד כל הכף לדעת רבינו פרץ דס"ל בכף של מתכות חם מקצתו חם כולו ולדעת מרן שסתם כהרשב"א צריך עכ"פ ששים כנגד כל מה שכתב בכף. עיין סי' צ"ח סעיף ד' ברם אין כאן ספק לאסור בזה. באשר דדעת מור"ם ז"ל שכתב כן הוא סובב הולך עפ"י דעת הפוסקים דסברי מרנן דאף בשאר איסורים אמרינן חנ"נ אף בבלוע. אמטו להכי פסק הוא ז"ל דבכף ישנה צריך ס' נגד כל הכף. אמנם לדעת רבינו הטור ומרן הש"ע ז"ל דאתכא דידיה סמכינן דסברי דלא אמרינן חנ"נ רק דווקא בבשר בחלב ולא בשאר איסורין. אם הוציא דבר איסור בכף ונאסר הכף כשהחזירו לקדירה אין צריך ס' מן הקדירה רק נגד האיסור שבלוע בכף ותו לא. וכמבואר כל זה בסי' צ"ב ס"ד עיי"ש: וכן כתב הב"ח בסי' צ"ח לתרץ מה שמקשה בדברי רבינו הטור אהדדי דבסי' צ"ח כתב גבי כף ישנה דמשערי בכולה דנ"נ. ובסי' ק"ז גבי הוצאת הזבוב מן הקדירה ונאסר הכף שאם חזר ותחב הכף בקדירה לא משערינן כנגד כל הכף אלא כנגד הזבוב. ותי' דרביהט"ו נמשך אחר מסקנת הרא"ש דהעיקר כרבינו אפרים. דלא אמרינן חנ"נ אלא בבשר בחלב ולפיכך גבי איסור זבוב השיג על המחמיר וס"ל דאין משערינן רק כנגד איסור אבל גבי כף הבלוע מבב"ח ביומו אמרינן הכלי נ"נ וצריך לשער בכולו כדכתב הכא ע"כ. ועיי"ש וכ"כ הפרישה. ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: בענין החמאה מבושלת של גוים נשאלתי מאת אח"י יפ"ת נר"ו אם יש בה איסור או לא: תשובה כתב הרמב"ם בפ"ג מהמ"א הט"ז החמאה שבשלה עכו"ם אסורה. משום גיעולי עכו"ם ע"כ וכתב עליו הכ"מ ובב"י י"ד סי' קט"ו דהרמב"ם לטעמיה אזיל דסבר דסתם כלי עכו"ם הם בני יומן כמו שנתבאר בסי' קכ"ב באר היטב. אבל לדעת כל שאר הפוסקים שסוברים דסתם כלי עכו"ם אינם ב"י אינה נאסרת משום גיעולי עו"ג. דאין כאן גיעול. דכיון שאין הכלים בני יומן נטל"ף הוא עכ"ל ופסקה מור"ם בהג"ה שם: אמנם הרב בית יהודה במנהני ארגיל בעניני איסור תערובות ס"ה כתב וזל"ה נוהגין היתר בכאן בחמאה של עכו"ם. אבל בחמאה שבשלה עכו"ם דהיינו מה שקורין בל' ערבי סמ"ן נוהגין בה איסור כמ"ש הרמב"ם ז"ל. דאעג"ב שכתב מרן ז"ל דהרמב"ם אזיל לטעמיה דס"ל סתם כלים שכ' הם בני יומן וכו' מ"מ אנו שנוהגין לאסור סוברין דהוי לכתחלה מי שקונה סמ"ן מן העכו"ם. והך דאינן בנ"י לא הוייא אלא בדיעבד עכ"ל ועיין עוד באות שלאחריו שם. אך לא משמע כן ממ"ש הרמ"א בסי' קכ"ב סו' בהג"ה בהדייא דכל דבר שנעשה בשבילו, ולא בשביל דבר אחר. אעפ"י שהוא של עכו"ם וישראל קונה ממנו לכתחלה מותר. דמאחר דכבר נעשה ביד עכו"ם מיקרי דיעבד ע"כ ולא מצינו למרן ז"ל דפליג על זה שכן משמעות הש"ס בפ' אין מעמידין דל"ח ע"ב א"ר ששת האי מישחא שליקא דארמאי אסור. אמר רב ספרא למאי ניחוש לה אי משום איערובי מיסרא סרי. אי משום בשולי עכו"ם נאכל כמות שהוא חי אי משום גיעולי נכרים נותן טעם לפגם הוא ומותר עכ"ל. ופסקו הילכתא כרב ספרא. ועיין בטור סי' קי"ד שמן ומים חמים של עכו"ם מותרים וכו' ולא משום גיעולי נכרים וה"ה למים חמים שלהם ע"כ. וכתב בב"י משם הרמב"ם ז"ל דהא שאין בו משום גיעולי נכרים. מפני שהבשר פוגם את השמן ומסריחו עיי"ש. וכתב הב"ח דטעם זה שכתב הרמב"ם לפי דס"ל דסתם כלים שנ' הויין בני יומן. לפיכך כתב דהטעם מפני שהבשר פוגם את השמן. אבל רבינו שכתב בסתם דלית ביה משום גיעולי נכרים. אפילו הבשר משביח את השמן. נמי שרי. כיון דסתם כלים שנ' אינן בני יומן עכ"ל. וכן פירשו הט"ז והש"ך בדעת הש"ע עיי"ש והרי מיירי בכאן שמותר לקנות מהן לכתחלה וא"כ ה"ה בחמאה שבשלה עכו"ם מותר לכתחלה לקנות ממנה: וצ"ל לדעת הרב בית יהודה כמ"ש התשב"ץ ז"ל בח"ג סי' יו"ד שאיסור בחמאה מבושלת משום גיעולי נכרים היינו משום דהוי כאומר לו עשה בשבילי דחשוב לכתחלה. וקדירות שאינן בנ"י אעג"ב דנטל"פ הן אינו מותר אלא בדיעבד. דבזה כו"ע מודו דאסור וכמ"ש בב"י בשם הרשב"א וכ"פ בש"ע סי' קכ"ב שם: אלא דעם כל זה אין מקום להקל בחמאה של עכו"ם לפי מה שכתב הרב פרי תואר בסי' קט"ו סק"ח מה שהעיד בגודלו ששמע מפי מגידי אמת ב' כיתי עדים אשר שמעו מפי הרואים כי בזמנים הללו חדשים מקרוב באו שנתחכמו הגוים לעשות הרכבה שמערבין חלב גמל בחלב טהור ועושים ממנו חמאה. כאשר העידו על זה עדים נאמנים את אשר ראו עיניהם ככל הדברים האלה והוסיפו עוד לומר כי דבר זה לא מקרה הוא. אלא שקבעו עצמן הגוים על הדבר. לצד כי באמצעות הרכבת חלב גמל עם חלב טהורה, מוציאים חמאה בהפלגה. ומספקים כל בני היישוב. ולפי עדות זה נראה לי ברור לאסור החמאה. והגם דאמרו חז"ל חלב טמא אינו עומד וכו' לא בחנו רז"ל אלא בחלב טמא בלא הרכבת טהור, אבל ע"י תערובת הוא עומד ונקפא. אלא דאין לאסור אלא במקומות שנמצאים הגמלים דוקא. עוד נראה לי לאסור כל שיש חשש לתערובת חלב במקומות שהחמאה ביוקר והחלב בזול ונחשדו לערב אסור. וכמו שהגידו עדים שראו חתיכת חלב מעורב תוך החמאה וזה אינו קרוי גזירה. אלא חשש איסור דאורייתא. ושומר נפשו ירחק ממנה. ע"כ השייך לענינינו: הרי שו"ר לפניך עפ"י הדברים האלה דבעיר "גירויל" אשר אתה דר שם דנמצאים שם גמלים הרבה מצאה