פרחי כהונה רה

ועיין להרב המגיד בפ"ב מה"ש הלכה ז' דהא שהתירו ליהב להו בידים כתב משם גדולי הפוס' דמיירי שנותנו עליו כשהוא מהלך ונוטלו ממנו כשהוא עומד דלא גרע מבהמה כמ"ש שם בגמרא. דבלאו הכי אסור הוא להאכילו בידים עיי"ש: ומעתה תם דינא דבאשה הזקנה הזאת שנטרפה דעתה הגם שקרוב לודאי דספו לה איסורא. לא חיישינן לה כיון דשוטה בעלמא היא. ואין מצווין עליה להפרישה מאיסורא. ואעפ"י שאינה אוכלת עפ"י דעתה ורצונה רק מה שנותנים לה משמשי האופיטאל. מ"מ הרי כתב רי"ו נ"א ח"א והביאו המ"א סי' שמ"ג וז"ל אין למחות בכותים המאכילים את הקטנים איסור. אבל אסור לומר לכותי להאכיל אותם איסור עכ"ל. והכא נמי צריך להזהיר את השמשים שלא יתנו לה רק חלב וכו'. ואם יקרה שיתנו לה בשר נבילה לית לן בה. ועיין בשו"ת החת"ס חאו"ח סי' פ"ג מענין זה וכו' ובשו"ת מהר"ם שי"ף א"ח סי' קס"ג: והשתא חל עלינו חובת ביאו'ר שהאשה הזאת שנטרפה דעתה מחמת זקנה דיינינן לה כדין שוטה לכל האמור, או דילמא אין לדון בדין שוטה אלא מה שמפורש בחגיגה דף ג' דאיתא שם ת"ר איזהו שוטה היוצא יחידי בלילה. והלן בבית הקברות. והמקרע את כסותו. ופליגי בה רב הונא ורבי יוחנן. דלרב הונא עד שיהיו כולן בבת אחת. ולר"י אפילו באחת מהן דעביד להו דרך שטות, ופירש"י איזהו שוטה האמור בכל מקום שפטור מן המצות ומן העונש ואין קנינו קנין ואין ממכרו ממכר ע"כ, ופסקו רבינו חננאל שם והרא"ש בריש חולין כרבי יוחנן מדתני לקמן בברייתא איזהו שוטה זה שמאבד כל מה שנותנין לו. משמע באחת מהן דעביד לה דרך שטות דנחשב כשוטה. ולכאו' נראה דעכ"פ אינו נחשב לשוטה רק אי עביד חדא מהני אבל מידי אחרינא לא. אמנם כתב הרמב"ם בפ"ט מה"ע הלכה ט' השוטה פסול לעדות מה"ת לפי שאינו בן מצות ולא שוטה שהוא מהלך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים בלבד. אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מן הדברים. אעפ"י שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים הרי זה פסול ובכלל שוטים יחשב עכ"ל. וכתב הכ"מ משמע מדברי רבינו דס"ל דה"מ דקתני בברייתא לאו דוקא. אלא ה"ה לכל דבר שדרך השוטה לעשות אותו והנך לדוגמא נקטינהו ומפני כך לא הזכיר רבינו אותם דברים הנזכרים בברייתא. אלא סתם וכתב כל מי שנטרפה דעתו וכו' לכלול גם שאר דברים שלא נזכרו בברייתא ע"כ וכ"כ בב"י באה"ע סי' קכ"א וסיים ונראה שהכריחו לפרש כן מדחזינן דבברייתא קמייתא קתני תלת. ולא קתני מאבד מה שנותנים לו. ובאידך ברייתא קתני מאבד מה שנותנין לו ולא קתני אינך תלתא. ואם איתא דהני ד' דוקא קשיא על ברייתא קמייתא, אמאי לא קתני מאבד מה שנותנין לו. ובאידך ברייתא לא קתני הנך אלא ודאי הני לאו דוקא אלא לדוגמא נקטינהו. והך ברייתא נקטא הנך לדוגמא והך ברייתא הך ע"כ. והחונן לאדם דעת יחוננו בינה דעה והשכל. ללמוד וללמד לשמור ולעשות אכי"ר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: למעלת יקר רוח איש תבונה. רב' חסד"א ורב' חנ"א ה"ה כהה"ר חיים אלזרע נר"ו בעי"ת ינקרמאן יע"ה: ידיד נפש, מכתבך הבהיר הגיעני לנכון ונתבשרתי מרוב טוב שלומו כן ירבה לעד: מה ששאל מעלתו. ע"ע ביצה שנתבשלה בקדירה ונמצא בה אפרוח. ועם שהיה בקדירה יותר מששים נגד הביצה. אסרת התבשיל. לפי זה שראית בש"ע יו"ד סי' ק' ביצה שנתבשלה בקדירה שנמצא בה אפרוח הו"ל בריה שאפילו באלף לא בטיל. ורק שנסתפקת בכלים מה דינן: תשובה. עד שפקחת עיני שכלך על מ"ש מרן בסי' ק' ס"א דבריה אפילו באלף לא בטיל. הי"ל לעיין יפה במ"ש בסעיף ב' שאחריו שכתב. דבר שהוא בריה שנתבשל עם ההיתר וכו' ואם מכירו זורקו והאחרים והרוטב צריך שיהיה בהם ס' כנגדו ע"כ. והכא נמי בנדון שבא לפניך כיון שהביצה נכרת. עם האפרוח ויש ששים בתבשיל כנגד הביצה זרוק והתבשיל מותר. דעד כאן לא אמרו רז"ל בריה אפילו באלף לא בטיל. היינו לבטיל היא גופה כשאינה ניכרת ויהיה הכל מותר דכיון שהיא בריה אינה בטול ולעולם שמה עליה. אבל אם היא נכרת ויכול ליטלה מבין התערובות. מעתה אין כאן איסור רק פליטתה וכשיש ששים כנגד מה שפלטה מותר: אמנם אחת היא על כן אמרתי שצריך שתדע בידיעה נאמנה. שהוציאו הביצה בראשונה קודם שעירו מן התבשיל באופן שהיתה הקדירה במילואה והיה בה כדי לבטל פליטת הביצה בששים. אך אמנם אם לא הוציאו הביצה עד לבסוף שהתרוקנה הקדירה ולא נשאר בה שיעור ששים כנגד הביצה. חוזרת הביצה ואוסרת מה שנשאר עמה בקדירה שלא היה בה שיעור ששים. וכמ"ש בסי' ק"ו ס"ב חתיכה שיש בה חלב שנתבשלה בקדירה שיש בה ס' לבטל החלב. צריך ליזהר שלא יסיר שום דבר מהקדירה בעוד חתיכת האיסור בתוכה דחישינן שמא תשאר באחרונה. בשעה שאין בקדירה ס' לבטל החלב ע"כ. וא"כ אם נודע לך בבירור שכן הוא שהוציאו הביצה תחלה הכל מותר גם התבשיל אם היה קיים גם הכלים: גם אין להסתפק לאסור מצד אחר לפי מ"ש מור"ם בסי' ק"ז ס"ב אם לקח דג טמא עם הכף מן הקדירה וכו' אסור להחזיר הכף לקדירה ואם החזיר צריך ס' מן הקדירה נגד האיסור ולא נגד כל הכף ע"כ וכו' עיי"ש וכתבו המפרשים ז"ל דהיינו דווקא בכף חדש דידעינן כמה בלע אבל בישן נעשה נבלה וצריך ס' נגד כל הכף וכמבואר בסי' צ"ח ס"ה עיין בב"י סי' זה ובש"ך ובפר"ח ובאה"ט. ואם כן השתא הכא שהוציאו הביצה עם הכף