פרחי כהונה רג

ביד רמה אבל באונס אין חיוב וכמש"ל. ושמא כוונתו לומר דבאמת אין חיוב מן הדין רק שנהגו להתענות מפני זהירות בעלמא משום כבוד התורה: ועיין בשו"ת הח"צ ז"ל שאלה י"ז שנשאל על ענין השריפה שנפלה בפתע פתאום בפראג ונשרפו כמה ס"ת וכו' והרב השואל פי' בדברי רש"י ש"כ בזרוע שאין יכול להציל וכו' שכוונתו היא דאף שאינו מכוין להכעיס רק שאינו יכול להציל צריך לקרוע. ונדחק לפרש כן ממאי דאמרינן בפ' האורג וכו' העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע הא למה זה דומה לס"ת שנשרף. וקשה הא אין זה להכעיס ואינו דומה כלל למעשה דיהיוקים: אלא ע"כ לו' דאף שאינו מכוין להכעיס רק שאינו יכול להציל חייב לקרוע. וא"כ גבי מת ג"כ אין ביד אדם להצילו. ג"כ צריך לקרוע והח"צ ז"ל השיבו דעיקר כוונת רש"י דלא בעי למימר כל שאינו יכול להציל כגון בשריפה גדולה חייב לקרוע. אבל אם היתה אש קטנה שיכול להציל פטור דנמצאת אומר יציבא בארעא וגיורא בשמי שמייא. אלא כך נראין עיקרן של דברים דאף רש"י ז"ל מודה לשאר הפוס' דלא מחייב אלא כשאדם שורפו להכעיס וכמ"ש הר"ן וכמעשה דיהויקים דאיכא חילול ה'. אבל כל שנעשה הדבר בפתע פתאום כגון בשריפה גדולה. שאלמלא היתה ההשגחה בתחילה היו מקדמים לכבות השריפה. ויכולים להציל ועתה שנעשה בפתע פתאום לא היה ביכולתם להציל אינו חייב לקרוע אפילו הרואים ממ"ש שהרי אין כאן חילול ה' וההיא דהעומד על המת ודאי דוגמא בעלמא היא ע"כ תוד"ק הרי דאף ברואה ס"ת שנשרף ממש והוא במקום שאין חילול ה' אינו חייב לקרוע ומינה נלמוד למי שנפל מידו לאונסו שאינו חייב להתענות לא הוא ולא אחרים: וחזו"ן הרביתי לאגרות הרמ"ז ז"ל סי' ל"ז שנשאל ע"ז והשיב לו כי יפה דין ויפה גזר הרב השואל שגזר ע"ע ג' הפסקות של ב' ימים והמציא לו רמז ע"ז וכו' והוסיף להזהירו שיקבל עליו מהיום והלאה לנהוג כבוד בכל כתבי הקודש ובכלל לכבד לומדי התורה. וגם יגיה הס"ת ההוא. וישמח לבו אם ימצא איזה טעות הפוסלו וא"ל ימצא ג"כ גיל יגיל כי די לו בכבוד זה היותו מוחזק לכשר ודאי ולחפות עליו על אשר נפל מידו ע"כ הנה הרואה דברי קודשו יורה יורה וידין דמילי דסברא נינהו ומדת חסידות שנו כאן. אבל אין מורין כן לרבים: איברא דהרב חיים שאל ח"א סי' י"ב נשאל ג"כ ע"ע זה והשיב עד שאתה שואלני אם הרואה שנפל ס"ת חייב להתענות. אעיקרא דדינא הא דפשיטא לך שמי שנפל מידו הוא עצמו שחייב להתענות אינו בתלמוד ופסקי רבוואתא קמאי. אמנם מנהג יש' תורה שגם אשר יפלו מידו התפילין מתענה וכ"ש בס"ת, והביא מ"ש הרב משפטי שמואל והרב מהר"ם בן חביב ואגרות הרמ"ז ז"ל וכתב עליהם דמסברא קאמרי מרנן או מילי דחסידותא וכו' וכתב דסברא היא דמי שנפל מידו הס"ת יש סברא לומר דנתגלגל עון זה של זלזול ס"ת על ידו ומה גם אם בא הדבר מצד שלא נזכר כהוגן אבל לרואים נראה דאין לחייבם בתענית, שהרי גבי הרואה ס"ת שנשרף לא אמרו אלא בזרוע וכמעשה שהיה. וכמו שהוכיחו הפו"ס הרב ח"צ והרב שבו"י והרב בית לחם יהודה וכו' עיי"ש וסיים עלה בידינו מיסודן של ראשונים ואחרונים דהרואה ס"ת שנשרף באונס אינו חייב לקרוע דבעינן דוקא בזרוע לאפוקי נשרף פתאום כמבואר בתשובת הרבנים הנ"ל וא"כ נראה דה"ה הרואה ס"ת שנפל אינו חייב להתענות כיון דנפל מיד הנושא באונס ושלא מדעת. ונהי דמי שנפל מידו אף שלא נזכר בש"ס ופו"ס ראשונים טוב שיתענה ומה גם דהמנהג להתענות אפילו תפילין מידו אבל הרואה אין חייב להתענות וכל זה אני אומר מן הדין אבל ודאי המחמיר ומצטער על כבוד התורה תבוא עליו ברכה. ועוד אני אומר דבנפל מידו תפילין נתפשט מנהג לה בכל יש' והמקיל הוא מן המתמיהין זולת אם הוא תש כח וקשה עליו התענית וכ"ש אם הוא צור"מ וממעט בלימודו יתן צדקה לכפר עון נפילת התפילין, אבל למי שנפל ס"ת מידו אין להקל ח"ו שצריך שיתענה ועיי"ש ע"כ תוד"ק: האמנם הרואה להרב שדה הארץ ז"ל הנ"ל יראה שהוכיח דבין מי שנפלו מידו תפלין בין שראה בעת שנפלו מיד חבירו חייב להתענות. משום שראה זילזול כתבי הקודש. אשר לא כן ידמה הרב חיים שאל ז"ל כנ"ל ומה גם דממקום שממנו הוכיח השד"ה ממנו הוא עצמו יצא לו להח"ש דדוקא מי שנפל מידו. אבל לא הרובה שכן דייק מלשון הכנה"ג בסי' רפ"ב ביו"ד שכתב מי שנפל ס"ת מידו חייב להתענות. משפטי שמואל סי' י"ב עכ"ל הכנה"ג הרי דלא כתב אלא מי שנפל ס"ת מידו וכמ"ש הרב משפטי שמואל ולא זכרו כלל רואה עכ"ל לח"ש ועוד חיזק דבריו במחב"ר א"ח סי' מ' אות ג' שכתב שכבר כתבתי בתשובתי בס' חיים שאל שאין הרואה שנפלו התפלין חייב להתענות וכן מוכח מדברי הרב משפטי שמואל ומתשובת מהר"י מברונא שהביאו הרב אליה רבה שלא כתבו אלא דמי שנפלו לו תפלין מתענה. וזה המנהג הקדום. ואם איזה בנ"א רצו להתענות מפני שראו נפילת התפילין לגרמייהו עבדי שלא ידעו לחלק בין רואה למי שנפלו מידו ואינו מנהג עכ"ל והביאו בשע"ת שם סק"א והרב כף החיים הנד"מ הביאו ג"כ וכ"כ פתה"ד ודלא כמ"ש שדה הארץ והביא עוד מ"ש הברכ"י בלו"ד סי' רפ"ב בשיו"ב אות ד' שכתב דאפילו הרואה ס"ת שנפל אין חייב להתענות מן הדין יעו"ש ע"כ: עלה בידינו מכל האמור דמדינא אין חייב להתענות אף למי שנפלו מידו תפילין או ס"ת רק לפי המנהג דוקא. ואף לפי המנהג אין חיוב רק למי שנפלו מידו אבל לא לרואה אותם שנפלו מיד חבירו ואם רצו להחמיר על עצמם העומדים שם ורואים הנפילה להתענות תבא עליהם ברכת טוב אבל אין מורין כן וכמ"ש החיים שאל