פרחי כהונה רב

הכתב ולחתוך אח"כ הגיליונות עד שישוה האורך להיקפו כי לא היה לחוש שיהיה ארוך יותר אף אחר הקציצה מאחר שמגדילין קצת הכתב. אלא ודאי דאסור לחתוך העודף ע"כ: אלא דהרב משאת בנימין סי' ק' כתב היפך מזה הביאו הרב החסיד שבכהונה מורנו המלך דוד הכהן יחש"ל בספר קרית חנה דוד סי' כ"ד דף ק"ז שכתב דאף בס"ת תו"מ לא קדוש כל הגיליון רק מה שצריך לס"ת כגון הגיליון של מעלה ושל מטה כמפורש בהקימ'ר.וטעמא דכל הגיליון שצריך לס"ת הוא שימוש לס"ת דאי לאו הגיליון בטילה הס"ת ולכך חלה עליו קדושה אבל הגיליון שאינו צריך לס"ת. למה יחול עליו קדושת ס"ת מאחר שאינו שימוש לס"ת כלל ע"כ מהמ"ב. וכתב עליו הרב שבות יעקב בח"ג חלק יו"ד סי' פ"ו ודחה כל ראיותיו. ומסיק וז"ל הגיליונים הארוכים יותר משיעורם אסור לחותכם מס"ת דאין לחלק כלל. והכל נכלל בכלל גיליון. כי כל המחובר לקדושה הוא קדוש כמוהו. וכן היא דעת הרב ספר יריאים בעמוד היראה סי' ט'. ועיין בספר ווי העמודים למהר"י טייב סק"ז שכתב שלדעת ספר יריאים כל הגיליון קדוש אפילו מה שאינו צריך. וסיים וכן משמע מדברי הסמ"ג והסמ"ק עיי"ש. (והביא ג"כ ראיה ממהרימ"ט חלק ב' יו"ד סי' ד' על זה עיי"ש) וכתב כלל היוצא מדברינו אלה דגיליון הספרים אעפ"י שאין צריך לס"ת יש בו קדושה גמורה ואסור לחתוך אותה. דלא כמו שעלה על דעת המ"ב כי כל דבריו מופרכין וכו'. וכן משמע מדברי מהר"מ פדוואה עכ"ל. והשיבו ג"כ הרב הנז' נר"ו מדברי ביאור הגר"א מההיא דרב הונא דלעיל וכו' וכן הוא מופרך מההיא שכתבתי משם הרב בה"י הנ"ל הרי ראינו ראיה דסברי מרנן אמבוהא דרבנן דאף כל היותר מהשיעור הצריך לגיליון הס"ת אסור לחתוך ולהעמידו על שיעורו. ודברי המ"ב לא עלו בהסכמת כל הפוסקים: ומעתה אין מקום להתיר לחתוך מהגיליון יהיה מה שיהיה כשיעור או יותר מכשיעור. ומה גם לפי מה שכתבת אין כאן עדיפות מכשיעור שהרי צריך להיות למטה טפח ולמעלה ג' אצבעות, ושיעור אצבעות אלו הם נמדדין באגודל. כמ"ש הש"ע ביו"ד סי' רע"ג ס"א ועיי"ש בבאר הגולה. ושיערנו כמה פעמים שיעור זה באגודל ומצאתי שארבעה גודלים הם עשרה סאנטים בקירוב, וא"כ נמצא שאין כאן יותר משיעור דאליבא דכו"ע אסור לחתוך אפילו כל שהוא: ומה שיצאת לטעון שמצטערים בהגבהתו מצד כובדו אין טענה זו מספקת שהרי כתבנו לעיל משם מהר"מ פדוואה ז"ל. שגם בשאילתו טען הסופר לומר שיש צד היתר אם יחתוך הגיליון שהוא הידור להקל למשא. והשיב לו דאסור מההיא דרב הונא וכו' שאדרבה יש שם הידור מצוה גדול מזה שיהיה ארכו כהיקפו. ואפילו הכי לא היה יכול לחתוך וכמש"ל. וכ"ש שאין כאן טענה של כלום שאם ימצא איזה אחד חלש שאינו יכול להגביהו. בודאי יש בן פ"י גבורי כח שנח להם להגביהו בנקל. וכן כתב בהדיא השבו"י וז"ל ואי משום כובדו שאין יכול להגביהו מה בכך. משום זה אין לחתוך העודף על השיעור. דמשום זה אין לבטל קדושת ס"ת. ומשא שקשה לזה האחד נוח לשנים או לשלשה, וחלילה להקל בשביל זה בקדושת ס"ת עכ"ל. הראת לדעת מכל האמור שאין שום צד להקל בזה ולא תגע בו יד להורידו מקדושתו ח"ו נראה זה מה שכתב בבאה"ג יו"ד סי' של"ד סעיף מ"ז בחרם ר"ג שלא לקצץ גיליון ספר אפילו לכתוב עליו ע"כ. ודי לנו בזה. וה' יאיר עינינו בתורתו אכי"ר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: שאלה. חיים שאל ע"ע ס"ת שנפל מיד השמש לארץ בזמן שהיו הצבור בבית הכנסת וגזר הש"צ יצו' על הצבור שיתענו וכן יעשו וקיימו גזרתו. ושאל המורה אם יפה הורה: תשובה איתא בפ' ואלו מגלחין דף כו' ע"א א"ר חלבו א"ר הונא הרואה ס"ת שנקרע חייב לקרוע שתי קריעות אחד על הגויל וא' על הכתב וכו' ועלד שם בשמעתין מעשה על התפלין עיי"ש וכו' ומסקינן הכי אמר שמואל לא אמרו אלא בזרוע וכמעשה שהיה ע"כ ופירש"י בזרוע שאין יכול להצילו וכמעשה שהיה דיהויקים ע"כ וכ"כ הר"ן שם שנשרף בזרוע ביד רמה להכעיס וכמעשה דיהויקים. אבל אם נפלה דליקה באונס ונשרף שם אינו חייב לקרוע כלל ע"כ וכ"פ מרן הש"ע ביו"ד סי' ש"מ סל"ז וא"כ לפי האמור אין כאן מקום ללמוד מזה שיש להתענות על שנפל ס"ת מידו דקרא דקאמר במעשה דיהויקים ולא פחדו ולא קרעו את בגדים מכלל דבעו למיקרע אינו אלא במקום שיש חילול ה' שעשה להכעיס כיהויקים. אבל זה שנפל מידו הס"ת לאונסו אין כאן חרדה. ואעג"ב דהתם קריעה והכא צום. מ"מ נלמוד מינה מה התם שנשרף באונס אין חייב לקרוע ה"נ כשנפל באונס אין חיוב להתענות. שלפי חומר המעשה כן חומר החרדה. אלא שהרב מ"א בא"ח סי' מ"ד סק"ה כתב משם הרב משפטי שמואל סי' י"ג שכתב סמך קצת למה שנהגו העולם להתענות כשנפלו תפילין על הארץ וה"ח כשנפל ס"ת וכן הזכירו בחה"ט סי' מ' והרב שדה הארץ ח"ג סי' ל"א הבי"ד ה' משפטי שמואל וז"ל ודע שתפילין יש בהם קדושה וכו' וכשנופלין מידו שייך בהם זילזול והוא האמרו חז"ל שתפילין שנשרפו צריך לקרוע שתי קריעות וכו' ואחרי שהם כס"ת. וכי יסתפק האדם שמי שנפל ס"ת מידו לא יתענה וקצת ראייה יש ממ"ש שהרואה ס"ת בחלום שנשרף צריך להתענות אפילו בשבת וזה ספיק לתת סמך למנהג שנהגו העולם שמי שנפלו לו תפילין שמתענה עכ"ל. הרי דעיקר נדונו של הרב משפטי שמואל דברירא ליה דחייב להתענות לפי המנהג בנפל ס"ת או תפילין מידו הוא עפ"י ג"מ שם דאלו מגלחין. ובאמת צריך עיון דהתם מיירי בעושה להכעיס