פרחי כהונה ר

על ענין הס"ת לעומת המחברת. אשר בקצה היריעה נתפרת. שלפי דברי קודשו היא מותרת. הנה עם כל מה שכתב כת"ר. לא ערבתי אל לבי להתיר. כי לפי קוצ"ד לא מצאתי שום צד להקל ממ"נ. שאם באת לדון בזאת הרצועה כדין טלאי בעלמא לא מצאנו ידינו ורגלנו בכחא דהתירא. שהרי לכל מכשירי הטלאי בס"ת אין גם אחד מהם שהכשיר בטלאי כזה. שכל הטלאים דמיירי בהו אינם אלא במובלעים בתוך היריעה לאחות הקרעים. אבל בכגון דא שהוא על כל פני אורך היריעה יצא מגבול הטלאי. ואינו אלא תוספת העודף על היריעה להרחיב הגיליון כמ"ש כת"ר. ואף גם זאת הוא פסול דבעינן שיהיה הגיליון מגוף היריעה עצמה ולא ממה שמצטרף אליה מעלמא. שכן הוא מדוייק מלשון הרמב"ם פ"ט מהס"ת ה"ב והעתיקו מרן הש"ע סי' רע"ג שיעור הגיליון וכו'. וכן כל בין דף לדף שני אצבעות לפיכך צריך להניח בתחלת כל יריעה וסופה כרוחב אצבע וכדי תפירה וכו'. וכן הוא ה"ל במסכת פ"ב מניחין בין דף לדף וכו' דמשמע שצריך להניח מגוף היריעה עצמה וכן דעת רבו של הרב בית יהודה ז"ל שכתב במנהגים השייכים לס"ת אות י"ב מעשה שלא הניח גיליון כדי לגלול בעמוד שבסוף הספר. ודעת הרב בית יהודה היתה להקל לתפור דף חלק עם היריעה. דלא גרע מיריעה אחרונה שמותרת לעשות מדף א'. ועוד דשיעור גלילת כל העמוד אינו אלא למצוה אבל בדיעבד סגי בגיליון קצת. אמנם רבו ז"ל עכב על ידו ואמר שיש לגנוז אותה יריעה ועושין אחרת כהלכתה דבעינן השיור של החלק מגוף היריעה עצמה, אבל מה שתפור חשוב כנפרד ואינו כמחובר לס"ת. והוכיח כן קצת מלשון רש"י ז"ל בפ"ק דב"ב עכ"ל. ונראה דלשון רש"י הוא מ"ש בסוף דף י"ג על מאי דאיתא בגמ' עושה בראשו כדי לגול עמוד ובסופו כדי לגול היקף וכו' ופירש"י מניח קלף חלק לגיל ע"ג העמוד וכו' ומדנקט רש"י לשון מנוח וכו' ולא כמ"ש בגמ' עושה וכו' מוכיח מזה דהשיור של החלק יהיה מגוף היריעה עצמה ולא מן המחובר אליה כמשמעות לשון מניח וכו' ואפשר דלזה לא דקדק מל' מס' הנ"ל או מהרמב"ם דנקטו גם הם לשון זה. דאיכא למימר דלא דקו בלישנייהו. אבל מלשון רש"י דדקדק בלשונו ונקט לשון מניח ולא לשון עושה כמ"ש בגמרא מזה יש הוכחה: אמנם התשב"ץ בח"ב סי' צ"ג כתב בפשיטות להתיר לכתחלה לתפור דף א' עם היריעה לגלול העמוד וטעמו משום דאף במקום הכתב התירו לעשות יריעה מדף א' כ"ש שלא במקום הכתב עיי"ש. והוא כדס"ק דהרביא"ו כמש"ל. ודוחק לומר דאישתימטייהו להרביא"ו ורבו ז"ל דברי התשב"ץ הללו. דכל יומא שמעתתיה בפומייהו. ונוכל לומר דבכוונה העלימו עין מדברי התשב"ץ הללו. משום דנדחקו מלשון מניח דנקט רש"י וכו'. אמנם לדידן אין נפקותא מינה ומידי. דגם התשב"ץ מודה בנדו"ד דאסור לצרף אל היריעה רצועה להרחיב הגיליון דע"כ לא התיר אלא משום דיכול לעשות יריעה מדף א' אבל כגון זה דלאו בתורת דף הוא לא קאמר ואף דשיעור הגליון הנז' בהקומ"ר ובפוסקים הוא רק למצוה ולא לעכב מ"מ גרוע טפי במקום שלא נעשה כהלכתו יותר ממה שלא הניח כשיעור. ואם מחמת הדבק כיון דקיי"ל דהלמ"מ דתופרין היריעה בגידין נמצאת לומר שהיריעה הזאת שאינה תפורה אלא דבוקה עם הרצועה. לא נעשית כהלכתה ומה לי דבוקה עם חברתה מה לי דבוקה לרצועה. מ"מ אינה תפורה אלא דבוקה וכי הרצועה מצלת מדין דבוקה ומעתה אין לנו דין ודברים עם דעת מהרי"ו שאפילו לו יהיה כדבריך שהדבק הנמצא כעת הוא חזק ואמיץ ממה שנמצא בימים קדמונים. מ"מ ל"מ לדבק היריעות שהרי הלמ"מ הוא דדוקא תפורין בגידין ולא דבוקין ומנאה הרמב"ם בכלל עשרים דברים הפוסלים בס"ת אולם מעיקרא הבאתי ראיה מסברת מהרי"ו דאסור לדבק הוא שמא יתפרקו ע"י גלילה. משום דר"ל דבר פשוט וברור. דאי מהא דפסק הרמב"ם לפסול בס"ת שלא נתפר בגידין של בהמה טהורה. יש לו למי שבא לחלוק כנגדו ולומר דדעת הרמב"ם היא דוקא לאפוקי אם נתפרו בפשתן וכ"ש בגידי בהמה או חיה טמאה. אבל בדבק איכא למימר שאין בו פיסול שהרי לא נזכר הדבק לפסול בדברי הרמב"ם לכך עשיתי לימוד ק"ו מדברי מהרי"ו. ומה אם העמודים שרבו המקילים בהם אם לא היו מחוברים כמ"ש הדגמ"ר והרבנים וכמ"ש בפ"ת שם. עכ"ז אסר מהרי"ו לדבקם בדבק שמא יתפרקו ברוב הימים, כ"ש וק"ו היריעות להדדי בדבק דשמא וקרוב הוא שיתפרקו ע"י גלילה והידוק שזה מושך לכאן וזה מושך לכאן. הרי דמחמת חשש הפירוק לחוד ראוי לאסור לדבק היריעות בדבק. וכ"ש בשניהם יחד. דהלמ"מ הוא דבעינן תפורים בגידין. אבל מה שמעכ"ת יצא לחלק בדבק בין הזמנים. מאנה הנחם נפשי בזה. שהרי עד ממהר תשובת הרשב"ש ז"ל שהביא הברכ"י ז"ל בההיא שחיבר דף א' עם שני דפין בדבק טוב ואינו ניכר אלא בעיון דק וכו'. צא ובדוק הנמצא כזה בין סופרי הזמן שיוכלו לעשות כן. שהרי אפילו בגלד דק שמדביקים על היריעה נראה למרחוק ובוודאי פשוט הוא שהדבק הנמצא כעת אם לא גרוע הוא עמה שנמצא מאז מ"מ לא טוב הימינו: ומ"ש כת"ר כי הדגמ"ר וב"י דחו דברי מהרי"ו בשתי ידים. אתו הסליחה כבודו לא דקדק בזה. כי לא דחו רק מ"ש הרמ"א משם תה"ד אם תפרו העמודים במשי וכו' דאם אפשר לתקנה בגידין אין קורין בה עד שיתקננה. דדעתם דתפירת העמודים אינה מעכבת כיעו"ש. אבל מ"מ סברי מרנן דמצוה לתופרם כמ"ש מרן הש"ע סי' רע"ח ויכרוך על העמודים ויתפרנו בגידין וכו'. ולכן ודאי ס"ל לכתחלה אם בא לדבקם בדבק ל"מ כדעת מהרי"ו שם משום דדינם לתופרם