פרחי כהונה קצח

והחרימוה והתרו בה. שאם לא תחזור בה לא יקבורה בקברי ישראל ולא שבה ומתה וכתב שיש לקוברה לארורה הזאת מתשובת הרשב"א הנ"ל דאפילו במינים ואפיקורוסים מתעסק ישראל בקבורתם וכו' ע"כ: והב"ח סי' שס"ב בסופו כתב הך סברא דא"ז וכתב עליו תימא דהא מהך דאין קוברין רשע אצל צדיק מוכח להדיא דמתעסקין בקבורתו של רשע. ומהך נמי דאין קוברין רשע חמור אצל רשע קל שמעינן אפילו ברשע חמור וכתב דאפשר לחלק בן קבורה גרידא להתעסקות קבורה דוודאי קוברין אותו. אבל אין להתעסק בקבורתו להמציא לו תכריכין וצרכי קבורה של שאר מתים אלא מניחין אותו בקבר כמו שנמצא בלא תכריכין והכי נקטינן ע"כ. נראה דס"ל כהרשב"א לענין קבורה. אולם מה שהעמיס כן בכוונת הא"ז, כתב השד"ח דקשה דמפורש יוצא בא"ז מהראיות שהביא נראה דכוונתו על הקבורה ממש. גם תמה על מ"ש לתכריכין וכו' לפי שלא ראה בתשובה הרשב"א הנ"ל דגם תכריכין הוא כמו קבורה: וסיים שם השד"ח ולפי האמור נראה דאחר דהרשב"א פשיטא ליה דקוברין את המומרין וכו' דאין קוברין בכלל כל דבר. וגם מרן הב"י הביא דבריו בשתיקה וכן דעת הב"ח. וכן נראה שהוא דעת מהר"י הלוי וכן דעת הגאון חת"ס. ומרן החבי"פ חיים בי"ד. וכן מוכח ממה שכתבו בסי' שמ"ה הרבנים מרן והרמ"א והש"ך לענין מעצ"ל והכי נקטינן. דסברת הא"ז יחידאה היא ע"כ: וכ"כ ה' שבט יהודה יו"ד סי' של"ד לענין מנודה ובסי' שמ"ה וענין מאבד עצמו לדעת משם תשובת הרשב"א שהביא ב"י דהא דאין מתעסקין עמהן לכל דבר. לא לענין קבורה ותכריכי המת אמרו. וישנו בנותן טעם דקבורה בזיונא דכולהו חיי היא וכל שהוא כבוד לחיים עושין עיי"ש. ומפורש יוצא בש"ע סי' שמ"ה ס"ג דמנודה דינו כמעצ"ל. והיינו מנודה משום אפקירותא שעבר על ד"ת שהוא פורש מדרכי ציבור. כמ"ש הרשב"א שהביא ב"י סי' של"ד: וכ"כ ה' ויאמר יצחק ז"ל יו"ד סי' ק"ב משם הרבנים הנז' עיי"ש. וכ"כ הרב חכמת אדם כלל קנ"ו לענין מעצ"ל שקוברין אותו ולובשין אותו תכריכין ומטהרין אותו וכו' ומבואר מדבריו שזה המעצ"ל חמור משאר רשעים הפורשים מדרכי צבור וכו' שכתב וז"ל המעצ"ל הוא רשע שאין למעלה ממנו שנאמר ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש וחמור מכל חייבי מיתות שבתורה שיצרו גבר עליו לתאוה או כעס וכיוצא וכו' ולפי"ז כ"ש בנדו"ד דבעל עבירות לשאט נפש בוודאי קוברין אותו וצור ישראל יטהרנו. ויסיר את לב האבן מבשרינו. לעובדו באמת ובלב שלם אכי"ר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן נה מעשה בס"ת שביום שמח"ת כשהוציאוהו לחתן בראשית נמצא בו בתחלתו יריעה בת שתי דפין א' חלק נגלל על העמוד וא' כתוב. ונסתפקתי אם יש לפוסלו משום זה או לא: תשובה. לכאורה נראה לפוסלו לפי מאי דאיתא בהקומ"ר דף ל' ת"ר עושה אדם יריעה מבת ג' דפין ועוד בת שמנה דפין פחות מכן ויתר על כן לא יעשה וכו' ע"כ ופסקוה כל הפוסקים להלכה הרמב"ם וכו' וש"ע יו"ד סי' ער"ב סעיף ג' ומעתה שהספר הזה לו נעשה כתיקון חכמים יש לפוסלו האמנם אחר האמת אין לפוסלו אחר שכבר נעשה בדיעבד וכמו שכתב הסמ"ג הס"ת משם ר"ת בתיקון שלו דכל זה למצוה אבל לא לעכב וכ"כ המרדכי בהלכות קטנות פ' הקומ"ר סי' תתקנ"ח וכ"כ מוהריק"ו שורש ק"ל משם הסמ"ג וכ"כ התשב"ץ בשו"ת ח"ב סי' צג' שאפילו בתוך הספר אם אי אפשר לעשות יריעות אלא בנות ב' דפין או אחד היינו מתירי' בשעה"ד שאין זה מהדברי' הפוסלי' ס"ת ולא נאמר אלא למצוה היכא דאפשר. והרמב"ם ז"ל לא מנה זה בכלל דברים הפוסלים ס"ת בפ"י מהס"ת. וכ"כ בפירוש שלא נאמרו דברים אלו אלא למצוה ולא לפסול ע"כ וכ"כ הט"ז סק"ד משם הסמ"ג והמרדכי וסיים וא"כ אם לא נכתב רק שני דפין ביריעה כשר בדיעבד וכ"מ ברמב"ם דלא חשיב זה בין הפסולים. דמה שכתב הש"ע בסי' רג"ע סעיף ה' כל אלו הדברים אינם אלא למצוה מן המובחר ואם שינה כשר עכ"ל קאי גם על סי' זה. עכ"ל הט"ז: ועיין בפתחי תשובה סק"ח שכתב משם התפאר"ת למשה שאפילו דף אחד כשר וכן הורה למעשה, וכ"כ הפמ"א חב' סי' קע"ט וכ"כ בתשובת הרשב"ש סוס"י קכ"ו ובתשובת שבו"י ח"ב סי' פ"א ובתשובת מהר"י מינץ סי' י"ב דאפילו דף אחד כשר בדיעבד וכ"ה בתשובת שב יעקב סי' כ"ז. וכ"כ בברכ"י שם אות ו' משם השבו"י ומהר"י מינץ והרשב"ץ, וכ"כ הגיליון מהרשב"א משם דבש שמואל אבוה"ב סי' שמ"ה. וכ"כ הרב פנים חדשות והרב אמרי ברוך ז"ל: אלא דמ"מ לא יצאנו מידי ספק דדילמא עד כאן לא שמענו דכשר בדיעבד. אלא היכא דלא איפשר בחליפין. למימר דצריכים לסלק יריעה זאת ולעשות אחרת כתקנה. דזה לא מיקרי דיעבד. והנה בביאור על המרדכי מהגאון ה"ר מרדכי בנעט ז"ל כתב דמשמע דכשר בדיעבד היינו באם אי אפשר לתקוני. אבל מכ"מ המ"ל אם אפשר לסלק היריעה ולכתוב אחרת. צריך לעשות כן. אבל מכללא דמהריוק"ו שמענו דכשר בדיעבד לגמרי עכ"ל: ונראה להוכיח כדעת מוהריק"ו דכשר בדיעבד לגמרי מהא דקאמר בברייתא שם דפחות מ"ג דפין לא יעשה. בד"א בתחלת הספר, אבל בסוף הספר