פרחי כהונה קצז

בנישואין דאיכא מצוה אפילו יש לו בנים. ולא החמירו בהם אלא עד שלשים וכיון דפגע בו הרגל בטל גזירת ל'. כמו בשאר מתים. ואפשר לומר דהכי דעת הברכ"י דלא חילק בין או"א לשאר מתים דקאמר סתם. דאם פגע בו הרגל בטולי בטליה לגזירת ל' גם לענין נישואין ומה גם שדברי קודשו באו עמ"ש הש"ע בס"א אסור לישא כל ל' יום וכו' ואפילו על או"א וכו'. ועל כולן קאמר דהרגל מבטל גזירת שלשים. לענין נישואין ודו"ק: ולענין גילוח ורחיצה וכו'. הנה הפ"ת שם בסק"ב כתב משם החת"ס סי' שמ"ח שהעלה שמי שהתירו לו לישא בתוך ל'. עפ"י המבואר בש"ע פשוט דמותר לכבס וללבוש. דלרוב הפוסקים, אינו מן הדין לאסור נהי דנהגינן להחמיר וכו' הכא אין להחמיר דנפק מינה קולא בימי חתונתו. ומכ"ש באיסור רחיצה. דלכ"ע אינו אלא חומרא. ולענין תספורת, פשוט ג"כ דביום חתונתו ממש מותר להסתפר וליטול ע"כ. וכן כתב הרב שד"ח ה' אבילות אות כ' משם מרן החבי"פ בספר חיים ביו"ד סי' צ"ה באבל על או"א. שחל יום שלשים שלו ביום חופתו דמותר לגלח ולכבס. אף במקום שנהגו שלא להסתפר ביום ל' ע"י גערה משום דביום החופה יו"ט שלו וגם אם נותן קידושין קודם החופה למי שנוהג כן, שרי לגלח דלא מסמנא מילתא לקדש כשהוא מנוול וכתב השד"ח דלא ראה הרב ז"ל. דהרב אליהו רבה. בסי' קב"ל אות ד' מתיר לגלח לנושא אשה אף בתוך שלשים לאו"א וכ"ש ביום ל'. ע"כ: ומעתה עפ"י האמור. מותר לו להחתן הנז' לכנוס כלתו לחופה לאחר שבעה. ולגלח ולרחוץ ביום חתונתו ולא יבוא עליה עד סמוך לחשיכה. ערב הרגל של חג הפסח. ואעפ"י דחופה קונה בבתולה ומותר לבעול בשבת ויו"ט שכבר קנאה. מכל מקום מהיות טוב יתייחד עמה מבעו"י סמוך לחשיכה. לפי מ"ש המג"א באו"ח סי' של"ט ס"ק י"א משם מ"ב דאפילו בתולה יש לייחד קודם שבת. כיון די"א דחופה שלנו לא מיקרי חופה. ועיין מחצית השקל שם. וכ"כ באה"ט שם משמו. לכן על צד היותר טוב יעשו כן. ומיום שנכנסה לחופה עד ערב הרגל שיתבעל. הוא ישן בין האנשים, והיא ישינה בין הנשים. וכ"כ הזכו"ל שם משם בארות המים. וכתב שעל כן הסכימו שלא תטבול האשה בעת נישואיה ע"כ ועיין ש"ע סי' שפ"ג. וכן עשו בנדון שלפנינו. ואם משום חופה נדה אין קפידא שלהקת הפוסקים סברי מרנן דעושין חופת נדה עיין ש"ע אה"ע סי' סא' סב', ובבאה"ט ועיין בית יהודה למהר"י עייאש אה"ע סי' ג' וסי' לג' ועיין עיקרי הד"ט יו"ד סי' כ"א אות ד'. ועיין זכו"ל אה"ע אות כ' ואני תפלה לאל עליון יאיר ענינו במאור תורתו. להוציא דין לאמת לאמיתו. ויטע בלבנו אהבתו ויראתו. ללמוד וללמד לשמור ולעשות ככל מצותו אכי"ר החותם פה עי"ת תמושנת יע"א בניסן דהאי שתא התרצ"ד ליצירה ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן נד נשאלה באיש יש' שבחיי חיותו פירש מדרכי חיים לדרכי מיתה. רח"ל ופרק ממנו עול מלכות שמים ועול מצוה. והלך בדרכי לבו בכל אשר יפנה ירשיע במאכלות אסורות וחילול שבת. ומאכל חמץ בפסח. ואוכל ושותה ביוה"כ. ועד אחרן הכביד נשא נכרית בנימוסיהם. ועתה פגעה בו מדת הדין ונאבד מן העולם. ובני חברה קדישא חברת ג"ח נסתפקו אם רשאין לקוברו בקברי ישראל או לא: תשובה כתב רבינו הטור סי' שמ"ה כל הפורשים מן הצבור והם שפורקין עול מצות מעל צואריהן ואינם בכלל יש' בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כניסיות ובתי מדרשות והמומרים לעכו"ם אין מתעסקין עמהם בכל דבר. אלא אחיהם וקרוביהם ולובשים לבנים וכו' ואוכלים ושמחים וכו' ע"כ וכתב מרן ב"י גבי מעצ"ל בבד"ה משם הרשב"א בתשובה דבכל מקום שאמרו אין מתעסקין עמהם לכל דבר לא לענין קבורה ותכריכין אמרו אלא שאין קורעין ולא חולצין ולא מספידין וכו' כדאיתא באבל רבתי: אמנם בדרישה סי' שס"א כתב משם אז' שאסור להתעסק בקבורת אדם שידוע שהוא רשע. ובס' א"ז עצמו סי' תכ"ב ח"ב כתב אדם ידוע שהוא בעל עבירות אסור להתעסק בקבורתו. והביא ראיה מירושלמי דתרומות פ' האשה שהלכה. בטבח שהיה מאכיל ליש' נבילות וטריפות וכו' והיו הכלבים מלקקין את דמו וכו' וא"ל רבי חנינא ארפינון דחון דידהון קא אכלין ותניא באבל רבתי כל הפורשין מדרכי צבור אין מתעסקין עמהן לכל דבר משמע אפילו לקבורה. ובג"מ דילן נמי אסקינן וספדו לו וכו' וקברו אותו וכו' זה לבדו יבוא אל קבר וכו' ומסקינן האי דצדיק ליהוי ליה כפרה. הנך לא להוי להו כפרה. הילכך אומר רבי יצחק (המחבר) שאסור להתעסק בקבורת אדם דידוע שהוא רשע ולא עשה תשובה ע"כ. הרי לסברת הרב א"ז הא דתנייא אין מתעסקין עמהם לכל דבר. דמשמע אפילו לקבורה פליג אהרשב"א דמפרש הא דאין מתעסקין עמהם לכל דבר. היינו לשאר מילי דאין וכו' אבל לא לענין קבורה: ומעתה נחזי אנן דעת רבני האחרונים ז"ל אי איכא מאן דחש לסברת הא"ז. והנה ראיתי להפ"ת סי' שמ"ה וסי' שע"ד שכתב משם הגאון חת"ס ז"ל דסבירא ליה דלענין קבורה מחוייבים לקוברו. וכ"כ השד"ח בס' אסיפ"ד מע' אבלות סי' קכ"ז במעשה שהיה לפניו במומר וכו' שהורה דרשאין לקוברו. והביא סברת החת"ס הנ"ל. והרבה להשיב על כל ראיותיו עיי"ש וסיים על כן נראה כדעת הרשב"א וכדפסק החת"ס והביא עוד מ"ש ה' חיים בי"ד למרן החבי"ף משם שו"ת מהר"י הלוי ז"ל סי' מ"ט בארורה אחת שכופרת בעיקרי האמונה ואוכלת ביוה"כ וחמץ בפסח ומלאכה ביו"ט.