פרחי כהונה קצו

וה' ינחנו בדרך אמת לאמיתה של תורה אכי"ר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן נג נשאלתי באלמון אחד ששידך בתולה אחת, ותבע זמן הנישואין ויהי כי קרבו הימים ממש בתוך עשרה ימים לזמן הנישואין. מת אבי החתן. ופגע רגל חג הפסח בתוך ל' למיתת אביו. ואם ימתין עד ל"ג לעומר. חיישינן שמא יתבטלו הנישואין ח"ו. וגם הוא תלו ביה טפלי בנים קטנים בני עשר וכו'. ואין לו מי שישמשנו אלא אמו זקנה. ונפשו לשאו"ל הגיעה, אם יוכל לכנוס תוך ל' יום למיתת אביו. או לא: תשובה לדבר בס"ד כתב הש"ע יו"ד סי' שצ"ב ס"ב מתה אשתו אסור לישא אחרת עד שיעברו עליה ג' רגלים וכו'. ואם לא קיים פריה ורביה. או שיש לו בנים קטנים. או שאין לו מי שישמשנו מותר לקדש מיד ולכנוס אחר שבעה ולא יבא עליה עד עד לאחר שלשים יום. אא"כ לא קיים מצות פו"ר. שאז מותר לבוא עליה אחר שבעה. הג"ה. וה"ה בשאר אבילות. ואפילו באבילות דאביו ואמו מותר לישא ולבוא עליה אחר שבעה. אם לא קיים פריה ורביה ע"כ הא קמן פשוט דאפילו באבילות דאביו ואמו הדין כן. דמי שיש לו בנים קטנים. או מי שאין לו מי שישמשנו. מותר לכנוס אחר שבעה וכו'. אלא שיש לדקדק בדברי מור"ם בהג"ה. דנקט תנאי זה דאם לא קיים פו"ר דמשמע דוקא במי שלא קיים פו"ר הוא דאמרינן הכי ולא בשנים אחרים. מי שיש לו בנים וכו' דאי לאו הכי הו"ל למימר וה"ה בשאר וכו' ואפי' וכו' דאו"א הדין כן. והנה משמע דקאי אכולהו תנאי דכתב מרן המחבר וי"ל דהא דנקט תנאי זה. הוא דאתא לאשמועינן דעכ"פ באבלות דאביו ואמו ליכא למימר דלא יבא עליה לאחר שבעה. רק לאחר שלשים. כדי למעוטי בשמחה כל מאי דאפשר משום כבוד אבילות או"א. קמ"ל. דאפי"ה משום קיום פריה ורביה. לא אמרינן כן. ולא אתא למעוטי האחרים. אלא לאשמועינן רבותא דביאה ופשוט הוא. וכן מצאתי כתוב בהזכו"ל יו"ד הלכות אות עי"ן: ומעתה בנדון שלפנינו שיש לו בנים קטנים. ואין לו מי שישמשנו. מותר לכנוס אחר שבעה ולא יבא עליה עד לאחר שלשים. כפסק הש"ע וכדכתב מורם ז"ל: וצריכין עוד לברר ענין זה והוא כיון שפגע בו הרגל דקיי"ל דהרגל מבטל גזירת שלשים. אם גם בענין זה דאסור לבוא עליה עד לאחר ל'. מי אמרינן דהרגל מבטל גזירת ל' גם בזה ומותר לבא עליה ברגל ומצאתי להרב ברכי יוסף ז"ל יו"ד סי' שצ"ב א' שכתב עמ"ש הש"ע אסור לישא כל שלשים יום וכו' ואם הרגל ביטל ממנו גזירת שלשים. ה"ה דבטל איסור זה ויכול לישא אשה תוך שלשים. דהרגל בטולי בטלה לכל גזירת ל' ופשוט. עכ"ל והרב בי"ל שם הביא דברי הברכ"י אלו והביא עוד דברי הרב בארות המים סי' כ'. שכתב שמי שמתה אשתו קודם ר"ה כמו י"ב יום. שכבר הפסיק אבלותו מגזירת ל'. אי שרי לינשא ערב הסוכות. וכבר קיים פו"ר אך יש לו בנים קטנים ואין לו מי שישמשנו ומסיק דאעג"ב דמותר לו לכנוס. אסור לו לבא עליה עד אחר ל' יום. דהרגל אינו מבטל הל' גם לענין זה יע"ש. ובתחלה עלה על דעתי לומר דחולק על הברכ"י אמנם אחר שראה דברי הברכ"י בספרו אורו עיניו וחזר בו. ותירץ יתיב וקאמר דאין שום הכרח לומר דחולק דהרב בארות המים ז"ל לא החמיר אלא דוקא בנדונו שהאבילות היא שמתה אשתו. ומשום הכי אסור לבעול כל ל' יום. ולא מהני הרגל לענין זה. דכל פחות מל"י אינו שוכח אשתו הרא'. אבל באבל על שאר מתים בזה גם הוא יודה. דהרגל מבטל גזירת ל'. וכדברי הברכ"י ז"ל והרב ברכ"י ז"ל לא מיירי אלא בסתם אבל שאינו אלא על אשתו דאיסורו אינו אלא משום שמחה אמנם באבילות על אשתו גם הוא אין הכי נמי דמודה לנדון הרב בארות המים ז"ל. עכ"ל הזכו"ל: הרי למדנו מדברי קודשם ז"ל דכולהו מודו. דגם לענין זה דנישואין אמרינן דהרגל מבטל גזירת שלשים והוא הדין והוא הטעם בנדו"ד דיכול לבא עליה ברגל וכו' אלא דיש לחקור בנדו"ד. דהוא אבל על אביו וקיי"ל דהא דהרגל מבטל גזירת שלשים. היינו דוקא בשאר מתים. אבל באביו ואמו. אפילו פגע בו הרגל לאחר ל' אינו מבטל עד שיגערו בו חביריו. כמ"ש הש"ע או"ח סי' תקמ"ח סי' ט' וביו"ד סי' שפ"ט סי' ה' לענין גיהוץ וסי' ש"צ סי' ד' בהג"ה לענין גילוח. ובסי' שצ"ט סי' ד. וא"כ הכא שהוא אבל על אביו. אפילו פגע בו הרגל אינו יכול לבוא עליה ברגל. ונראה לומר דהכא בענין נישואין. הרגל מבטל גזירת שלשים. אפילו באביו ואמו. דהא מרן הש"ע שם בסי' שצ"ב ס"א כתב ולאחר ל' מותר אפילו על אביו ועל אמו. ואפילו לעשות סעודה ע"כ. ושם בב"י כתב משם הרא"ש וז"ל מתוך כך היה אומר ר"ת. אעג"ב דאסרינן באביו ובאמו עד י"ב חדש. ליכנס לבית השמחה. שרי לישא אשה אחר ל' יום. ואפילו יש לו בנים גדולים דלא אסרי אלא בית השמחה דליכא מצוה. אבל נישואין אפילו יש לו כמה בנים איכא מצוה, דאמרינן בפרק הבע"י דף ס"ב. הלכה כרבי יהושע דאמר ישא אשה בזקנותו. והר' יוסף ז"ל הביא ראיה לדבריו וכו'. ובמסכת שמחות. על כל המתים אסור לילך לבית המשתה עד ל"י. ועל אביו ועל אמו י"ב חדש. אלא א"כ היתה סעודה של מצוה עכ"ל. הרי דבנישואין לא מחמירינן יותר משלשים אפילו באביו ואמו. משום שהיא מצוה. כאמור ולפי"ז הוא הדין הכא דאמרינן דהרגל מבטל גזירת ל' לענין נישואין אפילו באביו ואמו ולא דמי לענין גיהוץ ותספורת. דאין הרגל מבטל גזי' שלשים דידהו. משום דהתם ליכא מצוה. מה שא"כ