פרחי כהונה קצה

בשבט ע"כ. ונראה דאישתימטתיה מ"ש ב"י ביו"ד על דברי התשב"ץ הנ"ל דאילו עיני"ק שלטו שם לא היה כותב כן. דבאמת אחר נשיקת עפרות זהב לו לא דמיין אהדדי דשאני ההיא דב"מ כמבואר בב"י א"ח סי' נ"ה שכתב על דברי האגור שממנו מקור דין זה. דנראה ללמוד כן מש"ס דערכין דף ל"א דאם מכר בית חומר בט"ו לאדר הרא' דלא עלתה לו שנה עד ט"ו באדר של שנה הבאה. דכתיב עד מלאת לו שנה תמימה וכן לענין בכור שמוזהר להקריבו תוך שנתו. דכתיב תאכלנו שנה בשנה עיי"ש בש"ס ומזה יליף להשלמת י"ג שנה לבר מצוה. וכמ"ש בהגהמ"ר סוף פרק החולץ אות קט"ז דאין קטן מצטרף לדבר שבקדושה עד שיהא בן י"ג וחדש העיבור בכלל. וכדאמרינן בירוש' דחזרת בתולים תוך ג"ש לבתולים. ואיסור סימנין תליא בעיבור שנה. דכתיב לאל גומר עלי. וא"כ כי היכי דליכא למימר בבתי ערי חומר ובכור. דאותו של ט"ו באדר ראשון משלים שנה לט"ו בשבט. ה"נ לענין השלמת י"ג שנה אותו שנולד בכ"ט לאדר לא אמרינן דמשלים שנה בכ"ט לשבט. אלא צריך להמתין עד כ"ט באדר עכ"ל דר"ל כמו דבבתי ערי חומר ובכור דכתיב בהו שנה אמרינן חדש העיבור בכלל, כן לענין השלמת י"ג שנה כיון דדרשינן לאל גומר עלי דאיחור סימנין תליא בעיבור שנה. הוי כאלו נאמר בו שנה בהדיא. ולהכי אמרינן ביה ג"כ חדש העיבור בכלל. אשר לא כן במשפט רשעים בגיהנם דלא אמרו רק י"ב חדש, וא"כ אין חדש העיבור בכלל. וכמ"ש בב"י יו"ד סי' ת"ג שפירש דברי התשב"ץ עפ"י שיטה זו דערכין: וזולת מ"ש לעיל לחזק דברי ב"י מש"ס דפרק השואל המשכיר בית וכו' לחדשים נתעברה למשכיר וכו' עוד ראיה לדברי קודשו ממ"ש בהגהות מרדכי שם הגהה מרבי יצחק בן הקדוש חיים זצ"ל שנשאל על אודות מניקה אם צריכה להמתין חדש העיבור מלבד כ"ד חדשים או לא. והשיב שצריכה להמתין גם חדש העיבור כן פסק רבינו מאיר אחר שמצינו בפרק מי שאחזו כמה היא מניקתו שתי שנים ולא הזכיר כ"ד חדשים צריכה להמתין שתי שנים שלימות ע"כ ועיי"ש. ובהגהות מיימוני פי"א מה"ג כתב מדתלו רבנן בחדשים ולא אמרו שתי שנים (הוא בברייתא בפ' אעפ"י דף ס' ת"ר מיניקת וכו' לא תינשא ולא תתארס עד כ"ד חדש וכו') ש"מ חדש העיבור סליק למנין כד"ח ע"כ. ועיין בב"י אה"ע סי' י"ג ובש"ע שפסק כהגה"מ ועיין בט"ז משם התה"ד שיישב דעת מור"ם ז"ל שהביא הגהמ"ר בפירוש שתי הלשונות דבגיטין קתני שתי שנים. ובכתובות כתיב כ"ד חדש וכו' כיעו"ש. איך שיהיה ממוצא דבר אתה למד למר כדאת"ל ולמר כדאת"ל, דהיכא דתלו חכמים ז"ל בלשון שנה חדש העיבור בכלל והיכא דתלו בלשון חדש אין חדש העיבור בכלל ועיין עוד כענין זה בטור יו"ד סי' שצ"א שכתב וז"ל תניא על כל המתים נכנס לבית המשתה לאחר ל'. על אביו ועל אמו לאחר יב"ח ואף אם השנה מעוברת מותר לאחר יב"ח ע"כ. וכתב הבר"י שכ"כ הרא"ש בפרק אלו מגלחין בשם הראבי"ה וש"פ ודייק לה מדקתני י"ב חדש ולא קתני שנה ע"כ: ומעתה עפ"י הדברים האלה מסתבר טעמיה דהתשב"ץ ז"ל דיתענה בתשלום י"ב חדש העיבור בכלל אך באשר כמה פוסקים ז"ל פשיטא להו דיתענה באותו חדש שמתו בו אף אם הוא י"ג חדש. על כן זחלתי ואירא לחוות דעי היפך דעתם הקדושה ח"ו. ועל כן אמרתי אם אפשר להתענות בתשלום י"ב חדש כדעת התשב"ץ. וגם בחדש שמתו בו כשאר פוסקים בודאי טובים השנים אשר יש שכר טוב בעמלם. ואם יקשה עליו להתענות בשניהם. מצוה בפשר דבר. והוא דהנה מצינו ראינו שני טעמים למנהג היא"צ. אחד עפ"י אותה אגדה דמס' רבתי פ"ב בעובדא דרבי עקיבא דפגע בההוא גברא מיתא וכו'. שע"י הקדיש או ברכו שאומר הבן בבית הכנסת בציבור מציל את אביו מן הדין של גיהנם. ואף ששלמו לו י"ב חדש שהוא משפט רשעים בגיהנם מ"מ ע"י הקדיש וברכו שאומר הבן להעלותו ולהכניסו בג"ע אחר שקבל דינו. וזה צריך להיות ביום תשלום י"ב חדש. וכן כתב רבינו מוהרח"ו ז"ל בשער הכוונות בשער הקדיש וז"ל שמעתי ממורי ז"ל שטוב לומר קדיש יתום על מיתת או"א כל השנה כולה אפילו בשבתות וי"ט לפי שאין הטעם כפי מה שחושבים המון העם שמועיל להציל נפש המת מדינה של גיהנם לבד. כי הנה עוד יש בו תועלת אחת והוא להכניסו לגן עדן ולהעלותו ממדרגה למדרגה. וכפי זה גם בשבתות וי"ט יש לאומרו. ואני ראיתי למורי ז"ל שהיה אומר קדיש בתרא בכל שנה ושנה ביום שמת בו אביו בשלש תפלות ע"כ. ומ"ש שהיה אומר קדיש בכל שנה שמת בו אביו היינו כפי מ"ש לעיל משם החת"ס ז"ל שבכל יא"צ כל הצדיקים הזוכים לחזות בנועם ה'. מתעלים ממדרגה למדרגה למעלה מהראשונה ואז מעיינין בדיניה וצריך עזר וסיוע מלמטה. ולכן הבן אומר קדיש להועיל לו להעלותו למדרגה אחרת", ויש עוד טעם אחר כמ"ש הלבוש סי' ק"ב שהוא משום הסכנה שהדין מתוח כנגד אביו או אמו באותו חדש וריע מזלו לכך צריך להתענות ולעשות תשובה ויתכפר לו. וכן כתב בספר חסידים סי' רל"א ורל"ב עיי"ש. והנפקא מינה בין שני טעמים הללו הוא אם יהיה השנה מעוברת ששלמו י"ב חדש קודם אותו חדש שמתו בו. דלפי טעם הראשון שהוא לתועלת המת צריך להיות בתשלום יב"ח דוקא. ולפי טעם השני שהוא לכפר על החיים צריך להיות דוקא באותו חדש שמתו בו דאז ריע מזליה לכן עתה מהיות טוב בשנה רא' בתשלום י"ב חדש יאמר קדיש וברכו והלימוד והדלקת נר לעילוי נשמה שאז יועיל לנשמת אבותיו. ובחדש שמתו בו יתענה לכפר עליו ונסלח לו ובזה יצאנו כל הדעות. וכן נראה ממ"ש מרן החבי"פ בס' כל נשמת כ"ח ח"א סי' ע"ב שהבי"ד השד"ח שם