פרחי כהונה קצד

זה ממ"ש מהר"י מינץ סי' ט' בסוף התשובה דלענין יא"צ דעת מהרי"ו להתענות בשני והוא ז"ל כתב שלא ידע מתחלה דעת מהרי"ו והיה מורה ובא להתענות בראשון דכיון ששלמו למת יב"ח. וכי מפני שנת עיבור השנה יהיה זה נתון בדין חדש יותר לעות אדם בריבו ה' לא ראה אלא יא"צ שלו ברא' וכן לעולם ואי משום אקדומי פרענותא לא מקדימינן הכא משום כיון דמשום כפרה ותשובה הוא לא שייך אקדומי פרענותא. ומ"מ עכשיו שראה דברי מהרי"ו הוא אומר לשואלים יש פלוגתא בזה והם יבררו כרצונם ע"כ. ופירש החת"ס דבריו ז"ל דכוונתו היא דאין זה אלא מאדר לאדר אם מת באדר פשוטה יהיה היא"צ לעולם באדר הראשון דאיכא עכ"פ שם אדר עליו וע"ז שייך לא יעות אדם בריבו שלא לדחות עד אדר השני אבל להמיר אדר בשבט בשינוי שמא לא עלתה על דעתו ולכן זה ברור דאותו שמתו אבותיו כ"ט אדר בשנה מעוברת היא"צ שלו בכ"ט אדר בשנה פשוטה בלי פיקפוק כלל ע"כ: לא זכר ש"ר מ"ש התשב"ץ ופירש דבריו הרב"י דיתענה לסוף יב"ח דוקא אף להמיר אדר בשבט. ונראה דס"ל להגאון חת"ס ז"ל דגם התשב"ץ בשיטת מהר"י מינץ ז"ל אמרה דדוקא מאדר לאדר דאיכא עכ"פ שם אדר עליו אבל לא מאדר לשבט וכן נראה מתשובת הרב נחלת יעקב הבי"ד השד"ח מע' אבילות אות צ"ב שכתב ג"כ כהחת"ס דאם מת בט"ו אלול שנה פשוטה ואחריה מעוברת יתענה בט"ו אלול שהוא יום המיתה. ושאני נדון התשב"ץ דהיה בחדש אדר ע"כ הרי דמוקי ההיא דהתשב"ץ כמ"ש החת"ס: אך מ"מ לא נמלטנו מהקושייא לפי מה שמפרש הרב"י דברי התשב"ץ דטעמו משום דאמרינן משפט רשעי יש' בגיהנם יב"ח ולא אמרו שנה דשמעינן שפיר בהדייא ודעת התשב"ץ אף להמיר אדר בשבט קאמר מר. מתניתין אתייא לסיועיה בפרק השואל משנה ח' דקתני המשכיר בית לחבירו לשנה נתעברה השנה נתעברה לשוכר השכיר לו לחדשים נתעברה למשכיר ע"כ והכא נמי דכוותה לחדשים אמרו ולא אמרו שנה עיין בהגמ"ר לענין הנקת תינוק כ"ד חדש. וא"כ הגם דאיכא למימר דהחת"ס ז"ל מתרץ דעת התשב"ץ דלא מיירי אלא מאדר לאדר מ"מ פירוש הרב"י עומד לנגדו. ועוד קשה לי על מה שטען החת"ס ז"ל על מ"ש הגאון מהר"י מינץ ז"ל דקאמר וכן לעולם וז"ל שפי' לעולם כשיארע יא"צ של זה בעיבור יתענה בראשון מטעם דנ"ל שלא לעות בריבו וצריך להסביר עפ"י המקובל כשם שמשפט רשעים בגיהנם יב"ח כן כל הצדיקים הזוכים לחזות בנועם ה' מ"מ משתנה ומתעלה ממדרגה למדרגה, למעלה מהרא' ויושב גם שם יב"ח ושוב ביא"צ מעיינין בדינו ומתעלה וכן לעולם ע"כ כתב הגאון וכן לעולם לא יעותו בריבו שלא להעלותו למקום משכן כבודו מפני עיבור החדש כן צריך לומר. ועתה אני שואל ובא משפטי רשעים בגיהנם יב"ח לבנה שהם שנ"ד יום בשנה כסדרן. א"כ אם מת בשנת העיבור באדר יהיה לשנה האחרון היא"צ שלו בשבט בכלות שנ"ד ימי השנה וכן בשתי שנים שאחר העיבור ובעיבור שאחר זה יהיה יא"צ שלו בכסלו שכלו לו שנ"ד יום מן שבט שעבר. וכן על זה הדרך לעולם חוזר לאחוריו ומי ראה כזאת ומי שמע כאלה ע"כ. ובהורמנתיה דמר לדעתי קלה כמות שהיא אין כאן קושייא. ותברה בצדה. דשאני שנה רא' שהוא נתון בדין שפיר קאמר הגאון מהרי"מ כיון ששלמו לו יב"ח למה יהיה נתון בדין חדש העיבור יותר לעות אדם בריבו ה' לא ראה. משא"כ בשאר שנים שניצול מן הדין יזכה לחזות בנועם ה' אעג"ב שהוא מתעלה למדרגה אחרת ומעייני בדיניה ביא"צ לאור באור החיים ולולי פירושו ז"ל הייתי אומר דדעת הגאון מהרי"מ ז"ל דסל"מ כהתשב"ץ בחדא דלענין שנה רא' סבר כהתשב"ץ דתלייא בי"ב חדש כמשפט רשעים בגיהנם. ואפילו ישתנה שם החדש מחדש לחדש. ופליג עליה בשאר שנים דפסק כר"י דהעיקר הוא אדר רא' וכמ"ש התה"ד שהביא ב"י שם וזהו דקאמר וכן לעולם דר"ל דלעולם יעשה היא"צ באדר רא' ודעת מהרי"ו שהביא מיירי בשאר שנים ודו"ק עיין ב"י סי' תקס"ח: והפ"ת בסי' תקס"ח א"ח סק"ז כתב משם הרב גבעת שאול סי' ע"ג במת אביו בשנת העיבור בער"ח אדר שני שהוא כ"ט לאדר רא'. יתענה בשנה פשוטה בכ"ט באדר ולא בכ"ט שבט ע"כ וכ"כ ביו"ד סי' ת"ב סק"ו. ולכאורה נראה דמיירי ג"כ בשנה רא' אבל כד מעיינת שפיר נראה דלא מיירי אלא בשאר שנים והעד על זה ממה שהביא ראיה מדברי הב"ח יו"ד סי' ק"ב שכ' על מ"ש בספר חסידים סי' תש"ב וז"ל לאחד היה מת אביו באדר ה והיה מתענה באותו יום שמת אביו ובשנה פשוטה היה מתענה בשבט ואדר מספק עכ"ל. וכתב הב"ח דאישתימטתיה לאותו חסיד הא דאיתא בפ"ק דר"ה דף טו' דקמיבעייא ליה היתה שנה מעוברת מהו. פירש"י אימתי כ"ה שבט הסמוך לטבת או אדר הרא' שהוא במקום שבט. ופשטינן הלך אחר רוב שנים מי ששמו שבט. אלמא דאין ספק באדר הרא' דפשיטא שאינו שבט. והכי נקטינן דא"צ להתענות אלא באדר עכ"ל. דנראה מזה דדעת הגב"ש ז"ל דאתא לאפוקי דלא נימא דאדר רא' הוא במקום שבט כמו שנסתפק בספר חסידים והדין נותן שיתענה בשבט בשנה פשוטה לזה קאמר דלא היא דלפי ש"ס דר"ה אין להסתפק בזה ויתענה באדר ולא בשבט אבל לענין שנה רא' לא מיירי בה כל"ל: וחמות'י ראיתי אור להרב ויאמר יצחק ז"ל בילקו"ד ליו"ד הלכות אבלות שכ' מי שמת אביו או אמו בשנה מעוברת באדר הרא' נראה דצריך להתענות בשנה פשוטה באדר ולא בשבט אעפ"י שהוא תשלום י"ב חדש, וראיה ממ"ש מרן באו"ח סי' נה' סי' דמי שנולד בכ"ט לאדר רא' משנה מעוברת ושנת י"ג היא שנה פשוטה דאינו נעשה בר מצוה עד כ"ט לאדר ולא בכ"ט