פרחי כהונה קצא

לכהן לצאת במקום שסוף טומאה לצאת עיי"ש ומכל מקום רבים ושלימים מקילים בדבר ועליהם יש לסמוך להלכה ולמעשה להתיר לכהן לצאת דרך פתח שער החצר שיש אויר מפסיק בין פתח השער לאהל המת ועל מקומו יבוא בשלום. וצור יש' יצילינו משגיאות. ויראנו מתורתו נפלאות. אכי"ר החו"פ בעי"ת תמושנת יע"א בע"א לטבת יה"ל ש' כי ע'ת'ה ה'ר'ח'י'ב ה' לנו לפ"ג ע"ה מסעוד הכהן ס"ט. סימן חם שאול שאל איש נעומ"י. גם איש שלומי. הח' הש' והותיק כהה"ר דוד בן כליפא נרו'. על ענין שומרת יבם אם מתאבלת על יבם שלה: תשובה. הנה הרב ב"י ז"ל ביו"ד סי' שע"ג הביא מ"ש הרשב"א בתשובה שומרת יבם כהן שמתה כיון שאמרו שהוא יורש כל כתובתה וכו' הרי עשינו אותו לגמרי כבעל לירושתה, ואם כן נעשה אותו כבעל לקבור משום מת מצוה דאי קרי ולא עני ליה הוא. וכמו שאמרו באשתו קטנה (ביבמות פט) וכו' עיי"ש כל התשובה. וכי"פ שם בש"ע סוס"ד. דנראה מזה כיון שהוא מיטמא לה. הוא הדין נמי שמתאבל עליו וכמ"ש בסי' שע"ד ס"ד כל הקרובים שהכהן מיטמא להם שהם אביו ואמו וכו' מתאבלים עליהם וכו': אלא דמ"מ עדיין הדבר תלוי בספק כיון שלא כתב מרן הש"ע בהדיא דמתאבל על שומרת יבם שלו מי אמרינן דדוקא לענין טומאה וקבורה הוא דעשינו אותו כבעל כיון שהוא יורש כל נכסיה. ואם אין הוא מיטפל בה. אין אחר מיטפל בה דעשאוה כמת מצוה אבל לענין אבילות אינו מתאבל עליה דלא עדיף מארוסתו. או דילמא כללא הוא דכל שהכהן מיטמא לה מתאבל עליה, והרב פרי צדיק סי' ג' כתב תשובה ארוכה בענין שומרת יבם שמתה, ובפרט אבילות הביא תשו' הרשב"א הנז' וסיים עלה וכתב וממילא נילף לדין אבילות דהא כל שמיטמא לו מתאבל עליו. וכו' ובודאי אין חילוק בענין טומאה ואבילות בין יבם אחד ליבמים רבים דיד כל האחים שוים בירושתה וכו' עיי"ש בדף ט"ז ע"ב וכ"כ הרב כמהר"י עייאש ז"ל בשבט יהודה שם דמ"ש מרן הש"ע דמיטמא לשומרת יבם. והוא הדין נמי שמתאבל עליה. דטעם הטומאה אינה אלא לחזק האבילות. כמ"ש הרמב"ם בס' המצות סי' לז' וכן בחבורו פ"ב מהלכות אבי' יע"ש וכ"כ משם רבו ה' פרי צדיק הנז' ודלא כהרב פמ"א ז"ל ע"כ. ועוד לו בליקוטים ליו"ד כתב עמ"ש ה' נחפה בכסף ז"ל לענין שומרת יבם שמתה שהעלה הרב שאין מתאבלין עיי"ש אחר המחילה ליתא דאנן קיי"ל כס' הרשב"א ז"ל שהעתיק מרן ב"י ז"ל בסי' שע"ג דמיטמא לה ופסקה בש"ע. והה"נ דמתאבלין וכבר האריך מורי נרו' בתשו' בס' פרי צדיק והעמיד דברי הרשב"א וישב הסוגייא דקשיא עליה יעוש"ב ואף את"ל דאין בידינו מה ליישב. מ"מ על כרחנו לקבל פסק מרן הש"ע. שמימיו אנו שותים ואנו עשינו מעשה בין לענין טומאה בין לענין אבילות. וכמ"ש בחידושין בשבט יהודה עכ"ל הרי דפשיטא להו להרב פרי צדיק וכמהר"י עייאש ז"ל דדעת מרן הש"ע ז"ל דחייב להתאבל על שומרת יבם כשם שמיטמא לה ובודאי אנן בדידן במחנ"ז אלג'ירי לן יאות למינקט כוותייהו דמר בי אתריה הוא: אלא דאנוסים היינו עפ"י דבורו של הגאון רבינו חיד"א ז"ל שכתב בשיורי ברכה שם דכן עיקר כהרב נחפה בכסף דהיבם והיבמה אינם מתאבלין זע"ז וכן נתפשט המנהג בגלילותינו ודלא כהרב מהרי"ע בילקוטיו שבסוף ס' שבט יהודה שהשיג על ה' נחפה בכסף. ממה שפסק מרן הש"ע סי' שע"ד דכהן מיטמא ליבמתו דאין השגתו השגה. דמרן לענין טומאה אמרה ולא לענין אבילות עכ"ל והביאו ה' בי"ע בדין על איזה מת מתאבלין אות ג' עיי"ש: דהשתא לפי"ז נקטינן להלכה ולמעשה כהכרעת הגאון רבינו חיד"א ז"ל. אם מטעם דהלכה כבתראי ואם מטעם דהלכה כדברי המקיל באבל כמ"ש מרן ב"י בסוסי' שצ"ו עיי"ש. ועיין בברכ"י סי' שצ"ז אות ג' כיוצא בענין זה וכתב לענין דינא יש לסמוך על המקילין מטעם הנז' ועיין להשד"ח בכללים מע' הא' אות קי"ח. ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: מט מעשה שהיה מת נכרי בשכונת ביהכ"נ. וטומאה מאהלת דרך כניסה לביהכ"נ. ונשאלתי אם מותר לכהנים להכנס לביהכ"נ להתפלל. משום שאין עכו"ם מטמאין באהל. או לא: תשובה. כתב הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות ט"מ הי"ג אין העכו"ם מטמא באהל. ודבר זה קבלה הוא. והרי הוא אומר במלחמת מדין. וכל נוגע בחלל ולא הזכיר שם אהל ע"כ. וכתב מרן בכ"מ ובב"י יו"ד סי' שע"ב. דהרמב"ם פסק כרשב"י ע"ה דאמר בפרק הבע"י דף ס"א. דקברי העכו"ם לא מטמאין באהל. משום דלא מיקרו אדם. וגבי טומאת אהל כתיב אדם כי ימות באהל. ואעג"ב דרבנן פליגי עליה פסק כמותו משום דרבינא סבר כוותיה. ועוד דבסו"פ המקבל דף קי"ד אמרינן א"ל רבה בר אבוה לאליהו. לאו כהן הוא מר. מ"ט קאי בביה"ק. א"ל לא מתני מר טהרות. דתניא רשב"י אומר קברי עכו"ם אינם מטמאין. אבל התוס' כתבו שם דאליהו מידחי דחי ליה לרבה בר אבוה דלא קיי"ל כרשב"י. אלא כרשב"ג דסוף אהלות פי"ח משנה ט' דאסר מדורות הנכרים משום אהל וכל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו. וטעמא דאליהו משום דברוב ארונות יש בהן פותח טפח עיי"ש וכתב הטור משם הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ל' בהא