פרחי כהונה קצ

המת לב"ש. וכולו סתום למעלה. ויוצא המת לבית שער דרך אהל בלי אויר מפסיק. בית שער טמא וכו' ומהאי תוספתא שמעינן מינה. דלא מטמאינן לפתח משום סוף טומאה לצאת דרך שם, אלא היכא דתצא לה הטומאה דרך אהל סתום וליכא שום אויר מפסיק אבל היכא דתצא מאהל שלה דרך אויר תחלה שאין שם אהל: ואח"כ תצא דרך הפתח. טהור. ולאפוקי מהני מחמירין דמייתי הרמ"א בש"ע וכו' אלא כהני דמתירין דהא הכא נמי יוצא המת דרך שוקי העיר תחלה שאין שם אהל. והוא מפסיק בין המת לשערים. וטהורים השערים עכ"ל. וכן פירש הרב זר זהב ומנחת בכורים על התוספתא שם. וכן נראה דעת הראב"ד ז"ל בהשגות בפ"ז מהט"מ עיי"ש. ואף שהרמב"ם ז"ל יש לו גירסא אחרת כמ"ש הכ"מ שם שמפרש לה בענין אחר. וכן רבינו שמשון ז"ל בפ"ז דאהלות. מ"מ נראה דדעת כולם ז"ל שוה דלא אמרינן סוף טומאה לצאת בכה"ג שיש אויר מפסי' בין אהל שהמת בתוכו לפתח שער החצר ודו"ק ועיין להרדב"ז ז"ל בחדשות סי' תע"ו שנשאל על ענין זה: והשיב שבספר הכלבו כתב שמעשה בא לפני רבינו שמואל ז"ל על שני בתים זו לפנים מזו. והיה חצר אחת ביניהן והיה המת בפנימי. והיה רוצה הרב ז"ל לאסור לכהן להיות בחיצונה. משום סוף טומאה לצאת בחיצונה. ורבינו מאוירא הראה לר' נתנאל שאין כהן מוזהר על סוף הטומאה לצאת ואפי' תחת הזיזין ועל אסקופת פתח יכול לעמוד. ובלבד שלא יהיה שם חור פותח טפח להביא הטומאה ע"כ. והרב ז"ל כתב דידיה דלא כחומריה דרבינו שמואל, ולא מקוליה דרבינו מאויר"א. אלא הפתח הראשון אשר המת עתיד לצאת ממנה. אסור לכהן לעמוד שם. לפי שדומה קצת לאהל המת. אבל שאר פתחים לא גזרו עיי"ש. ופשוט הוא שהפתח הראשון שכתב הרב ז"ל. מיירי שאין שם אויר מפסיק בינו ובין האהל שהמת בתוכו. אלא שהוא מוגף ואין הטומאה באה לו. דבזה רבינו מאויר"א מיקל בו והרב ז"ל מחמיר בו משום סוף הטומאה לצאת דרך שם. אבל ליכא למימר שיש אויר מפסיק בין אהל שהמת בתוכו להפתח הראשון אשר המת עתיד לצאת בו, דאם כן היינו חומרא דרבינו שמואל. וממוצא דבר אתה למד דדעת הרדב"ז ז"ל כדעת היש מתירין שכתב מור"ם ז"ל הרי לפנינו אמבוהא דספרי דסברי מרנן כדעת היש מתירין ובתרייהו גררינן: והרב פ"ת שם ס"ק ח' כתב משם תשובת מהרי"ט ח"א סי' צ"ו בענין זה. ואחר זמן בא לידי תשובות הרב ז"ל מבית מדרשו של הרב מרח"ק ז"ל מעוב"י והראן יע"א. וראיתי דב"ק בצביונן ובקומתן והוא מ"ש ז"ל במעשה שהיה בימי הרב המבי"ט אביו ז"ל שהתיר לכהן אחד שנמצא ביום השבת מחוץ לחצר ולא היה נכנס לביתו מפני טומאת מת. והורה לו שיכנס. מפני שהמת היה בבתים שבאמצע השכונה באויר החצר. ומופלגין מפתח החצר ומן הבתים שסביבות החצר. ולפי שאין לאותה השכונה אלא פתח אחד. נהגו הכהנים חומר בעצמן שלא לעבור בפתח שעתיד המת לצאת. ומנהג זה של כת קודמין הוא ואומרים העולם סוף טומאה לצאת וכבר נתרעמו על הדבר חכמי הדורות כי אין למנהג זה על מה שיסמוך. כי לא אמרו סוט"ל. אלא כשיש שם אהל. אלא שסתימת הפתח חוצצת. כההיא דפ"ז דאהלות המת בבית ובו פתחים הרבה כולם טמאים. פירוש אם האהיל המשקוף על האדם ואעפ"י שהם מוגפין בדלתות גזרו חכמים שלא יהא הדלת חוצצת בפני הטומאה כיון שעומדת ליפתח כדי להוציא המת כפתוחה דמיא והו"ל אהל הטומאה. אבל במקום שאין שם אהל. מה מקום יש לטמא פתח שער העיר או שער השכונה. מפני שעתידה טומאה לצאת משם, ואלו ידענו שהמנהג יצא להם מהלכה זו. היינו מבטלים המנהג שמנהג בטעות הוא, אלא אמרו שמא רצו הכהנים לנהוג סלסול בעצמן. שלא לעמוד פתח השער השכונה שעתיד המת לצאת משם. שמא יביאוהו בפתע בלא ראות ויאהיל עליהם ואם מטעם זה נהגו. אין לבטל מנהגם. אף עפ"י שלא מצינו שחשו חכמים בדבר. מכל מקום נכון הוא ליזהר במצות וכו', ובזה הורה המבי"ט אביו ז"ל לכהן זה שיכנס בשבת ולא יחוש לחומרא של מנהג, שמאחר שלא נהגו אלא מפני החשש שמא יבוא עליהם המת. בטוחים הם בשבת שלא יבוא עיי"ש: ונראה לומר דגם לפי זה אנן בדידן אין מקום לחוש לחומרא זו שיבואו עליהם נושאי המת בפתע פתאום. שהרי מודיעים לכל. זמן יציאת המת בשעה פלונית. ובטוחים הם הכהנים בשאר שעות שלא יבואו עליהם פתאום. אפילו בחול. ואף אם יש לחוש שמא איזה כהן לא נודע לו העת והזמן. מ"מ אין חשש זה נוהג בזמן הזה שמוציאים המת בקולי קולות ותשאות המולות וקלא אית לה להוצאת המת אפילו מאן דהוא וכל כהן יהיה נזהר שלא יאהילו עליו נושאי המת ועוד יש לומר דהרב מהרי"ט ז"ל שעשה סמוכות למנהג מטעם הנז' היינו משום דהיה מנהג זה של כת קודמין כמ"ש הוא ז"ל. אבל במקומות שלא נהגו להחמיר כלל אין לחדש מנהג זה. לא משום סוף טומאה לצאת ולא משום שמא יביאו עליהם המת פתאום. וכמ"ש מהרא"י ז"ל שהמחמירים כמותם לשנות מנהג המקיל לאו שפיר דמי: ועיין להשד"ח ז"ל באסיפ"ד מע' אבילות אות קמ"ט הביא כל הפוסקים שהבאתי לעיל. ועוד משם התפארת ישראל על המשניות שכתב להקל כדעת היש מתירין. ומשם הרב משנת רבי אליעזר ח"ב יו"ד סי' ל"ו שנשאל בזה והעלה להתיר בשבת וכן בלילה במקום שאין קוברים בלילה. דמותרין לצאת דרך שער החצר וכו' ומשם המסה"ש דף קפ"ג שכתב מסתברא כדעת היש מתירין. שהביא הרמ"א והכי נהוג ע"כ. ועיין להזכו"ל יו"ד ח"א אות כ' שכתב משם מהר"א אמיגו ז"ל להחמיר גם בלילה שהעיר סגורה שאין להתיר