פרחי כהונה יט

התה"ד שיכול לומר גם הקדיש שלם השייך לתפלה שהרי אומר תתקבל צלותהון וכו'. ונמצא שחולק על פסק מרן הש"ע ז"ל. וכ"כ בהדיא הפמ"ג באשל אברהם אות א', וכתב משם הפר"ח למעשה אין לסמוך על הרמ"א. אלא כהרמב"ם ומשמע כפסק מרן ע"כ: וכ"כ השערי תשובה שם שהשכנה"ג והפר"ח חולקים על הרמ"א וס"ל שאינו גומר אלא קדושה וכן שאר ברכות העמידה אבל לא קדיש שלם. שאחר התפלה וכמשמעות לשון הש"ע. וכן הסכים הרב שלמי צבור ע"כ. ומה שסיים השע"ת שהעולם נהגו כהרמ"א והמ"א. היינו לבני אשכנז. דגרירין בתר רמ"א ז"ל וכמ"ש הרב פמ"ג שם. אבל אנן בני הספרדים דאתכא דמרן סמכינן, אין לנו לזוז מפסק מרן. וכמ"ש השכנה"ג והפר"ח וכ"כ משמם הזכו"ל ח"א בדיני קדיש. וכ"כ רבינו חיד"א ז"ל בקש"ג בדיני חזרת התפלה. וכ"כ הרב כף החיים החדש שם אות ל"ה בשם כמה אחרונים ז"ל. ומציא'ה מחיפו"ש ראיתי להרב ויאמר יצחק ז"ל בליקו"ד שכתב כדעת הרמ"א וכו' ותמיהני אחר מחילה רבה מהדרג"ת איך עינא דשפיר חזי פסק דלא כדעת מרן ז"ל. אחר שכל האחרונים נתנבאו בסגנון אחד שדעת מרן כהרמב"ם. ואפשר דלא שלטו עיני"ק בספרי האחרונים הנז'. או קרוב לומר דשמיעא ליה כלומר דסבירא ליה טעם התה"ד דקדיש תתקבל שייך שפיר לתפלה. טפי עדיף לומר שהוא גמר התפלה אבל אינו כן דעת כל האחרונים כאמור. נאם החותם בעתרת החיים והשלום הצעיר מסעוד הכהן ס"ט: סימן ה' לקראת מעלת אח'י טו'ב הח' הש' כבוד רבי שלום הכהן נר"ו. בעי"ת גירויל יע"א את אשר שאלת אודות איש משכיל הר' מסעוד בנימין הי"ו שהוא שותף עם גוי בחנות. והסחורה היא של גוי גם החנות היא על שם הגוי. רק שהישראל הנז' שותף עם הגוי במלאכת הרצענות ונפשו לשאו"ל הגיע על ענין שבת ויו"ט שהגוי פותח החנות כדרכו בחול מה יעשה ישראל אם יש חשש איסור בזה או לא: תשובה. עם היות שהשאלה סתומה כספר חתום אין הבין על מה אדניה הוטבעו. אם הוא שהגוי ג"כ עוסק במלאכה בחול כמו בשבת. וחולק עם הישראל. או דילמא שהגוי אינו עוסק במלאכה כלל רק נותן הסחורה לישראל והוא עוסק במלאכה. והגוי מוכר בחנות בין בחול בין בשבת. וחולקים הריוח. לזאת אבחר דרכם ואשיב על שניהם אחת לאחת בס"ד: על הדרך הראשון הנה כתב מרן ב"י ז"ל סי' רמ"ה בשם הר"ן ז"ל במרחץ שלקחוהו ישראל וגוי בשותפות וגוי מחממו בשבת בשביל חלקו. ונותן מחצית מה שמשתכר בו לישראל, ובימות החול שניהם מחממים אותו. נראה דשרי. דגוי אדעתא דמחצה שלו קא עביד אעפ"י שישראל משתכר במלאכה שלו הו"ל כבעל שדה לגבי אריס וכו' וליכא משום שכר שבת כלל. וגם ליכא מפני שהיא נקראת על שמו. דכיון שהכל יודעין שמרחץ זה יש לגוי חלק בו. הו"ל כשדה. דכיון דעביד לאריסותא אמרינן אריסותיה הוא דעביד. ומ"מ דוקא ליקח מה שנשתכר במרחץ בשבת בהבלעת שאר ימים אבל אם בפ"ע לוקח. לא. ואעג"ב דבהיתירא אתא לידיה מיחזי כשכיר בשבת ע"כ וכ"פ מורם ז"ל בהגה שם ס"א בשם וי"א שכל זה לא מיירי וכו'. אבל כששניהם עוסקים ביחד וכו' מותר לחלוק עמו כל השכר וכו' עיי"ש. דהשתא הכא הוא ממש נדון שלפנינו שהישראל וגוי עוסקים במלאכה בשניהם בימות החול והגוי עוסק לבדו בשבת בשביל חלקו. דכיון דהגוי אדעתא דנפשיה קעביד. ואין המלאכה מוטלת על ישראל. מותר לחלוק עמו בריוח: האמנם לא זו הדרך ישכון אור ההלכה. לפי מ"ש שם מרן הב"י ז"ל שאין נראה שיהיה כן דעת הרמב"ם. שהרי כתב תפ"ו מה"ש שהמשתתף עם העכו"ם במלאכה או בסחורה ולא התנו. כשיבואו לחלוק. נוטל הגוי שכר השבתות כולן. ומשמע דבחול שניהם עוסקין במלאכה או בסחורה ובשבת עוסק הגוי לבדו, ואפי"ה כתב שיטול הגוי שכר השבתות לבדו. ואם הוא דסבר ל"מ כדעת הר"ן הנז'. הו"ל למישרי. דהא הגוי כי עביד מלאכה או סחורה אדעתא דנפשיה קעביד. ואף דישראל מטי ליה רווחא. לית לן בה. ואעג"ב דחזר הב"י שם ליישב דברי הרמב"ם לדעת הר"ן וכתב דאפשר לומר דהרמב"ם מיירי כשאין שניהם מתעסקין תמיד יחד במלאכה או בסחורה אלא הגוי מתעסק יום שבת. וזה מתעסק יום אחד כנגדו' ומשו"ה אסור לישראל ליטול חלק בריוח השבת אבל אם היו שניהם יחד מתעסקין תמיד במלאכה או בסחורה ובשבת מתעסק בה הגוי לבדו. שרי לישראל ליטול חלקו מריוח שבת. דדמי ממש לההיא דמרחץ שכתב הר"ן עכ"ל שעפ"י חילוק זה פסק מור"ם כהר"ן שם כמש"ל. אך מ"מ נראה דמר"ן ז"ל לא סמך על חילוק זה להלכה. מדכתב בש"ע כלשון הרמב"ם סתם ולא חילק בדבריו. וכן נראה משכתב מור"ם וי"א וכו' משמע דמרן בש"ע חולק על זה. וכ"כ הרב מטה יהודה ז"ל שם סק"ה וז"ל וכאן בש"ע מדלא הזכיר חילוק הר"ן ז"ל משמע דדעתו להחמיר כנראה מסתם דברי הרמב"ם וכן נראה עיקר. דאעג"ב דמור"ם ז"ל בהגה כתב חילוק הר"ן בסמוך בשם י"א. אין לתפוס אלא דברי הש"ע דבתריה גררינן ע"כ. וכ"כ הרב כף החיים משם הנה"ש או"ג. דהשתא נקטינן שאסור לחלוק עמו במה שעוסק הגוי בשבת: ונראה שיש תיקון בענין זה שאין בו צד איסור אליבא דכו"ע הגם שיש אתנו כמה צדדים להתיר מ"מ תמצא שפקפקו בהם הפוסקים ז"ל. אך על פי תיקין זה אין בו פקפוק. והוא שיתנו הישראל עם הגוי שותפו שכשיבואו לחלוק הריוח מדי שבת בשבתו