פרחי כהונה יח

דנקטינן כוותיה ספק זה הותר מכללו. ומותר לש"צ שהוא כהן לקרות בשם ישראל המתכבד בעלותו ראשון במקום כהן. ואין חשש משום פגמו. שבני מקומו יודעין שהוא מכבד אחרים בזה. ואין נגרע דבר מכבודו וכמ"ש רבינו יואל ז"ל: סימן ג' מה ששאלת עוד על פסוק ויהי בשכון ישראל וכו' למה קוראין אותו בשני טעמים בס"ת תשובה. הנה כתבו המדקדקים בשם זוהר חדש דף נ"ד ע"ד דע"י פיסוק הטעמים במקרא וחיבורם. יוכל האדם להבין ענין מהות המקרא ופירושו והנה אמרו רז"ל במסכת שבת דף נ"ה כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה שנאמר ויהיו בני יעקב שנים עשר מלמד ששקולים כאחד. אלא מה אני מקיים וישכב וכו'. מלמד שבלבל יצועי אביו וכו'. ופירש"י דכתיב בההוא קרא ויהיו בני יעקב וכו' להוציא מלבך שלא תחשדנו ע"כ. ופירש המהרש"א ז"ל דר"ל כיון דהתחיל ענין אחר והוא נפסק לפרשה אחרת. הו"ל נמי למפסוקי לפסוק אחר. אי לאו להאי דרשה דמוסב אדלעיל, דגם שהיה בראובן זה הגנות וישכב וכו' מ"מ י"ב בניו היו שקולים, כמו שלא היה באחיו זה הגנות ממש דוישכב כך לא היה בו זה הגנות ממש דוישכב וכו'. ולא נכתב בו כן אלא ע"ש שבלבל יצועי אביו וכו': הרי מפורש בהדיא דעיקר דרשה זו דראובן לא חטא לא נפקא להו לרז"ל. אלא מדאמרינן ויהיו בני יעקב קאי אדלמעלה אוישכב וכו'. וזה לא יצדק אלא אם קורין אותו בטעם בחינת פסוק אחד. דהיינו ישראל באתנח. שנים עשר סוף פסוק. משא"כ אם קורין ישראל סוף פסוק. אינו מוסב ויהיו בני יעקב אלמעלה אוישכב וכו'. וכ"כ הגאון מהר"מ די לונזנו ז"ל בספרו אור תורה. וז"ל לפי שפסוק זה בבחינה אחת הוא פסוק א'. ובבחינה אחרת היא ב' פסוקים לכן בקצת מלותיו ב' טעמים. בבחינת היותו פסוק א' ראובן ברביע וכו' ישראל באתנחתא. ובבחינת היות ב' פסוקים. ראובן בזקף קטן וכו' ישראל בסוף פסוק ע"כ וכ"כ משמו הרב מנחת שי: ולזה תקנו בעלי הטעמים ב' טעמים במקרא זה דהיותו בבחינת ב' טעמים הוא כפי פשוטו. ובבחינת היותו פסוק א' הוא כפי מדרשו. ועיין במד"ר פ' נשא פ' י"ג ע"פ ולזבח השלמים ענין קרוב לזה. ועיין להרב כרם חמר ח"ב דף כ"ה מה שהשיב על זה וכו' משם הרב כף נקי וכו'. ואנו ליה עינינו ינחנו במעגלי צדק בתורתו הקדושה אכי"ר החותם הצב"י מסעוד הכהן סימן ד למעלת יקר רוח איש תבונה: ליבא ועינא. מרא'ש אמר'ה. הח' הש' כקש"ת רבי חביב ביטון נר"ו אא "והראן" יע"א שאלת ידידי במכתבך הבהיר. שואל כענין על מעשה שהיה במנחה של שבת קודש שהתחיל ש"צ חזרת התפלה וקראו הקדושה בעשרה. ויצאו שנים מהם ועכבו הקהל על יד הש"צ מלומר קדיש תתקבל עד שיבואו שנים להשלים המנין. ועלה על דעתך להורות כיון שהתחילו בעשרה הגם שיצאו מקצתן. יוכלו לומר קדיש תתקבל. עפ"י מ"ש מור"ם ז"ל סי' נ"ה ס"ג וכו' אלא שטענו הקהל שמעולם לא שמעו ולא ראו כדבר האמור. ובכן רצית לעמוד על מקור הדין לדעת מה יעשה ישראל. אם אירע כן איזה פעם: תשובה. אמת הוא שסברתך נכונה וחזקה כראי מוצק מיוסדת עפ"י דרך קדושים. הרב תה"ד ופסקה מור"ם בהגה. אמנם לענין הלכה למעשה אין מורין כן. כאשר יבואר להלן. בס"ד והוא דאיתא בירושלמי הביאוהו הרי"ף והרא"ש בפרק הקורא עומד. אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה וכו' פחות מי' התחילו בי' והלכו להם מקצתם. גומר ועליהם הוא אומר ועוזבי ה' יכלו ע"כ ופסקה הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות תפלה. והוסיף עוד דהוא הדין בקדושה וקדיש וכ"כ בתשובת שאלה הביאה הרד"א וז"ל התחילו בי' ברכת יוצר והלכו להם מקצתן. משלימין ואומרים הקדושה של יוצר. וכן בקדושה של תפלה. אבל קדיש לא יאמר עד שיהיו שם עשרה. שאין הקדיש חלק מאשר התחילו בו בעשרה עכ"ל. הביאו ב"י בסי' נ"ה עיי"ש. דנראה דדעת הרמב"ם שמפרש הירושלמי דקתני גומר. היינו לומר שאם התחילו באבות גומר אפילו הקדושה וי"ח כמ"ש המ"א וכמ"ש הרשב"א בתשובה הביאו ב"י וכ"פ הש"ע אבל קדיש שאחר תפלה לא יאמר. דלא הוי גמר תפלה אמנם הרב תה"ד כתב שאם התחילו להתפלל בעשרה בשחרית, ולאחר קדושה יצאו מקצתם רשאים הנשארים לגמור סדר קדושה וקדיש. שכל זה מגמר תפלת י"ח הוא. שאותו קדיש שלם חוזר אתפלת י"ח שהרי אומר תתקבל עכ"ל: והנה רבינו הטור בסי' נ"ה כתב וז"ל ומיהו אם התחילו בעשרה. ויצא אחד מהם גומר הקדיש או הקדושה ע"כ. ופירש הד"מ דמשמעותיה דוקא אותו קדיש או אותה הקדושה ותו לא. וכמשמעות תשובת הרמב"ם שכתב הרד"א. וכ"כ הב"ח מלשון רבינו משמע דאם התחיל הש"צ בקו"ר באבות: גומר אותה הקדושה בלבד. ולא גם הקדיש שאחר התפלה שזהו ענין אחר ע"כ. הראת לדעת שרבינו הטור פסק כדעת הרמב"ם ז"ל. ונמצאת אומר בדעת מרן הש"ע דנקט בלשונו הטהור כלשון הטור. שכתב וז"ל אם התחיל וכו' גומר אותו הקדיש או אותה הקדושה שהתחיל וכו'. מורה באצבע שפסק כדעת הטור דס"ל כשיטת הרמב"ם דאם בקו"ר בחזרת התפלה גומר הקדושה וכל הי"ח כמ"ש בס"ג. ולא יאמר קדיש תתקבל שאחר התפלה. ומור"ם בהגה שם פסק כדעת