פרחי כהונה קפז

נקבר המת אינו חולץ מנעל וסנדל. ואינו חייב בעטיפת הראש וכפיית המטה. אבל אסור לישב או לישן ע"ג מטה אפילו כפוייה ע"כ וכתבו האחרוני' ז"ל דדעת מרן הש"ע לפסוק כהרמב"ן ודעמיה. שכ"כ הרב בית יהודה ח"א ביו"ד סי' מ"ח מדפרט הש"ע דברים אלו משמע דוקא אלו דאינו חייב לנהוג בהם איסור, הא שאר מילי אסור לאונן כאבל. ומ"ש רמ"א שם בהגה וי"א דאסור ברחיצה וסיכה ושאלת שלום ותספורת ומלאכה וכו' אינו ר"ל דאינו כן דעת הש"ע, אלא אדרבה דאתא לבאר דעת הש"ע. וכ"ש בלשון וי"א לאפוקי ממי שחולק על זה שהובא בטור. וכן נראה דעת הלבוש שלא כתב וי"א אלא כתב סתם כמ"ש ע"כ, וכ"כ הגאון חת"ס ז"ל סי' שד"ך עיי"ש. וכ"כ הדב"מ ביו"ד סי' ע"ב הבי"ד הזל"א ח"א יו"ד אות א' והוסיף עוד דאין לומר הלכה כדברי המקיל באבל. דדוקא באבל אמרו ולא באנינות שהיא דאורייתא עיי"ש, ומעתה דמרן הש"ע פסק לאסור באונן כל מילי דאבילות, א"כ הרי כבר חל עליו האיסור ואינו יכול שוב להקנות לאחר חנותו. וכן התרעם הגאון חת"ס ז"ל שם על המקילים למכור בעודו אונן. וכתב דאין דעתו נוחה בזה וצריכים לעשות כן בעודו גוסס וכמו שהיו עושים רבנן קשישאי שהיו בדורו עיי"ש. אלא שחזר שוב ולימד קצת זכות על המתירים דעל הרוב לא יוכלו להתבטל מסחורתם כל ז' ימי האבל ומוציאים להם היתר אחר ג"י ואומרים שהוא דבר אבד ושיירה עוברת ואין לו במה להתפרנס וכדומה, ע"כ בחרו להם הרע במיעוטו לבטל קצת בשעת אנינות דבלא"ה איכא פלוגתא ולסמוך אהמקיל באבל שיעמוד אחר במקומו בחנותו ע"י הערמת מכירה לאחר, ועי"ז יהיה פנוי להתאבל ימי אבלו כדינו עכ"ל: האמנם דברי קודשו שכתב דבלא"ה איכא פלוגתא ולסמוך אהמיקיל וכו' יש לפקפק בהם ממ"ש הדב"מ דדוקא באבל אמרו הכדהמ"ב ולא באונן שהוא דאורייתא, ומעתה אין מועיל בזה לסמוך אדברי המקיל ועיין להגאון שד"ח מערכת אבילות אות ו': ועיין להרב פעלים חיו"ד ח"א סי' מ"ו שכתב משם תשובה מאהבה סי' שמ"א שנוהגין פה "פראג" יע"א מעולם מי שיש לו מסחר בשותפות. ואירע אבל לאחד. מבטל ומוחל לחבירו השותפות בק"ס בעודו אונן. למען אשר יוכל האחד לעסוק במו"מ עיי"ש, וכן כתב עוד בסי' ש"פ שהאבל מסלק עצמו בשעת אנינות מהשותפות עפ"י ק"ס משליח בי"ד שלא להיות לו חלק בהשותפות. והשני עוסק בחנות לבדו עיי"ש. והביא עוד מ"ש הגאון חת"ס ז"ל ביו"ד סי' שד"ך שנשאל מרב אחד על מנהג עירו דאונן מוכר חנותו וכו'. והשיב שמעתי מגאונים ורבנים קשישאי עושים כן בעודו גוסס וכו' משא"כ בעודו אונן וכו' עיי"ש: וסיים על דבריו הרב רב פעלים ז"ל נראה כיון דקי"ל הלכה כדברי המקיל באבל. אם אחד הורה למכור בהיותו אונן אין מזניחין אותו. דהא עכ"פ מצינו דגאוני עיר פראג נהגו היתר בזה. וכמ"ש תשובה מאהבה. עוד ראיתי להרב יקהל שלמה קמחי שציין עליו הרה"ג מוהרח"פ ז"ל בס' סיים ביו"ד סי' קכ"ה אות ב' שכתב וז"ל ודרך לימודי ראיתי בספר זכר דבר הנד"מ דף ט' שהעיד ע"ד השותף מהאבל שיוכל לעשות התיקון הנהוג בעוב"י קושטא יע"א. על אודות השותפין בעודו אונן שותפו. וכן עשו מעשה שני המאורות הגדולים מעלת הרב המופלא תגא דאורייתא. כמוהר"א די טולידאנו ז"ל. והרב המופלא כמוהר"י בכר דוד בעל ספר דברי אמת ע"כ וכו' וסיים נמצא כמה גדולי עולם התירו בשותפים למכור חלקו בהיותו אונן. ולכן המורה בכה"ג יש לו על מי לסמוך. מאחר דקיי"ל הלכה כדברי המקיל עכ"ל: דהשתא אנן בדידן נמי בעקבותיהם של הגאונים נלך להקל בענין זה. וכבר יצא הגאון חת"ס ללמד זכות בדבר. וה' יאיר ענינו בתורתו הקדושה אכי"ר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן מו שאלה. היה מעשה באדם אחד שחזר לביתו ממקום רחוק. מהלך קרוב לג' ימים דרך מסילת הברזל ודרך אנית הקיטור בלב ים, וכשבא לביתו הגידו לו שמתה בתו זה שבעה ימים. שבאותו יום יצאו מהאבילות אך עדיין יש שהות ביום. ונשאלתי אימתי יתחיל למנות שבעה. ושלשים: תשובה כתב רבינו הטור סי' שע"ה וז"ל אחד מהאבלי' שלא היה עם האחרים בשעת מיתת המת ואח"כ בא אצלם. אם היה קרוב להם תוך י' פרסאות והיה גדול הבית בבית. אפילו בא ביום הז' מונה עמהם והוא שבא ומצאן שעדיין נוהגין אבילות בחליצת מנעל ועטיפת ראש. ורבים מתעסקים עמהם לנחמם. אבל אם היה רחוק מיו"ד פרסאות או שלא היה גדול הבית בבית. או שזה הבא הוא גדול הבית. אפילו בא ביום הב' מונה לעצמו עכ"ל. הרי דבעינן ג' תנאים לשיהיה מונה עם הנמצאים בבית. א' שבא ממקום קרוב מהלך י' פרסאות, וכמו שפירש הרא"ש ז"ל בפ' וא"מ דמקום קרוב דאמרן פירשו הגאונים דהיינו י' פרסי סוגיא דחד יומא. כיון דאי שמע הוה מטי הכא בחד יומא כמאן דאיתיה בהדייהו דמי ע"כ. ועיי"ש מ"ש בשם הראב"ד וכו'. וזאת שנית שיהיה גדול הבית בבית. שזה הבא יהיה נגרר אחריו. ואת השלישית. שבא ומצא מנחמים עדיין אצלם. וכמ"ש בב"י שם בבד"ה בשם תשובת הרשב"א סי' תע"ח עכשו נהגו רבים ללכת עם האבלים מביהכ"נ עד ביתו. ושוהין שם בעמידה מעט. ואח"כ כל אחד פונה לדרכו וכל אותם שמלוים אותו עומדים שם. הוי כמנחמים אצלו. וכל שהלכו אעפ"י שקרוביו ומיודעיו עומדים שם. קרוי אין מנחמים אצלו עכ"ל וסיים מרן ב"י והכי נקטינן: