פרחי כהונה קפו

לפי שאין הטעם כפי מה שחושבים המון מעם. שמועיל הקדיש להציל נפש המת מדינה ש"ג לבד. כי הנה עוד יש בו תועלת אחר. והוא להכניסו לג"ע ולהעלותו ממדרגה למדרגה. וכפי זה גם בשבתות וי"ט יש לאמרו עכ"ל. הרי שו"ר לפניך שאילו היה טעם הקדיש רק להציל מדש"ג לחוד לא היה ראוי לאומרו בשבת וי"ט כיון שאין בהם שליטת דין ש"ג. ומינה נלמוד למי שמת פחות מבן כ' שאין עליו דין של מעלה שאינו צריך לא לקדיש ולא ללימוד בפקידת השבוע והחדש וכו': והגם שרבני אשכנז החכם צבי. והנוב"י והחת"ס ז"ל כתבו שאין למידין מאותה אגדה דפ' ר"ע ויצאו לחלק מר כדאית ליה. ומר כדאית ליה. כמש"ל מ"מ שערי תשוב"ה לא ננעלו בפניהם. כאשר כתבנו בעניותין ומה גם דאינהו בדידהו ז"ל לא פסיקא להו מילתא דהוי בר עונשין מ"מ. אלא משום שנדחקו לומר דאיך תסברא שלא יהיה שום עונש על האדם קודם עשרים שנה. ונמצא עולם הפקר וירצח את רעהו כשלא יהיו שם עדים. וינאף ויעשה כל תועבות השם. כמ"ש הנוב"י ז"ל. וכ"כ מזה הגאון ח"ץ ז"ל. ואי משום זה הדחק יש תשובה ממ"ש הח"צ ז"ל בדרך הג' שחילק בזה: וכתב וז"ל או דאף שיתחייב כרת פחות מבן כ' הקב"ה ממתין לו עד אחר עשרים ואם אז ישוב לא יכרתינו ואם לא ישוב אז יכריתינו על העון אשר חטא בו בהיותו פחות מבן כ' ע"כ. דנמצא כל האדם מור"א יעלה על ראשו מיראת העונש גם בפחות מבן כ' דאי אפשר לומר ונקה. על החטאים אשר עשה קודם עשרים אם לא ישוב. ולדעתי הקלושה אפשר לומר דזה כוונת החכם ע"ה שמח בחור בילדותך וכו' ואמרו במס' שבת דף ס"ג עד כאן דברי יצה"ר מכאן ואילך דברי יצה"ט והכוונה שאומר היצה"ר אל האדם שמח בחור בזמן ילדותך שהוא פחות מבן עשרים. ואל תדאג מן הפורענות. שהרי ויטבך לבך באחריתך. שר"ל אין צריך לומר שאין עליך עונש של כולם קודם עשרים. אלא אפילו אחר העשרים אי אתה נענש עליהם. מפני שאותה שעה שחטאת אינך בר עונשים. אבל היצה"ט משיב על זה ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט וכו' ר"ל על כל אלה שחטאת אף בזמן היותך פחות מבן כ' יביאך האלקים דייקא בב"ד ש"מ במשפט, אם לא תשוב עליהם ודו"ק: ונמצאת אתה אומר שאם מת קודם עשרים אין מענישין אותו בב"ד של מעלה. רק אם נשאר בחיים והוא עודנו עומד ברשעתו, אז יענש על הכל ויפקד עליו ראשון ראשון. ומעתה אין מכריחינו בשום צד לומר עליו קדיש והשכבה למתק הדין מעליו כי אין עליו דין של כלום. ונפקא מינה לענין דינא במקום שאומרים קדיש אחד אחד מצו למדחי לזה שאין לו חלק בקדישים עיין בא"ח סי' קל"ב סק"ה אך חוששני ממ"ש הנובי"ת שם וז"ל ועוד גם אם יהבינן להו שגם אחר מיתה אין עונש. אבל קבלת שכר על המצות ודאי יש ועבירות שבידו מונעין הטוב ממנו ומנכין משכרו עכ"ל. והיא מילתא עמיקתא יורדת אל חדרי בטן. ומשום הכי יש לו תועלת גדולה בקדיש לסייעו לעלות אל מדרגתו הראויה לו. ולסלק המונע מעליו וכמ"ש האר"י ז"ל בשער הכוונות שכתבנו לעיל שהקדיש יש בו תועלת להכניסו לג"ע ולהעלותו ממדרגה למדרגה: אחר זאת האיר ה' את עיני במה שהיה בזכרוני מה שראיתי בזוה"ק פ' וירא דף קי"ח ע"ב וז"ל באשר הוה שם הא אוקמוה דלאו בר עונשא הוא לגבי בי דינא דלעילא. דהא בי דינה דלתתא ענשין מתליסר שנין ולעילא ובי דינא דלעילא מעשרין שנין ולהלאה ואעג"ב דחייבא הוה לאו בר עונשא איהו והא אוקמוה וכו' א"ר אלעזר אי הכי מאן דאסתלק מעלמא עד לא מטון יומוי לעשרין שנין מאן אתר אתענש. בגין דהא מתליסר שנין ולתתא לאו בר עונשא איהו אלא בחטאוי דאבוי. אבל מתליסר שנין ולעילא מהו. א"ל קב"ה חס עליה דלימות זכאי ולא לימות חייב דיתענש בההוא עלמא ואוקמוה. א"ל אי חייבא הוא ולא מטון יומוי לעשרין שנין מהו. כיון דאסתלק מעלמא במאי הוא עונשיה. א"ל בדא אתקיים ויש נספה בלא משפט דכד עונשא נחית לעלמא איהו אערע בלא כוונה לעילא ותתא בההוא מחבלא ויתענש כד לא אשגחו עליה לעילא ועליה כתיב עונותיו ילכדנו את הרשע את לאסגאה מאן דלא מטון יומוי לאתענשא, עונותיו ילכדנו את הרשע. ולא בי דינא דלעילא ובחבלי חטאתו יתמך ולא בי דינא דלתתא. בגין כך כתיב כי שמע אלקים את קול הנער באשר הוא שם עכ"ל. וכן הוא בתיקונים סוף תיקון ארבעים עיי"ש. ונמצאו דברי הזוה"ק מסכימים לדברי אגדה דכר"ע הנ"ז וגודר פרצות הוא פרצתינו ויש תקוה לאחריתנו אמן ע"ה מסעוד הכהן ס"ט סימן מה טבחי מתא המוכרים בשר דאיתרע בהו מילתא ומת להם מת. ועדיין לא נקבר אם מותר להם למכור חנותם לאחרים בקנין על זמן משך שבעת ימי אבילות כדי להנצל מאיסור מלאכה בימי אבילות: תשובה כתב הטור ביו"ד סי' שמ"א פלוגתא דרבוואתא אם האונן אסור במלאכות שהאבל אסור בהם שהרמב"ם כתב בפ"א מ"ה אבל שכל זמן שלא נקבר המת אינו אסור בכל הדברים שאבל אסור בהם וכ"כ הרי"ץ גיאת ז"ל. ומדברי בעל התוספות יראה שאינו אסור אלא בבשר ויין ותה"מ. אבל בשאר כל דיני אבילות מותר. והרב רבינו פרץ והרמב"ן ז"ל כתבו שאסור בכל מה שנוהג באבל חוץ מנעילת הסנדל והנה מרן ז"ל בש"ע סי' שמ"א ס"ה כתב וז"ל כל זמן שלא