פרחי כהונה קפה

נאמרו שיעורים הללו במדרשות שבני כ' נעשו בני עונשים למעלה אלא בעונשים על חטאים המחודשים לשעה כגון עונשי דור המדבר וכו'. אבל עונשי התורה אין שום חילוק כי שיעורים הלכה למ"מ בין למלקות בין לקרבן. ובן י"ג שהביא שתי שערות שוה לכל עונשים שבתורה ואין צורך לפנים עכ"ל. וכ"כ הרב עין זוכר מ"ע הבי"ת אות ל"ד משם הרב החסיד תו"ס דרבנן אות ע"ו שכ' משם הרב חוות יאיר, דהא דאין מענישין בשמים פחות מבן כ' שנה היינו דוקא בדבר שאינו מפורש בתורה אזהרה כלל. ואתי מסברא דאסיר בזה אמרו אין ב"ד ש"מ מענישין עד כ' אבל מידי דמפורש בתורה קלות וחמורות וכו' ב"ד ש"מ וב"ד של מטה שוין ומענישין מבן י"ג דאלת"ה היכי חייבה תורה חטאת למי שאינו בן כ' וכו' ע"כ והוא קרוב למ"ש החת"ס הנז'. והרב עין זוכר ז"ל כתב על זה שאין דבריו מחוורין דודאי מ"ש אין ב"ד של מעלה מענישין עד בן כ' הוא כולל לכל העונשים. ואשתימטתיה ירו"ש פ"ב דביכורים ימי שנותינו ע' שנה צא מהם כ' שאין ב"ד ש"מ עונשין וכורתין נמצאת אומר המת בחמשים מת בהכרת והרי בהדייא דאין עונשין וכורתין עד בן כ' והכי נמי מסתברא. וכן מוכח מדברי הראשונים והמפרשים. ומה שהכריח דבן י"ג איך חייב חטאת. זו קושית מהר"ל מפראג ז"ל ופריק לה מוהר"ר חכם צב"י ז"ל סי' מ"ט וכו' ע"כ. הרי לפנינו ראיה ברורה מהירו"ש הנז' שאין שום חילוק בדבר דלעולם ב"ד של מעלה אין מענישין פחות מבן כ' בין שיהיה חטא מחודש או דאתי מסברא או מפורש בהדייא בתורה באזהרה וכרת ונמצאת אתה אומר דילפינן לה מדור המדבר לגמרי כפירוש רש"י בפ' ר"ע שם: וזולת מ"ש הרב עין זוכר בשם הרב חוות יאיר ז"ל עוד זאת לו בהשמטות דף קל"ו עמוד ג' בתשובת הרב דוד אופנהיים ז"ל שכתב משם הרב מוהר"ר גרשון ז"ל בענין שני מתים שקברום ושכחו בכל אחד להלביש מלבוש א' מתכריכין של מת, והא' היה קטן בן שתים ושלש שנים והמת הב' היה גדול יותר מבן כ' שנה. וצווה לפתוח קבר הקטן ולהלבישו ממה שחסר אבל לא לפתוח קבר הגדול רק לבקש מחילה על קברו ואמר מילתא בטעמא דאיסור פתיחת הקבר הוא משום חרדת הדין כמ"ש בב"י סי' שס"ד. והנה בגדול יש עליו. אימת הדין ויחרד. משא"כ בקטן פחות מבן כ' שאינו בר עונשין. ומור"א לא יעלה על ראשו מאימת הדין. והקשה עליו מג"מ ערוכה דב"ב דף קנ"ה ע"א איתמר מאימתי קטן מוכר בנכסי אביו רבא אר"נ בן י"ח שנה. ור"ח בר חיננא אר"נ בן כ' עשרים שנה. מתיב ר"ז מעשה בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו ומת. ובאו בני משפחתו. וערערו לאמר קטן היה בשעת מיתה' ובאו ושאלו את ר"ע מהו לבודקו. אמ"ל אי אתם רשאים לנוולו. ועוד סימנים עשוים להשתנות לאחר מיתה בשלמא למ"ד בן י"ח שנה היינו דקאתו וא"ל וא"ל מהו לבודקי. אא"א מבן עשרים כי בדקי ליה מאי הוה. והא תנן בן עשרים שלא הביא ב' שערות יביא ראייה שהוא בן כ' וכו' עכ"ל ויש להקשות אמאי לא מקשי הש"ס הכי בשלמא למ"ד מבן י"ח היינו דקאמר ר"ע אין אתם רשאים לנוולו ולא קאמר הש"ס שאסור משום חרדת הדין. שהרי אינו בר עונשים למעלה שהוא פחות מבן כ'. משא"כ אי הוי בר עשרים א"כ למה אמר ר"ע שאסור לפתוח הקבר ולבודקו משום שאין רשאים לנוולו. תיפוק ליה שאסור משום חרדת המת מאימת הדין. אלא ע"כ שאין לחלק מפחות מבן כ' ליותר מבן כ' ושניהם במחתא חדא מחתינהו עכ"ל: ולי אני ההדיוט אחר נשיקת עפרות זהב לו אין שום הכרח מזה. משום דרבי עקיבא רבותא טפי נקט דחרדת הדין אין מרגיש בה אלא המת בלבד ולא החיים משא"כ הניוול הוא ביזיון גם לחיים. ולהכי נקט אין רשאים. ולא שאסור משום חרדת הדין. וכדאיתא בפרק נגמר הדין דף מ"ו. איבעיא להו קבורה משום ביזיונא הוא או משום כפרה הוא. למאי נפקא מינה דקאמר לא בעינא דליקברוה לההוא גברא. אי אמרת משום בזיונא. לאו כל כמיניה. ואי אמרת משום כפרה הוא הא אמר לא בעינא כפרה מאי וכו' ופירש"י משום בזיונא הוא שלא יתבזה לעין כל שיראוהו מת ונרקב ונבקע. לאו כל כמיניה. דבזיון הוא לקרוביו ע"כ והיא בעייא דלא איפשטא וכתב הרמב"ן ז"ל בתה"א דף ל"ח ע"א הלכך קוברין אותו דספק איסורא הוא אפילו בעו יורשין נמי דלא ליקברוה מוציאין מהם בעל כרחן וכו' דבזיונא דכולהו חיי קאמרינן. ולא משום בני משפחה בלחוד ע"כ. וכ"כ רבינו הטור סי' שמ"ח עיי"ש. הרי מוכח בהדייא שהניוול הוא ביזיון למתים ולחיים. אבל באמת בחרדת הדין יש חילוק בין פחות מבן כ' ליותר מבן כ' וכמ"ש משם מוהר"ג ז"ל. וכ"כ הנובי"ת סי' קס"ד ביו"ד שהניוול נוגע גם לחיים שרואין סוף האדם להתנוול כזה וכו' עיי"ש. ואתי שפיר דברי עקיבא דאמר להו אין רשאים לנוולו רבותא נקט: נמצינו למדין מתורתן של ראשונים תלמודא דידן ותלמוד ירושלמי ומדרש רבה והרמב"ם והרא"ם והרב"י ז"ל דפחות מבן כ' אין עליו דין של מעלה ואם מת בו בפרק אין מענישין אותו על מעשים אשר לא יעשו. וא"כ אינו צריך לא אמירת קדיש כל י"ב חדש וכ"ש שאין צריך לימוד לעילוי נשמתו למתק הדין מעליו דבלא"ה אין עליו דין. וטרחא בכדי לא מטריחינן. לאקהויי אקהתא קהל עם. דמהאי טעמא איתא בפוסקים ז"ל שלא נהגו לומר קדיש בשבתות וימים טובים על המתים כיון שאין עליהם דין של גיהנם בו ביום. ואף שרבינו האר"י ז"ל בשער הכוונות שער וי"ו ענין כוונת הקדיש. דחה דבריהם וכתב לומר קדיש גם בשבת ויו"ט. היינו משום דביאר הטעם וז"ל מוהרח"ו ז"ל שם. שמעתי ממוז"ל שטוב לומר הקדיש על מיתת או"א כל השנה כולה אפילו בשבתות וי"ט