פרחי כהונה קפד

יצחק אבינו ע"ה ליום הדין לע"ל דל עשרין דלא עשרין שנה דלא ענשת עלייהו וכו' וכיון שאין עליו דין של מעלה אין צריך לסייעתא דלתתא: ופניתי אני לתור ולחפש בספרי דרבנן הפוסקים ז"ל ולראות אם יש לסמוך על אגדה זו שאין ב"ד של מעלה מענישין פחות מבן עשרים. בכל עון ובכל חטאת וראיתי מ"ש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות בפ' ארבע מיתות במשנת הבא על הזכור וכו' שביאר שם כמה ענינים מדיני ערית וכתב שם וז"ל אבל מפי השמועה למדנו שהקב"ה לא יעניש החייב כרת. אלא אחר עשרים שנה ואין הפרש בזה בין זכרים לנקבות עכ"ל, וכן כתב הרב"י ז"ל ביו"ד סי' רס"ה על מ"ש רבינו הטור שם אם היו אחרים עומדים בשעת מילה אצל אבי הבן אומרים כשם שהכנסתו לברית כן תכניסהו לתורה ולחופה ולמע"ט. וכ"כ משם הרד"א ז"ל וכתב על זה מה שסדרם על זה הסדר שהזכיר מע"ט אחר החופה אעפ"י שהוא חייב במצות משהוא בן י"ג. מ"מ אינו בן עונשים עד עשרים. וכבר היה בן י"ח לחופה ע"כ. וכן בתו"ס שלהי מ"ק דף מ"ח ד"ה מת בחמשים וכו' שהביאו הירו"ש דפ"ב דביכורים דקאמר בהדייא דל עשרים דלא איענש עליהם וכו' עיי"ש. הרי הורו המורי"ם דכל בית ישראל נשען עליהם להוראה כאגדה זו דפ' ר"ע שאין מענישין בב"ד ש"מ פחות מבן עשרים אף לענין כרת. ועיין בהרא"ם ז"ל פ' חיי שרה שכתב בת מאה כבת עשרים וכו' שהרי אינה בת עונשין שאין ב"ד ש"מ מענישין אלא מ"כ שנה ולמעלה והביא ראיה ממאי דאיתא במדרש במדב"ר אמ"ר ברכיה כמה קשה המחלוקת שב"ד ש"מ אין עונשין אלא מבן כ' שנה ולמעלה, וב"ד של מטה מבן י"ג ולמעלה וכו' והא דכתב רש"י ז"ל גבי וערל זכר אשר לא ימול ונכרתה משהגיע לכלל עונשין דהיינו מבן י"ג שנה ויום אחד ולמעלה וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מ"ה ביאה כל אשה אסורה מן העריות אם היתה מבת ג' שנים ויום א' ולמעלה. גדול הבא עליה חייב מיתה או כרת או מלקות. וסתם גדול הוא משיגיע לכלל עונשן כדכתב בפ"ב מ'ה אישות. י"ל שחייב כרת דקאמר היינו לחייבו בב"ד של מטה מלקות. דכל חייבי כריתות לוקין ונפטרין מידי כריתתן. אם היה בעדים והתראה והיו מחייבי כריתות ע"כ ועיי"ש: וחזון הרביתי להרב ח"צ ז"ל בתשובה סי' מ"ט שהרבה להשיב על דברי הרא"ם ז"ל ממ"ש הרמב"ם ז"ל ריש הלכות מילה וכל יום ויום שיעבור עליו משיגדל הרי הוא מבטל מ"ע אבל אינו חייב כרת עד שימות והוא ערל במזיד וכן הראב"ד שהשיג עליו וכתב דכל יום עומד באיסור כרת, תרוייהו ס"ל דמשהגדיל הרי הוא בן והסמך שסמכו עליו מפרק ר"ע דל עשרין שנין דלא ענשת עלייהו דברי אגדה הם. ואין משיבין מן האגדה עיי"ש עוד. ואף שאיני כדאי להשיב על דברי קדשו מ"מ האמת ניתן ליאמר דאישתמטתיה להרב ז"ל דברי הרמב"ם ז"ל בפיה"מ שכתבתי לעיל. בכללא רבא שהניח לנו שהקב"ה לא יעניש החייב כרת אלא אחר עשרים שנה וכו'. ואם כן כוונת הרמב"ם שכתב בה' מילה משיגדל וכו' קאי בגדלות שמעשרים שנה ולמעלה וכן הקשה הרב מהר"ץ חיות ז"ל בחידושיו למס' שבת שם אהא דכתב הח"צ ז"ל שהם דברי אגדה ואין למידין הימינה הרי הרמב"ם בפיה"מ הנז' תקעה ליתד נאמן בהוראה ע"כ: אלא שמ"מ חזר הרב ח"צ ז"ל בסוף דבריו וכתב שאפשר לפרש האגדה דף ר"ע שאין הכוונה לומר דלא מענשת עלייהו כלל אלא לומר דלפעמים אשכחן דלא מענשת עלייהו בב"ד ש"מ כדאשכחן בדור המדבר וכיון שכן אף יצחק ביקש בתפלתו לעת"ל שיעשה כן. ואף את"ל דתלמוד מדור המדבר לגמרי. היינו לענין עונש העוה"ז אבל לעוה"ב יש עליו עונש כרת כמו זקן בן שמונים שנה שאכל את החלב שאי אפשר לקיים בו כרת אלא לעוה"ב בעונש גיהנם. או עכ"פ אם יתחייב כרת מבן י"ג ממתין לו הקב"ה עד אחר עשרים אם ישוב ואם לא ישוב אז יכריתינו על העון אשר חטא בו בהיותיו פחות מבן כ' ע"כ: והרב נוב"י במה"ת ביו"ד סי' קס"ד כתב על זה כדרך השנית שכתב הח"צ ז"ל וז"ל ולדעתי הכוונה שבעוה"ז אין הקב"ה עונשו בחייו קודם עשרים שנה אבל אחר מיתה כל מעשה אדם כל ימי חייו משהגיע לכלל דעת. בשכבר יודע שהיא עבירה. צריך לסבול כפי מעשיו. וההיא דפרק ר"ע שיצחק קאמר דל עשרים וכו' לא קשייא. כי לא עם המתים יתווכח אז הקב"ה רק עם החיים יתווכח. וכן מוכח מתשובתו של א"א ימחו על קדושת שמך. ופירש"י שיתקדש שמך בעולם כשתעשה דין בעוברים על דבריך עכ"ל רש"י. ואטו כשנעשה דין במתים לאחר מיתה מתקדש שמו בעולם הלא אין דבר זה גלוי בעוה"ז. וכיון שעם החיים יתווכח שפיר קאמר יצחק דל עשרים דלא ענשת עלייהו ע"כ וכשאני לעצמי הדיוט כמו שאמרתי תמיהני על דברי ק"ו, דקאמר מר כי לא עם המתים יתווכח רק עם החיים. והלא אימת קאמר יצחק אבינו ע"ה טענה זו הלא הוא ביום הדין. ואימת הוי הלא ליום התחייה ונמצא שהקב"ה מתווכח עם כל העומדים ליום הדין החיים והמתים כי גם עם המתים יתווכח אם יזכו לחיי העוה"ב כמ"ש הרמב"ן בשער הגמול עיי"ש, ועל כולם טוען יצחק דל עשרין דלא ענשת עלייהו ודוחק לומר שיהיה דין החיים חלוק מדין המתים. ואי משום קדוש השם. אין לך מקום בעולם שיתקדש שמו יתברך גדול מאותה שעה שיהיה קיבוץ קהל רב. באופן דשותיה דמר לא ידענא ואין מקום לדברי קדשו אלא אם יפרש שלעת"ל שיאמר יצחק כן אינו ביום הדין הגדול וזה לא אשכחן: גם הגאון חת"ס ביו"ד סי' קנ"ה תפס לו דרך קרוב לדרך הראשונה שכתב הח"צ ז"ל וז"ל ולפענ"ד כי לא