פרחי כהונה קפג

לוקחין גת בעוטה כל זמן שלא התחיל לימשך וכו' לכך נראה לר"י לפרש דמיירי שהתחיל לימשך. דאי לא התחיל לימשך פשיטא דמותר והולכה בלא זריקה נמי פשיטא שמותר. אלא מיירי בזרקה לגת, ודמיא קצת למזגו עכו"ם. דאמרינן לעיל שמא יגע ולכך יש לאסור לכתחלה שיוליך ענבים עכו"ם לגת. כיון שהתחיל לימשך אפילו בזריקה וכו' עיי"ש: והר"ן ז"ל שם כתב פירוש הראב"ד וז"ל דטעמא דמלתא מפני שבאותן דרדורין דהיינו גיגיות קטנות שמוליך בהן יש בהן יין שזב מן הענבים. וכשהעכו"ם שופך מן הענבים נשפך ג"כ מן היין על ידו. ואעפ"י שאינו יין גמור מפני שעדיין לא נמשך בגת. אסרינן לכתחלה משום לך לך אמרינן וכו' אטו שפיכת יין גמור אבל דיעבד שרי ולפי פירוש זה דסלין דאמר במזופפין דומיא דדרדורין שאין מתעכב בהן. שאילו בסלין מנוקבין אין לחוש לדבר. שהרי אין היין מתעכב בהן. והביא פירוש ר"י שבתוס' בשם אחרים פירשו וכו'. וכתב שכן משמע בתוספתא וכו' ולזה מטין דברי הרשב"א וכו'. וסיים לפי שיטה זו בגיתות שלנו שלעולם אין היין צף בהן על גבי ענבים. אין לחוש לעכו"ם שמוליך ענבים לגת. אבל לשיטת הראב"ד ז"ל צריך ליזהר בדבר עכ"ל והרא"ש והמרדכי ז"ל כתבו כסברת ר"י שבתוס כו' ובהג"א שם כתב כפי' רשב"ם. והרשב"א כתב כסברת הראב"ד כ"כ בשלטי הגבורים על הרי"ף. באופן שנמשכה מחלוקת זו בין גדולי הפוסקים וכל אחד אזיל לשיטתו בפירוש סוגיא זו. ולענין הלכה כמאן נקטינן. הנה רבינו הטור הביא סברת ר"י שהיא דעת אחרים שכתב הר"ן. בסתם ברישא. וסברת הראב"ד כתבה משם הרשב"א בשם יש מי שהורה וכו'. וכתב מר"ן ב"י שהרשב"א בת"ה הארוך הביא שתי הסברות הללו. וסברת אחרים שכתב הר"ן כתבה בשם הרמב"ן ונראה שהוא סובר כן ולפיכך בת"ה הקצר כתב כלשון שכתב רבינו הטור כי משם העתיקו וכו'. ולהיות דלא מיכרעא מילתא כמאן. להכי פסק בש"ע סי' קכ"ה ס"ו כשתי הסברות ליזהר לכתחלה. וזיכה שטרא לבי תרי שכתב וז"ל עכו"ם שהביא ענבים בסלים ובדרדורין וזרקן לגת שיש בה יין דרוך מותר בדיעבד. וזה כדעת ר"י וכו' וסיים עוד כדעת הראב"ד שאעפ"י שיש בדרדורין יין שזב מהענבים שבהן. שהוא מותר בדיעבד. דמשמע שיש ליזהר לכתחלה כשתי הסברות הללו: דהשתא אתאן לדאתן עלה בנדון שלפנינו שמביאין הענבים בקרון ונכבשים זע"ז והיין זב ומתאסף בשולי הקרון ואינו יוצא לחוץ לפי שהקרון יוצע בבגד עב בקרקעיתו המעכב שלא לצאת היו דומייא דסלין המזופפין שכתב הראב"ד. ושופכין אותו הנכרים אל הבור אשר לפני המכונה שהענבים נדרכין בה. דלפי שיטת ר"י שבתוס' ליכא למיחש למידי. שהבור ששופכין לתוכו אין בו יין שנמשך. אך לשיטת הראב"ד דגזר אטו שפיכת יין גמור הוא הדין והוא הטעם נמי בזה דלכתחילה לא ישפוך הנכרים שאעפ"י שהיין הנשפך מן הקרון מעורב עם החרצנים והזגים ועוד בה שעדין לא נדרכו הענבים והיין הזב מהם נחשב כמוהל בעלמא ולא מיקרי יין גמור. מ"מ גזרינן לכתחילה אטו שפיכת יין גמור: ונראה דלפי מ"ש הר"ן שם וז"ל ולפי שיטה זו הורה הרב ז"ל (הראב"ד) שאם סייע ישראל את העכו"ם בשפיכת הדרדורין מותר. ואפילו לכתחילה. דכיון דביין גמור הנשפך ע"י ישראל ועכו"ם שרינן בדיעבד בפ' השוכר דף ע"ב. אעג"ב דלכתחלה אסרינן התם משום דילמא משתלי ישראל ושדי עילויה דעכו"ם. והו"ל כח עכו"ם גרידא הכא לא גזרינן. דהו"ל גזירה לגזירה דאפילו כי שדי עכו"ם לחודיה לא מיתסר אלא משום גזירה דיין גמור עכ"ל. דהכא נמי כשיפתחו דלת שבצד הקרון להריק היין המזדלף מהענבים יסייע ישראל את העכו"ם בפתיחתו. דהשתא איכא כח ישראל וכח נכרי בהדי הדדי כמדובר, גם לענין שפיכת הענבים מן הקרון אשר הנכרי עומד על רגליו לדחות הענבים והיין יוצא מבין רגליו נראה שאין חשש בזה, שהרי נתאמת אצלנו עפ"י מה שהקשו התו"ס על פ"י רשב"ם כמש"ל דפשיטא דיין המזלף מן הענבים אינו נחשב להיות יי"נ. אלא כמים בעלמא הוא. וכן כתב הב"ח שמה שהענבים נסחטים מעצמן אין שם יין עליו כיון שעדיין לא נדרכו הענבים ולא נמשך יינו על שולי הגת ע"י דריכה אין זה יין אלא מוהל ומשקה ע"כ. דלפי זה די לנו לאסור לכתחילה כפי דעת הראב"ד הנז' ביין צלול ונאסף בשולי הדרדור והקרון מיהת. אך במה שצף מבין רגליו. אין בו חשש אף לכתחילה וכן מבואר בהרמב"ם ז"ל פי"א מהמ"א הי"ג וז"ל עכו"ם שהיה דורס ענבים בחבית אעפ"י שהיין צף ע"ג ידיו אין חוששין משום יין נסך ע"כ וכ"כ מורם בהגה סי' קכ"ג סי"ד. והנלע"ד כתבתי בענין זה וה' יאיר עינינו בתורתו ויראתו ית' הצעיר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן מד בעת ענה בי חובי. ויד אלוה נגעה בי. שנלקחה מאתי. בתי אחותי יונתי תמתי. כלילת יופי המעלות. רבתי בדעות. הבתולה עישא עם מחיצת נשים צדקניות שהיה מנוחתה. שהיתה כבת שבע עשרה שנה ונסתפקתי אחר דבריו של מעלת ה"ח ה"ש רבי דוד בן כליפא נר"ו. אחר דבר בקודשו אם צריך לעשות לה לימוד לעילוי נשמתה בפקידת השבוע והחדש וכו' כנהוג. ויהי כמשיב. כי זה מנהג פשוט בכל המקומות אשר ראו עיני שאין מתפללים בבית האבל ולא עושים שום פקידה ככל מי שמת פחות מבן עשרים שנה. וטעמם ונימוקם עמם. שאין ב"ד של מעלה מענישים פחות מבן עשרים. כדאיתא בפ' ר"ע דף פ"ט שאמר